אני מיואשת
מדברת שטויות
מתעצבנת מהר
ולא.
זאת לא פעם ראשונה
שוב ושוב
ושוב לבקש סליחה
ושוב חרטה
ושוב לפול בפח
ולבקש סליחה
באמתת מכל הלבב
אבל...
דיייי
אי אפשר כברר
אני לא יודעת לבטא את עצמי ואז זה נכשל בעצבים.
אוףף ואפחד פה לא מבין
וכולם חשבים שאני מוזרה וכותבת מבולגן ואוףףףףףףףףףףףףףףף
כי לכפת לי מהםםם
אבל אני כותבת וכותבת ואני אפרוק כי לא אכפת לי
רציתי להביע תעצמי בצורה אחת וזה היה עצוב וקשה
פתאום זה בעצבים
אולי כי אני מרוקאית ואלוי כי קל להאשים אחרים
אבל התעצבנתי
והגבתי וזה לא היה בוגר
ויצר סכסוך
ועוד
ואנלא מצליחה לישון
וככ השתנתי אני לא הייתי כזאת בחיים
זאת מריבה ראשונה שלי
אני לא רבההההה
אני תמיד משתדלת להתאפקק
ועכשיו זה אשמתי
וכל מה שאני כותבת זה מתפרש רע
כי .....
עצבניםם..
אז אני לא רושמת
ואז זה סינון
אז אני מסננתת
נשבר לי.
שאלוקים ייקח אותי
לא רוצה להיות פההה
אני לא רגילה לסנן אנשיםאני לא רגילה לכעוס
לא רגילה להתעצבן
לא רגילה לענות בפזיזות
לא רגילה לריב
לא רגילה שכועסים עליי
לא רגילה שכועסים בלי שעשיתי כלוםם
לא רגילה לאני החדשה
וגם בחיים לא אתרגל.
תגידו תמימה..
אז לא... כי אני כן לפעמים חוויי מריבות.
אבל לא כאלה
וגן לפעמים עיצבנתי
ואפילו התעצבנתי
אבל עכשיו זה שונה
לא ממוסבר
אני מתנהגת מוזר
רגשות מעורבבים
לא עשיתי כלוםם
ופוף מצאתי את עצמי שוב לבד
ואני עדיין כועסת
וגם מבינה
ועדיין מכעיסה אבל לא מרצווןןן
פשוט
פשוט
פשוט.. כי לא הצלחתי לבטא את עצמי.
ועכשיו אני לבד מבולבלת וגורמים לי להרגיש יותר רע עם עצמי
ויותר ויותר ולא עשיתי רעעע
ניסיתי להגיד מה אני חושבת וישר הכל התפזר לקיצוניותתת
ומפה לשם
מריבה וקללה
ולא
לא קללה כי לא קיללתי
אבל בלב... כן
אבל אל תגלו
אני באמת אוהבתת
לא רציתי לפגוע נשבעתתתתתתתתת
לא רציתי להעליבב
רציתי שיבינו אותי
אבל לא הבנתי את עצמי
ואוףףף
שאלוהים שברא אותי יקח אותי
לא כיף לי פה.
