מישהי שבחיים לא דיברה עם הרב שלנו בחט"ב פנתה אלו פעמים ברציפות :אמא"...

אני וחברה שלי רצינו ללכת למכולת לקנות כמה דברים אז אמרתי לה שאני עולה שניה הביתה להביא את הרשימה של המצרכים, מה שקרה הוא שאני התעכבתי קצת בבית וירדתי רק אחרי כמה דקות וראיתי שהיא לא חיכתה לי אז התחלתי ללכת לבד ואז כשאני בדרך אני רואה את הגב  שלה חשבתי שכנראה היא התחילה להתקדם לבד אז רצתי אליה וסיפרתי לה למה התעכבתי, מה אני צריכה לקנות וכו. תוך כדי שאני מספרת לה אני שומעת שהיא לא מגיבה לי אז אני מסתכלת עליה והיא מסתכלת עלי ו..... זה לא החברה שלי!!! וזה אחרי שהסברתי את כל סיפורי הבובקס שלי! עצרתי ופשוט בלי להגיד כלום נתתי את הטיסה של החיים שלי לכיוון הבית.

בטח עד היום השכנה הזו שדיברתי אליה חושבת שאני איזה פריקית מוזרה...

רות.

עבור.

אז זה קרה לי.

אמרתי קריאת שמע שעל המיטה בתפילת שחרית וכל הבית כנסת הסתכל עלי.

לשם יחוד של תפילין (למי שאומר)

יש לי אבל הם ארוכות ואין לי כוח לכתוב אז אני כותבת פאדיחה של חברה שלי וטיפה שלי היינו ברכבת הקלה ואז פתאום נפלה לה ונשפכה הקופסא של הגבינה שהיא החזיקה... וזה היה נוראי!! חיפשנו מלא זמן טישו ונסינו לנקות ואנשים בוהים בנו... קיצור פדיחות!! 

אבל אחת עצובה ממש..

ישנתי באוהל איפשהו ואז בבוקר קמתי מוקדם וחשבתי שאין אף אחד בחוץ.. יצאתי החוצה עם חולצת בסיס וחצאית קצרה קצרה, נטלתי ידיים התמתחתי שעה..

נכנסתי לאוהל, שמתי עדשות, יצאתי החוצה ואז אני קולטת בנים מתפללים שלוש מטר ממני לכיוון האוהל וכולם ראו אותי

ברחתי משם על טיל

 אחת הפדאיחות

החלטתי ללכת לשיעור אחרי מנחה קטנה וללמוד קצת לפני ערבית. היו בבית כנסת דפים בנושא השיעור ואני לקחתי אחד. אחרי עמוד אחד הרגשתי קצת עייף אז הנחתי ראש על הסטנדר. לשנייה ופתאום מצאתי מעליי בחור חרדי שנענע אותי והעיר אותי משינה... ובדיוק החזן התחיל ברכו  ברחתי לקצה השני של בכית כהסת כל עוד נפשי בי

אז ככה..

הייתי ברכבת הקלה ולא שמתי לב שיש מדרגה.. אז קצת נפלתי.. אופסית

עוד משו.. הייתי בשירותים של התחנה מרכזית.. בנאדם תמים שרוצה להתפנות ואז גיליתי ת'צמי בשירותי גברים.. כילו מזה גיליתי, בנים שהיו שם אמרו לייי ואז, כילו זה לא מספיק, נסיתי להתחפף משם כל עוד נפשי ביי ונתקעתי בגלגל הזה שמסתובב!! פשוט נכנסתי אליו הפוך אז נתקעתי עם התרמיל הענק שהיה עלי וחסמתי מלא אנשים שניסו להכנס ולצאת.. והתיק שלי נתקע שם רציני אז איזה מישו שהיה שם עזר לי להוציא אותו.. הקיצררר זה היה אחת הפאאאאאדיחות!!!!!!!!!!

זה היה מדגם, אם תהיתם..

איזה קרועה תחיהההההההההה ( כמו שאת קוראת לי על הפאדיחות שלי... )

הייתי בסניף ואז מדריך אחד הביא לי משו ואז בטעות הוא נגע בי ואז לא יודעת למה אמרתי כזה אייי והוא כזה וואי סורי...
 

יואו איזה מפחידד ופאדיחה בטירוף

לפחות יכולת לישר את ההדורים איתו אח"כ

מפחיד ומגניב כאחד...

הזויייי

אמא!

הפאדיחה הכי גדולה שלי זה שפתחתי לאח שלי את הדלת של הבית עם מכנסי פיג'מה, ואז גיליתי ששתי חברים שלא נכנסו הביתה גם... נתקעתי מאחורי הדלת של הבית כשהיא פתוחה בשביל שהם לא יראו אותי... בסוף הם יצאו לשניה בשביל שאני יוכל להיכנס לחדר שלי

זה מהפאדיחות בתפילה...קיצור אני מהאלה שמתפללים די בקול ועונים אמן וברוך הוא וברוך שמו בקול...קיצור פעם אחת בשיר של יום כולם כזה מתפללים וזה ואני כמובן בקול "היום יום שלישי..." וכולם שותקים ומסתכלים עליי,מתברר שהיה יום שני עוד אחת,פעם אחת התפללתי בבית כנסת של מרוקאים זקנים כאלה,עכשיו כאמור אני עונה אמן וכו' בקול,אז הם כזה אומרים קדיש "...ואמרו אמן" ואני כזה בקול:"ברוך הוא וברוך שמו" וכולם כזה הסתכלו עליי...

