חקרו האחרונים בגדר 'תוספת מלגה'.
דידוע הוא תקנת הישיבה שאברכים הלומדים בסדר ערב ומגיעים לשחרית יקבלו 'תוספת מלגה'.
דבאמת יש לעיין טובא למאן אזלא ההיא תוספת. איכא למימר דאזלא לאברך דהרי הוא 'תוספת מלגה' וכמו שעיקר המלגה לאברך התוספת גם לאברך.
או דילמא התוספת אזלא לאשת האברך דהיא המתיר ללימוד זה. והא דקרי ליה 'תוספת מלגה' היינו מצד דהוא לווי לו.
ושמעתי אומרים דהנ'מ היא לשמחה ברגל. דמחוייב האיש לשמח את אשתו בחג, בבגדים או תכשיטים חדשים, ואם כסף זה שלה הוא אין זה הוא שמשמחה דהא כספא דידה הוא.
אך איברא דאין האמת עימהם דהרי כל מה שקנתה אשה קנה בעלה ומיקרי ממונו ושפיר יכול לשמחה בו.
אלא דאיכא למימר דנ'מ לעניין חולי,
דידוע בעלמא שחולה אינו מגיע לעבידתיה ואע'פ כן מקבל תשלומין על זה, וה'ה בנידון דידן. אלא דהנ'מ מי הוא החולה, שכשהאשה חולה, אם נאמר שהכסף לאשה פטור הבעל מלבוא לישיבה, ואם הכסף לבעל , אכתי רמי חיוב עליו להגיע לישיבה. וה'ה בהיפוך. ודו'ק.
והעיר עיני ידידי ר' יוחאי, דאיכא עוד נפקותא. דידוע שהאברך כל חשקו הוא בתורה. ואילולא ההיא איתתא כל שעתא דאית הוי יתיב בבי מדרשא וקעסיק באוריתא ולא הוי פסיק פומיה מלמגרס. אלא דהיא גרמא ליה שישאר בביתא. וא'כ כהאשה לא בביתא (דהלכה לערב נשים כגון פאפריעק"א), לכאורה היה נראה לומר שהוא צריך להיות בישיבה דיש כאן הסרת המונע.
אלא דאכתי לא בריר מילתא, דאם כן לא הויא ליה לקבולי מלגה על ההיא שעתא, דמעצמו הוא בא לביהמ'ד.
אבל אם נאמר שהאשה היא המקבלת אכתי יש לה לקבל, דוכי משום דהיא לא בביתא כלו להו מלאכות הבית?
ונראה לומר עוד שהוא ס'ל כדר' יוסי - דקרא לדיביתהו -'ביתי', והוא משום ששעבוד הבית כשעבוד אשתו. ולכאורה היא ראייה חזקה.
אלא שהיה נ'ל לדמות האי דינא לדין תוספת כתובה, דדמי לכתובה עצמה. והרי כשהפסידה כתובתה הפסידה תוספת וא'כ ה'ה בנידון דידן, דקרי ליה 'תוספת מלגה' ואם לא יקבל מלגה, כגון אברך דמברז מיבריז מהסדרים, דאם ליכא מלגה ליכא תוספת.
והשתא דאתינן להכי נראה לומר שאינו לאשה, שאם הכסף לאשה הו'א שיקבל על השעות הנוספות שהיה למרות שאינו בישיבה בעיקר הזמנים וא'כ אינו בכלל 'תוספת' אלא הוי מלגה לאשה, ומדקרי לי 'תוספת' מוכח דאינו כן.
אלא דאכתי לא בריר מילתא דהא דקרי ליה אינשי 'תוספת מלגה' האם הוי שם העצם או הכינוי, דאם הוא שם העצם, א'כ מוכח כדאמרינן, אבל אי הוי כינוי בפי העולם, מי יימר דהוי מילתא? דילמא הוי מנהג שטות ואזלא לה ראיה הנ'ל.
אמנם יש לדון בגדר 'אברכות' לקבלת האי ממונא דקרו לי אינשי 'תוספת'. דלא סלקא אדעתא דאף בר בי רב ואפי' דחד יומא דאי אתא חדא משוקא וקא מצלי תרי יומי במתיבתא בצפרא, וקא מתנמנם באורתא בבי מדרשא דיהיבנן ליה האי ממונא. ואם כן האי בר נש דמיתקרי אברך דלא עביד מאי דרמי עליה, אין הכי נמי דלא יקבל האי ממונא ואע'פ דקא אזיל לאיתתא. ודו'ק.
ואכתי לא בריר האי מילתא וצע'ג. וה' יעיר עיננו בתורת האמת.
