אוכלת הרבה לדעתי ולדעת המטפלת

לפעמים רואים תהליך שתינוק נולד 'גדול מדי' - בעיקר תינוקות שהשלימו יפה תשעה חודשים +, נולדים במשקל מכובד ומשתבצים באחוזון שלטווח ארוך לא יתאים להם. הגנטיקה שלהם מכתיבה מבנה גוף קטן יותר. אז בגיל כמה חודשים הם מתחילים לגלוש אחוזונים כלפי מטה, עד שמגיעים לאחוזון ה'נכון' ומתייצבים עליו.

למיטב ידיעתי זה נחשב תקין, כל עוד לא יורדים אל מתחת לאחוזון 3.

אבל אם את מוטרדת, לא יזיק לבקש בדיקת דם לברזל ושות'.

היא אכן נולדה 4   קילו בשבוע 41 פלוס 5

עכשיו אוכלת המון

אבל אולי חסר לה משהו

זה הלחץ שלי כל הזמן

הברזל היה תקין בבדיקת דם של לפני חצי שנה(מה שמקובל-בגיל1)

אם בא לך לכתוב (אפשר גם באישי) כמה ציוני דרך בגדילה שלה (בכל פעם משקל + גיל מדויק), אני אראה אם יש לי משהו חכם לומר על זה

אבל אל תתייחסי אליי כאשת מקצוע, כי אני לא.

ישר מהלידה לאט לאט ירדה באחוזונים

נולדה בשבוע כמעט42 במשקל 4

כיום שוקלת 8-9

לפי מה נראה לך?

יש לך בגיל הזה?

נולדים באחוזון 50 ובסביבות גיל חצי שנה צונחים באחוזונים לאזור ה30 ואפילו מתחת

עם הראשון קצת נבהלנו ואח"כ הבנתי שזה פשוט הגרף של המשפחה שלנו..

יש לה אחים? איך הם?

אם הירידה היא איטית אז אין לזה קשר למעבר למוצקים שהגוף לא מצליח לעכל או משהו, אולי פשוט זה הגרף שלה..?

8-9 ק"ג נראה לי משקל סבבה, אחוזון 50-75 (ממחשבון התפתחות ברשת..)

נראה לי הם דואגים מהגובה

זה נורמלי במשפחת בעלי-

המשקל הגבוה והירידה מהבני דודים

הרופא במרפאה שלח לתזונאית ואמר

שלפעמים חסר לילדים משהו וההורים לא שמים לב

זה הלחץ

הילדה נולדה 3662 וציפו שהיא תעלה לפי האחוזון, אבל זה לא קרה היה נראה שהיא יורדת.

העיקר לשים לב שהיא עולה ביחס לעצמה. היינו במשך שנה שלימה במרפאת הפרעות אכילה ושם אמרו שהיא אוכלת בסדר ומגוון ושהיא עולה בקצב של עצמה. עכשיו באחוזון 3.

היא מקבלת תרופות קבועות? בריאה בדרך כלל?

כי אצלי היא אלרגית לחלב ואסמטית ומקבלת רוב השנה משאפים שקצת קוצרים גדילה. כשהיא בלי היא פורחת.

הבגדים קטנים עליה? היא שבעה? חיונית? שמחה?

בריאה ברוך ד'

אוכלת טוב

ללא הנקה ומטרנה מגיל שנה

שבעה חיננית שמחה

היא לובשת בגדים של גיל שנה

אבל כן שווה לעשות בדיקות לראות שהכל בסדר...

ואולי כן ללכת לתזונאית שתבדוק מה היא אוכלת אולי יהיו לה רעיונות. ואם לא אז לדעת שיש גם ילדים רזים...

עובדת ולפני לידה

הינו היום שם

עלתה במשקל הרבה

גובה הם טענו שבסדר-

ואם אני רוצה זה יהיה טוב להוסיף מזונות עם ברזל

תודה רבה

מה איתך עם המגורים?

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...