אני יודעת שיש ערך לעשיה גם בלי הזדהות אבל אני לא מצליחה לעשות!!

ניסיתי לקרוא על זה אבל זה עוד יותר מתסכל אותי שאני לא מצליחה להתפלל.

יש לך המלצה על ספר?

האמיתיות שלנו,במירוץ החיים היומיימיים שלנו חז"ל הביאו לנו תפילה שמזכירה לנו,לעצור רגע ולהגיד היי-תזכרו למה באמת באתם לעולם,תזכרו מה באמת צריכות להיות השאיפות שלכם,הרצונות שלכם,תתפללו על זה.

בהצלחה לך!

כתבת שאת דוסית.
וזה תפס אותי.
מה זה דוס בעינייך? - בעיניי התפילה/ חוסר תפילה ממש לא משקף את מי את.
לא כדאי לך להיות לחוצה מזה.
אני למשל- לא מקפידה יומיום על שחרית- ואם קורה [וקורה לי הרבה] שאני לא מתפללת-
נו? אז מה קרה? - מחליקים את זה ומשלימים או שלא- תלוי לפי החשק....

אני חושבת שמי שאת- ומה שאת משדרת לעולם- יותר מהותי מתפילות כן או לא.
לכן אמרו "לעולם יהא אדם ירא שמיים"- למה לא הקדימו את יר"ש ל 'אדם'?  
-תשובה- קודם תהיה בנאדם. אחר כך- ירא שמיים 'חופשי' כמה שתרצה..

עצם ההרגשה הטובה שיש לך והיחס החיובי לישראל וקודשיו [אני בכוונה לא כותבת מה- כי היחס הכללי בעיניי לכל פרטי החיים היהודיים] מראה הרבה מאד! וזה כבר זכות בשבילך. באמת.

אני לא חושבת שאת צריכה להצטער על המצב של ה"חסימה". למה?
- כותב הרב קוק [לא זוכרת, מחילה, זה לא מה שהתכוונתי אבל דומה מאד מבחינה מסוימת-הרב אבינר: כשיש טעות במסקנה עבודת ה' שגויה - ] שיש לכל אחד נתיב שונה בעבודת ה'. מעין "שביל" שמחבר אותו לה'.

זה קצת כמו נעל בעיניי- יש זוג מסויים שיתאים לך ושהרגל תרגיש נח איתו.

אני בעד שתתני לעצמך זמן. 
לפני הלחץ של "אוי אבל מה קורה לי למה חסום לי ואיך אני נראית ואיזה פדיחה...."

תתני לך זמן להתבשל מכיוון שהנפש צריכה להתחבר ה=בדיוק ולהרגיש את ה"קליק" שלה.
בלי "קליק" יהיה קשה להמשיך את החיים. כי רוטינה שכזו מאד משעממת ויכולה חלילה ליצור ההפך.

אני בעד- לנשום את התפילה. איך נושמים אותה?
תהיי במקומות טובים לך, תתרשמי, תחושי, תחווי.

ואחרי העיבוד יכול להיות שזה יעזור בע"ה להתחיל בפנים משהו.

את שואלת איך בכ"ז להתרגל?
אז כמה דברים
 

א. כדאי ללמוד בכלל מה זה תפילה ולמה היא נצרכת. יש הרבה שיעורים- אם מתאים לך- בשמחה רבה.
 צירפתי פה שיר חמוד ממש שליווה ומלווה אותי הרבה - ב"ה שברא אותו! 

שאלה לעיון- למה את מרגישה חסומה? אולי היה משהו שהציק לך בקשר אליה?
אם היה- את יכולה לחשוב מה הוא ולמצוא דרך לנטרל אותו. בכל מצב- אל תילחמי בעצמך. בנחת. תהיי בנחת עם ההבנה שהמקום שאת נמצאת בו עכשיו זה גם רצון ה'. והנחת שאת עושה כמו שאת- נפלאה ונהדרת ועושה טוב למעלה.
תתחזקי בידיעה של זה גם

ב. להתחיל בהדרגה- ז"א- לא להפיל על עצמך את ה"תיק" של כל התפילה עם הייחודים והכוונות.....
אלא - לאט לאט- בנחת- מעט מעט.

וכל פעם לפי ההרגשה להוסיף עוד, עד שתגיעי בע"ה לכושר הרוחני שהיית בו
ובע"ה זה ייתן לך חיות ושמחה.

בהצלחה רבה רבה!

עיצה:  כל תוספת בתפילה [או אמירה "היום נתחיל הכל! בלי הנחות!"]  לימוד, הבנות- זה צריך להוסיף לך חיות ושמחה בלב....אם לא- כדאי לחשב מה לא עובד טוב, ייתכן שזאת עצת יצר. [לפעמים היצר הרע מתחפש לצדיק ומנסה כל מיני תירוצים ונסיונות....שבעצם הם לא משמחים ולא מחיים אותנו ולאחר מעשה אנחנו לא רוצים להיות שם. כשאנחנו שמחים אחרי העשייה- זה מצויין. כשאנחנו תוהים על הדבר למה עשינו אותו - יש פה משהו שכדאי לשים לב. זה לא היצר הטוב.] אם לא הבנת את כוונתי- חפשי את משל המגיד מדובנא על הפסוק "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל".


והשי"ת ייתן לך מידו הפתוחה הקדושה והרחבה
בכל
מכל 
כל!

אני מבינה שהבנת אותי אחרת
ולכן יכולהיות שהצטייר לך משהו שלא הסתדר לך עם הדמות שלי בעינייך.

