אלא מפורים עצמו.
בפורים כל הנשמה עולה למעלה והשמחה גדולה לאין שיעור.
ואז פתאום נגמר פורים וצריך לחזור לשגרה וזה באסה מטורפת.
ביקשתי מריבונו של עולם שיעזור לי להיות שמחה באמת! שמחה פנימית ואמיתית בזכות היותי אני. ושלא תלויה בחוסר שיש לי בגלל ענייני הפורום הסמוך:-/
כשאדם רוצה להתקדם מציבים לו עיקובים כדי לראות עד כמה הוא באמת רוצה להתקדם. (אגב איך הולך המשפט הזה?).
כנראה שזו הסיבה לכבדות שתפסה אותי לא מוכנה.
ובכלל לא היה כיף בירושלים.
ציפיתי למשהו אחר.
לא מצטערת שנסעתי. מאמינה שגם מזה למדתי משהו.
ווא איזה פריקה!.
שנזכה שהשמחה תהיה בתוכינו כל הזמן!
חזל"ש כיפיי לכולן/ם



