בפורים אני נתקל בתחפושות שונות.

זה מתחפש לליצן, למפלצת, זה לחיה

זה לסתם משהו לא ברור...

אבל לא יעלה על הדעת לכעוס או לרגוז,

הרי זה סתם תחפושת...

גם בחיים אני פוגש הרבה אנשים 'מחופשים',

זה מחופש לקמצן, זה לגס רוח, זה לעצלן,

זה לסתם אחד שלא אכפת לו משום דבר.

למה לכעוס?

הרי זו אינה אלא תחפושת.

עמוק בתוך הלב כל אלה

הם יהודים חמים, מלאי תואר ויופי.

לא צריך לכעוס או לרגוז,

צריך רק לגשת בעדינות,

להסיר את ה'תחפושת' ולחשוף את היהלום שבליבם.

את הנשמה הטהורה שבפנימיותם.

זוהי המשמעות האמתית של אהבת ישראל!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....