בעיניי נקודת המוצא מסוכנת מאד אם עושים רק כי ."צריך". אונס בעבודת ה' זה ממש ממש מתכון לבעיטה .

ירושלים

שש וחצי

פעילות 

שיחה של הרב פוטש

טוב ששמת לב

אחת היתה פאדיחה....

כתבת שאת דוסית וזה גורם לך להיות יותר מתוסכלת, יכול להיות שאת מתפללת כי את צריכה להצדיק את התווית שהדבקת לעצמך?

אני יכול לשתף מחווית התפילה שלי.

כשאני מתפלל בגלל שאני צריך להצדיק את התדמית שיצרתי לעצמי, אני מתפלל ממקום שנקרא בחב"ד "יישות", שבו אני תופס את עצמי כ"יש" שעומד בפני עצמו. וכשאני קיים אז אני במרכז. ואם אני במרכז אז הקב"ה לא נמצא בתפילה שלי כביכול. 

ו"היש" הזה לא חייב להיות רק גאווה וכדו' הוא יכול להיות תוויות שהם לכאורה קשורות ליראת שמים כמו "דוס".

מול הקב"ה אנחנו לא דוסים

את מתוסכלת כי את לא מצליחה להתחבר לתפילה או כי מפריעה לך הידיעה שאת דוסית ולא מתפללת כמו שדוסית צריכה לעשות?

הדור שלנו זה דור האינסטנט, קשה לעצור רגע או להתמקד בדבר אחד זמן ממושך.

על אחת כמה וכמה כל יום כל יום לחזור על אותו טקסט ארוך.

אז אולי תנסי להתחיל בקטן,

מודה אני בבוקר, נטילת ידיים ורק את ברכות השחר.

זה ירוץ מהר, יתן לך סיפוק ויעשה חשק לעוד.

בהצלחה.

זה שאני דוסית מוסיף לתסכול!

בכל אופן- תודה על העיצה.

עונה מניסיון אישי:

להתקדם בשתי מישורים- להתחבר לעומק של התפילה ועם זאת לבצע אפילו באופן טכני (בהתחלה)

להתחיל מתפילה אחת ביום שהיא קצרה יחסית (מנחה)

להכין לוח מבצע (כמו של ילדים) ימים בשבוע ותפילות ולסמן וי בכל פעם שהתפללת ולספור בסוף השבוע (אני יודעת שזה נשמע אינפנטילי אבל התקדמתי משלוש תפילות בשבוע ל15!)

למצוא מקום שנוח לך להתפלל (איזה פינה או משהו)

להחליט על זמן מסוים לתפילה שמתאים לך (מצאתי למשל שתפילת שחרית שלי הרבה יותר טובה ממש מוקדם בבוקר, אח"כ אני חוזרת לישון)

להתפלל על זה! (בתפילת שחרית אני מבקשת על תפילת מנחה)

וכמובן להשקיע את הלב ללמוד ולשמוע בגודל התפילה- אישית מצאתי שכשאני מתפללת כבר זה לא ממש קשה להתחבר. 

(ד"א שמעתי פעם שחוסר הקפדה על מה שהעיניים רואות מקשה על עבודת התפילה- אז כדאי להתחזק גם בזה)

פניני הלכה | הרב אליעזר מלמד

זה גם עדיף מתפילה עם תוספות עם פחות כוונה.

התפילה שתיקנו חכמים זו תפילת עמידה. המסביב זה הכנות לתפילה. אם ההכנות פוגמות, מה הועלנו?

(מי שמצליחה להתכוון בכ"ז- אשריה. אבל כוונה זה מספיק קשה גם בלי תוספות. ולא רק לי, גם לר' חייא ושמואל...)

לא יודעת, מאז שהתחלתי להתפלל תפילה קצרה יותר פתאום אני יותר מוסיפה מעצמי ומדברת עם ה', יותר מכוונת ויותר אוהבת את התפילה. וזה עושה הרגשה מעולה.

 קשה יותר להתחבר למשהו שאומרים בקביעות כל יום...  תחושת ההתיישנות עושה את שלה

לדוגמא, ברכת החמה אנשים בכל העולם קמו כדי לומר, ותכלס זה לא שונה מכל ברכה אחרת שאנשים ממלמלים בקושי..

דבר שני, כשיש טקסט כתוב, צריך להכניס את המחשבות במילים וזה קשה...

הרבה יותר קל להגיד מה אני צריך במילים שלי.

אבל שתדעי, שחכמים הכניסו בתפילה שמות קודש שמתקנים כל מה שצריך עד שתבוא הגאולה בעזרת ה'.

כל שכן כשמתאמצים להתרכז במילים זה וודאי מתקן את האדם ואת העולם

לצערי אני ממש לא נמצאת במקום הזה.

אני צריכה להגיע למצב שאני מצליחה בכלל לפתוח את הסידור ולהגיד את המילים.

כבר עברתי את השלב שאת דוסית כי ככה חינכו אותך.

אבל תפילה זה כאילו צל שחור שמתסכל אותי כל פעם מחדש. אני לא מצליחה לפתוח את הסידור ולשבת להתפלל. אני כאילו נהיית היפר-אקטיבית ברמות מטורפות. אם כבר הצלחתי לפתוח את הסידור אחרי כמה חלקים קטנים אני נשברת וסוגרת.

וזה משגע אותי כי כאילו אני צנועה ועושה מצוות ואת הרוב גם מתוך שמחה וזה כאילו בא וצוחק עלי- 'אה, חשבת שאת דוסית??? להתפלל עם ה' את לא מצליחה!' 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.