דתי לאומי
דתל"ש
חרדי
חבדניק
שבבניק
ברסלב
חוזר בתשובה
חרדי מודרני
------
הגיע הזמן לדעת לא? ![]()
דתי לאומי
דתל"ש
חרדי
חבדניק
שבבניק
ברסלב
חוזר בתשובה
חרדי מודרני
------
הגיע הזמן לדעת לא? ![]()
חמוץ חריף לאומי לשעבר
שלי מ-ע-כ-ש-י-ו (ב"נ)
. אם ה' איתי מי יכול נגדי?!אופטימיות
משיח בן דוד
-זה גם צד בפתיחות שלי, יחד עם זאת-ראש פתוח,מחוברת לארץ הקודש, ובסה"כ נראה לי מודרנית.
משיח בן דוד
בסוף זכיתי שתגידי לי עם פירוט גם ![]()
יפה אהבתי מאוד ! ![]()
רחפת..
גם אני חוזר בתשובה מגיל 17 בערך ![]()
היום מגדיר את עצמי חרדי , אבל עדין לא במובן המלא של המילה
מתלבש צבעוני וכו'
משיח בן דוד
שמן פשתןלא מגדיר את עצמי.
ולא - לא הגדרתי.
אז זה לא היה בעיה למצוא לך מישי מתאימה לסגנון שלך?
ומאיפה זה נובע בעצם?..לא להגדיר את עצמך?
מאיפה זה נובע? אני פשוט לא עונה על שום הגדרה (למשל בעניין הפוליטי - לא 'ציוני' לצורך העניין אבל מאוד בעניין של ארץ ישראל).
הגדרות זה טוב למיפוי כללי אבל כשיש מורכבות אז הן דווקא מטעות.
זה כנראה ישתנה לפי איך שהוא מגדיר את עצמו.
חילוני יקרא לי חרדי,
חרדי יקרא לי דתי,
דתי יקרא לי חרד''ל,
חרד''ל יקרא לי רמבמיסט,
רמב''מיסט לא יגדיר אותי כי הם שונאים הגדרות 
משיח בן דודרק שהם עשו את זה מהסיבות הכי לא נכונות
או שהרמב"ם הוא רס"גיסט. אבל כבר דנו בזה... השיטה הזאתצקון לחשהייתה בגאונים לא רק אצל רס"ג וכבר יצאו על זה הגאונים שהיו מקובלים
אתה שואל על שיוך פוליטי כמו חרדי-דתי לאומי, אלו דברים שונים לגמרי. אתה לא שואל 'דתיים לאומיים' אם הם 'רב-מלמדים' או 'משנה-ברוראיסטים' וכדו'.
אבל אני התכוונתי בקטע הנפשי ..
חיבור נפשי לא בקטע פוליטי
חיבור נפשי באיזה עניין?
יש עניין פוליטי בו יש חלוקה בין ההשקפה החרדית לדתית לאומית,
יש עניין של עבודת ה' בו יש נמצאים למשל חב''ד וברסלב,
יש רמה דתית (שלא תלויה בהשקפה) להם שייכים השבבניקים והחוזרים בתשובה.
מה אני אם אני חוזר בתשובה חב''דניק-שבבניק שמתגייס לצבא ואומר הלל ביום העצמאות?
בקיצור - זו הסיבה שאני לא אוהב הגדרות (ובגללך השתמשתי עכשיו בכל כך הרבה מהן...
)
שמן פשתן...לשעבר לומד ליקוטים ורמב''ם.
ימ''לואין כמו ללמוד ליקוטי מוהר''ן ומורה נבוכים במקביל 
בישיבה היו אומרים שאני מן הסתם היחיד עלי אדמות שיש לו את שני הספרים האלה זה לצד זה 
הכוונה שלי היתה יותר באופן כללי מאוד -- אז אולי זה לא פשוט כל כך
למרות שלדעתי מלא יכולים להגדיר עצמם למשל חרדי ועדין להיות בעד המדינה וזה לא סותר ,
שוב ..באופן של עבודת ה' להוציא הגדרות אחרות של פוליטיקה וכו'
הרי ששואלים מישהו מה ההגדרה שלך הוא בלי לחשוב פעמיים כותב דתי לאומי או משהו אחר
הוא לא באמת מתחיל לחשוב על הדעות הפוליטיות שלו ..לדעתי לפחות . . .
מבחינה נפשית
משיח בן דוד
הבנתי, הבנתי את זה גם קודםכנפיים לעוף
משיח בן דוד
משיח בן דוד
למה לדעתכם אנשים כאן מסתירים את ההשתייכות שלהם ![]()
מבקש אמונהכותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
בעיני, הרפורמים והחרדים שניהם מייצגים את הנצרות מזוויות שונות. הרפורמים את המגזר הכללי הנוצרי, והחרדים את הנזורה הנוצרית.
זה נובע מהפרדת הקהילות ומהרדיפה נגד ההשכלה, אבל זה התפתח לזהות שמאוד מזכירה את כתות מדבר יהודה, מהן ככת האיסיים צמחה הנצרות. וזו ירידת הדורות האמיתית - לא מיעוט התורה, אלא מיעוט התורה שבעקבות מיעוט ההשכלה
רוצים משל אחר? החרדים מייצגים את הפילוסופים היווניים, והרפורמים את האפיקוראים
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.