תבררי את זה עד הסוף עם הצוות בגן.

ביררתי כמה שיכלתי-היא התנצלה בלי סוף

ויאמר לזכותה- שעד היום לא היה כזה דבר-לא יכלה לדעת-ודיווחה ישר)

היא רק החזיקה לה את היד ושמעה קנק

היא רצתה לקחת אותה לרופא ולא יכלה כי היתה עם הילדים

אולי גמישות יתר.

לגמישות יתר של הרצועות. ענין של מבנה גוף. גנטיקה.

מה הטיפול?

העתקתי לך כמה קטעים מאתר של תשובות לשאלות בנושא (לא מספיק צנוע להביא קישור כאן).

"גמישות יתר היא תכונה חיובית רק בקירקס הסיני.
לבני אנוש רגילים גמישות יתר עשויה לגרום לבעיות ויכולה להעיד על חולשה ברצועות.
אחת הבעיות שיכולה להיגרם מזה היא למשל קושי להחזיק עיפרון ולכתוב, קושי בריצה או הליכה. (הרבה נפילות ועיקום איברים)
אפשר לטפל ע"י ריפוי בעיסוק."

"אה, סליחה. hms = hyper mobility syndrom, תסמונת גמישות יתר."

"שלום רב,
אני רופאה צעירה, המתמחה ברפואת ילדים, סובלת מגמישות יתר וחוקרת את הנושא.
המאפיינים היחידים של התסמונת בינקותי התבטאו בגמישות יתר מרשימה כפי שתארה אימיתגמשת ומפריקות בודדות של מפרק הכתף. כאבי מפרקים ללא דלקת הופיעו בגיל ילדות אך לא הפריעו לי לתפקוד היומיומי. רק במסגרת המחייבת מאמץ גופני ממושך כמו בקורסים צבאיים סבלתי מהגבלה תפקודית, שחלפה לאחר מנוחה מספקת.
לגבי טיפול - כל עת שהילדה לא סובלת אין מקום להתערבות טיפולית. מומלץ לקחת כל ילד ותינוק עם גמישות יתר של המפרקים לשחיה והתעמלות במים 2-3 פעמים בשבוע, לחיזוק טונוס השרירים, הקנית הרגלים קבועים של פעילות גופנית ומניעה של כאבים ופריקות מפרקים בעתיד.
אשמח לענות על שאלות בנושא.
בברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה, יעל."

וזה מאתר אחר:

"פריקות מפרקים ומניעתן

אנשים (וילדים בפרט) עם גמישות יתר, נוטים לסבול יותר מפריקות של מפרקים. פריקה היא תנועה חריפה שקרתה למפרק, ובה עצם אחת יצאה מתוך המקום שלה, והמפרק כולו מאבד את התפקוד שלו וכואב מאוד. זהו מצב חירום, המצריך ביקור בחדר מיון. במקרים של פריקות חוזרות, יש מקום לטיפול בפיזיותרפיה על מנת לחזק את המפרק ולמנוע את הפריקה הבאה."

"חשוב לציין: ע"י זהירות ניתן למנוע את רוב פריקות המפרקים. המפרק המועד ביותר לסכנה הוא המרפק. איך זה קורה? לרוב פשוט כי נותנים לילד יד והוא נופל או מושך באופן פתאומי. מה עושים? מלווים את הנפילה של הילד, כלומר נותנים לו להגיע עד הרצפה, תוך מניעה של התנופה (למשל אם מעד). נפילה על הרצפה מגובה של הילד עצמו עדיפה בהרבה מפריקה, וגם נותנת לו את האפשרות לפתח תגובות הגנה בריאות, לשלוח ידיים קדימה ולהגן על עצמו בנפילה."

"לצערי, אי אפשר לאבחן גמישות יתר ללא בדיקה גופנית. זו בדיקה פשוטה שאורכת 10 דקות וכוללת בדיקה של זויות מפרקים. רופא המנוסה בבדיקת ילדים הסובלים מהתסמונת ידע לאבחן זאת בקלות.
נכון שגמישות הולכת ופוחתת עם הגיל, ונכון הדבר גם לגבי גמישות יתר, אך יש מצבים שבהם ברור שהגמישות היא מעבר לנורמה. גם אם לילד יש גמישות יתר אין זה מחייב שהילד יסבול מהתסמונת. למעשה - רוב הילדים והמבוגרים עם גמישות יתר אינם סובלים. לכן אין צורך ב*טיפול* במידה והילד לא סובל. מומלץ לחזק את השרירים התומכים במפרקים השונים כדי להגביל את טווח התנועה לטווח תקין, וזאת במטרה למנוע פריקות וכאבים בעתיד."
 

נשים שעובדות כאחיות, משפחות שזה נפוץ אצלם והם כבר למדו להחזיר לבד...

ואז תדעו לאן לפנות כשזה קורה.

אם זה יחזור אני מניחה שכבר תבינו או תחשדו שזה זה.. הילד בוכה מכל תזוזה (תנסו גם להזיז בעדינות ממש את היד ותראו את התגובה) ואז רק נשאר לפנות למישהו בסביבה שיחזיר לו.

לנו זה קרה כמה פעמים עד שבעלי למד לבד להחזיר (ואפילו אני עשיתי זאת פעם את בחיל ורעדה כשלא היה לי שום אפשרות לפנות לעזרה באותו מקרה).

יש ילדים שיותר רגישים לזה.

יש ילדים עם מפרקים יותר חלשים. עובר.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....