דידוע הוא תקנת הישיבה שאברכים הלומדים בסדר ערב ומגיעים לשחרית יקבלו 'תוספת מלגה'.
דבאמת יש לעיין טובא למאן אזלא ההיא תוספת. איכא למימר דאזלא לאברך דהרי הוא 'תוספת מלגה' וכמו שעיקר המלגה לאברך התוספת גם לאברך.
או דילמא התוספת אזלא לאשת האברך דהיא המתיר ללימוד זה. והא דקרי ליה 'תוספת מלגה' היינו מצד דהוא לווי לו.
ושמעתי אומרים דהנ'מ היא לשמחה ברגל. דמחוייב האיש לשמח את אשתו בחג, בבגדים או תכשיטים חדשים, ואם כסף זה שלה הוא אין זה הוא שמשמחה דהא כספא דידה הוא.
אך איברא דאין האמת עימהם דהרי כל מה שקנתה אשה קנה בעלה ומיקרי ממונו ושפיר יכול לשמחה בו.
אלא דאיכא למימר דנ'מ לעניין חולי,
דידוע בעלמא שחולה אינו מגיע לעבידתיה ואע'פ כן מקבל תשלומין על זה, וה'ה בנידון דידן. אלא דהנ'מ מי הוא החולה, שכשהאשה חולה, אם נאמר שהכסף לאשה פטור הבעל מלבוא לישיבה, ואם הכסף לבעל , אכתי רמי חיוב עליו להגיע לישיבה. וה'ה בהיפוך. ודו'ק.
והעיר עיני ידידי ר' יוחאי, דאיכא עוד נפקותא. דידוע שהאברך כל חשקו הוא בתורה. ואילולא ההיא איתתא כל שעתא דאית הוי יתיב בבי מדרשא וקעסיק באוריתא ולא הוי פסיק פומיה מלמגרס. אלא דהיא גרמא ליה שישאר בביתא. וא'כ כהאשה לא בביתא (דהלכה לערב נשים כגון פאפריעק"א), לכאורה היה נראה לומר שהוא צריך להיות בישיבה דיש כאן הסרת המונע.
אלא דאכתי לא בריר מילתא, דאם כן לא הויא ליה לקבולי מלגה על ההיא שעתא, דמעצמו הוא בא לביהמ'ד.
אבל אם נאמר שהאשה היא המקבלת אכתי יש לה לקבל, דוכי משום דהיא לא בביתא כלו להו מלאכות הבית?
ונראה לומר עוד שהוא ס'ל כדר' יוסי - דקרא לדיביתהו -'ביתי', והוא משום ששעבוד הבית כשעבוד אשתו. ולכאורה היא ראייה חזקה.
אלא שהיה נ'ל לדמות האי דינא לדין תוספת כתובה, דדמי לכתובה עצמה. והרי כשהפסידה כתובתה הפסידה תוספת וא'כ ה'ה בנידון דידן, דקרי ליה 'תוספת מלגה' ואם לא יקבל מלגה, כגון אברך דמברז מיבריז מהסדרים, דאם ליכא מלגה ליכא תוספת.
והשתא דאתינן להכי נראה לומר שאינו לאשה, שאם הכסף לאשה הו'א שיקבל על השעות הנוספות שהיה למרות שאינו בישיבה בעיקר הזמנים וא'כ אינו בכלל 'תוספת' אלא הוי מלגה לאשה, ומדקרי לי 'תוספת' מוכח דאינו כן.
אלא דאכתי לא בריר מילתא דהא דקרי ליה אינשי 'תוספת מלגה' האם הוי שם העצם או הכינוי, דאם הוא שם העצם, א'כ מוכח כדאמרינן, אבל אי הוי כינוי בפי העולם, מי יימר דהוי מילתא? דילמא הוי מנהג שטות ואזלא לה ראיה הנ'ל.
אמנם יש לדון בגדר 'אברכות' לקבלת האי ממונא דקרו לי אינשי 'תוספת'. דלא סלקא אדעתא דאף בר בי רב ואפי' דחד יומא דאי אתא חדא משוקא וקא מצלי תרי יומי במתיבתא בצפרא, וקא מתנמנם באורתא בבי מדרשא דיהיבנן ליה האי ממונא. ואם כן האי בר נש דמיתקרי אברך דלא עביד מאי דרמי עליה, אין הכי נמי דלא יקבל האי ממונא ואע'פ דקא אזיל לאיתתא. ודו'ק.
ואכתי לא בריר האי מילתא וצע'ג. וה' יעיר עיננו בתורת האמת.
))))