ידיים פרושות, נשימה עמוקה
לצלול.
ביצת טינופת מגוננת
כמו איזה סרט מלנכולי ישן
איזה כיף להתרסק בלי להתאכפת ממאום
לכאוב בקול נוגה את שירי החיספוס והזעם
להיות לא חייב, לא שייך, לא יכול
אולי לא להיות
לדשדש שוב בעומק שנאה
באגמי כעסים אימתנים
לאבד נשימה באותו אוקיינוס מוכר
אולי לטבוע
אולי לא
למי אכפת.