אם אני יזכר בעוד אני יכתוב-אני ופאדיחות חברים טובים...

ביום אחד בהיר, נכנסתי עם סבתא שלי לאוטובוס, האוטובוס היה מלא אז התיישבנו לא אחד ליד השני, כנראה שהיא נכנסה ראשונה ואני אחריה... בקיצור, אני התיישבתי והייתי בטוחה שסבתא שלי לידי, אז סוג של נשענתי כזה עליה בשביל "לנמנם" ופתאום איזה אישה קופצת (מהמקום שחשבתי שסבתא שלי שם) ומסתכלת עליי במבט כזה של, מה את עושה בדיוק?! ואני כולי כזה אופסי...

אני הייתי מתאבדת ח"ו ל"ע

אז היינו בסמינריון באולפנא ומישהי באה לספר סיפור אישי קיצר היא התחילה לומר שאף אחד לא ממש ואני ישבתי לתומי בשורה הראשונה והמשכתי את המשפט שאף אחד לא רצה אותה וכולם צחקו...

היינו בשבת בישיבה והייתי באמצע לאכול ואז אחת הרבניות שהשם משפחה שלה הוא אותו שם משפחה שלי באה אלי ואמרה לי שהקוקס שלי( עשיתי קוקס אולפניסטי ) ממש יפה והוא ממש מתאים ליייייייייייי

אני ועוד כמה חברות רצינו להתחפש לגבעוניסטיות קיצור חשבתי שזה הגבעונים מספר יהושע עד ששאלתי את חברות שלי והן אמרו לי שזה נערי גבעות...

היום הלכתי לעיר וראיתי פשמינה וחשבתי שקוראים לזה תשמינה כשחברה שלי אמרה לי שצריך את זה לתחפושת של הגבעוניסטיות... 

בערך כל דבר מביך ומפדח אותי..

וואי כזה נכוןןןןןןןןן 

וואי...1. מהביצפר יצאנו  לירושלים באלול שלוש כיתות זה היה ב10 בלילה להתפלל בכותל סליחות והכל והתאספנו סביב האוטובוס שכבר יפתח וניסע ואז ששמנו את התיקים בתא האחורי אז נאבדה לי הנעל וואייייי נאבדה!! ואני עם נעל אחת על הרגל מקרטעת ומנסה למצוא את הנעל השנייה כל בנות האוטובוס הסתכלו עליי והמורות והמנהל באו לחפש לא אאיזה רבע שעה המנהל מוצא את זה מתחת לאוטובוס.....אל תשאלו איזה פדיחות 2. יש לנו איזה שלוש פעמים בשנה שיננית שבאה להסביר לנו על תזונה בריאה זה אותה שיננית מעצבנת קשוחה עם אותם דברים שאני זוכרת כבר על פה קיצר ירדנו לכיתה שבה היה צריך ליהות השיננית והתיישבנו על הכיסאות ואז התחלתי לחקות את השיננית בקול שלה ומה היא תמיד אומרת על השיניים ועל היבה וכל הכיתה מקשיבה לי וכמובןצוחקת ואני מתקדמת לעבר השולחן של המורה בשביל שיראה יותר טוב ההצגה והחיקוי ואז פתאום שאני מתקדמת אני רואה את השיננית והיא הסתכלה עליי כמו....וואי וואי איזה פדיחה יש לי עוד הרבה פדיחות אבל נשאיר את זה לאחכ

ההיתי באוטובוס לא משנה איזה (קו 6) () 

באחד התחנות הנהג סגר וחייל אחד צנום לא הצליח להשתחל בין כל האנשים ופיספס את הדלתות

כמובן שהחייל התחיל לצעוק לנהג"נהג הדלת" וזה..

ובגלל שהוא היה כ"כ קטן ורזה וצנום בקושי שמעו אותו

אז אני (ואל תשאלו אותי למה התנדבתי לזה כי אין לי שמץ..) התנדבתי לצעוק איתו ביחד

אממה..

במקום לצעוק "נהג!! הדלת!!"

צעקתי-

"נהג! חייל! חייל!"

וחברה שלי לא מבינה מה עובר

והחייל מסתכל עלי במבט-'ימוזרה'

פאדיחה

בסוף הוא ירד והכל טוב ..תודה לא אמר אבל סבבה נוותר לו..

מה גם שצעקתי את זה בהתלהבות והסטרייה

וואי טליה תהיי בריאה! אמן!

חברה שלי עלתה לאוטובוס והביאה לנהג שטר והייתה צריכה עודף, אז היא אמרה לנהג- אני חמישה צריכים וחמישה שקלים (במקום אני צריכה חמישים וחמישה ...) והוא לא הבין מה נפלה עליו פתאום...

עוד אחת- חברה שלמה לנהג והיה להם זרם...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...