פרשת תרומהבס"ד עוצמה פנימית.
הרצון לקרבה, מלוא כל הארץ כבודו.
"...וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם..."
הקדושת לוי שואל מה הוא ההבדל בין הפעם הראשונה "תיקחו את תרומתי" לפעם השנייה "אשר תיקחו מאתם." על בסיס דבריו נראה לענות לעבודת ה' שיש שני שלבים, הנקודה הראשונה בא מתחילה הפרשה היא הרצון לשם שמים "לי לשמי" הרצון האלוקי שיש באדם.
~~~הרחבות~~~
אבל התורה מלמדת אותנו שהרצון הזה, האמונה והקדושה, אינם רק אי שם אלא "אשר תיקחו מאתם..." הרצון יוצר את המציאות שלנו, במציאות של קדושה. ה' מבקש שניקח את הרצון של הקדושה ונהפוך אותו למציאות חיינו, זו התרומה וזה בניית המשכן שהרצון לקרבת אלוקים יהפוך לבית ה' פה בעולם, לגלות שפה בעולם יכול להתגלות שם ה'.
נהפוך הוא.
אחד מהנקודות בפורים היא ההפיכה, "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב..."
וכן הדבר בעניין אסתר, שמצד אחד "אסתר אסתיר פני.." ואין שם ה' מפורש במגילה, אבל מצד שני אסתר נאמרה ברוח הקודש, ויש בה גילוי עמוק של ההשגחה.
ואם נעמיק אף יותר פורים כולל בתוכו את ההפיכה של ההסתר, של זה העולם לקדושה, הדבר מתבטא בהרבה דברים בפורים אחת מאותם נקודות שתפסה אותי היא תיקון חטא עץ הדעת "שהמן מן התורה "המן העץ".." המן מסמן את חטא עץ הדעת את הדעת השגויה ואנו שותים "עד דלא ידע" אך לא כדי למחוק את הדעת, אלא "נכנס יין ויצא" אנו באים לגלות דעת חדשה "והדור קיבלוה בימי אחשוורש." ויש הרבה להאריך בכך.
להרבות בשמחה.
בקיצור אביא גם מעט על השמחה, מה זה שמחה?
נראה לי להסביר באותו מובן שהשמחה היא ההבנה שהכל טוב, ההבנה שהמציאות היא מאת ה' יתברך, היא ה' יתברך.
בדרגה נמוכה השמחה היא בריחה מהמציאות של עצב, אבל זה מבטא את עומק השמחה שהיא להפוך את כל המציאות, או יותר נכון להבין שכל המציאות היא טוב אלוקי. וכך רואים גם בפשטות שחיוך פשוט שלנו מאיר ומגלה את החיוך של השני. {בזכות @זריחה הגעתי לכתוב פסקה זו
}
"וזכנו להיות בשמחה תמיד". שנזכה לקבל קדושת פורים באמת, לגלות את אור ה' בעולם, לתת מקום לבורא אצלנו. שנדע להבין מהקרבה והרצון להתקרב לה' שה' גם קרוב אלינו "קרוב ה' לכל קוראיו".
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
