אני לא עשויה מברזל
וואו, אני בשוק
אני לא עשויה מברזל
וואו, אני בשוק
אני מפחדת לאהוב
יותר נכון מפחדת להתאכזב
מפחדת שליבי יישבר שוב
אז אני בורחת... מכל מה שקשוק לזה, בורחת...
רק שאלה קטנהמאדמוזלאיך מקלפים את השריון?
לא נפתחים ישר, אי אפשר פשוט להחליט ולתת אמון מוחלט. הלב שלנו שומר עלינו מלעשות פניות חדות מדי.
מתחילים להיפתח קצת, ממש טיפה - נותנים קצת אמון, למשל להרשות לעצמך להאמין למישהו שהוא באמת אוהב אותך, לפחות להאמין ש.. אולי הוא אוהב אותך.
לגלות סוד קטן, רגש שעד עכשיו לא היית חושפת כדי לא להיפגע. קצת. ולאט. זה הסוד.
ורצוי לעשות את זה עם עוד מישהו, למצוא חברה או דמות חינוכית קרובה, או אפילו חברה אנונימית מפה לשתף אותה. זה גם יועיל.
בהצלחה!
(ושתדעי שאני לא סתם ככה כותב לך מה שנראה לי הרגע אלא מניסיון אישי ארוך)
אבל אצלי זה לא ככה, אני מאד פתוחה, אני מספרת המון רגשות וכמעט כל מה שעולה לי בראש אבל, טוב, לא באלי לכתוב את ההמשך
בכל תחום יש עניין אחר.
יש מי שהוא קשה עם ההורים ופתוח עם חברים,
יש מי שקל לו עם הסביבה וקשה לו לפתח קשר זוגי,
ויש כאלה שהם מסתדרים עם כולם אבל קשים עם עצמם...
אבל הלב פועל באופן כללי פחות או יותר באותה הצורה.
הוא יגדל?
והחרסינה תתמעט?
ולמה חרסינה? אני הייתי מדמה את זה לסוכר
וממש נחמד מצידך שהגבת
שמדמים אישה לכלי חרסינה
וחרסינה נשבר
אני חושבת שאם את עשויה מהרבה פירורים אז את לא יכולה להשבר אף פעם
וחרסינה כן יכולה להשבר
ברור שלא.
כנראה התכחשתי לזה עד עכשיו
ואהבה לא מתגמלת פחד
מי שרוצה הכל צריך להביא הכל
או כלום
אם לא היית מרוצה לגמרי
פשוט נתחיל הכל מהתחלה
לא קרו מעולם
אף אחד לא עף
ולא חי מתחת למים
לא החיה מתים
ולא חי לעולם
ועם כל זה שמיתוסים לא קרו אף פעם
הם לא מפסיקים לקרות
זה מסובך
לתפוס את זה לחשוב על זה
זה כל כך מסובך שהיא רוצה להקיא את הסיבוך ממנה
פיזית
ואין כלום
לא יוצא כלום
ואולי באמת אנחנו כלום
סתם שמים לעצמנו רגל
דחיה
לא דחיה כזאת דחיה כזאת
להזיז הצידה
אני דוחה דברים
אבל יש גבול
יש דברים שאדחה הכל בשבילם
כשהיא באה ואומרת לי שהחגורה רופפת וצריך להוסיף עוד חור
ישר ארגז כלים
ריכוז
מוודא שהכל ישב בול
שהכל יצא מתאים עד המילימטר
כלי עבודה
וחושב על זה שלפעמים צריך הרבה כח
משהו אגרסיבי
מפתח צינורות מאסיבי כזה כבד
להפעיל כח בשביל להגיע לשחרור
שהכל יזרום
אין תחליף לתזמון שיודע מתי להדק ומתי לשחרר
או בסבלנות
בדרך כלל הקסם האמיתי קורה בדרך
בהמתנה
רגעים קטנים בשקט שקורה בהם משהו שאתה מזהה רק אחרי שהתקדמת הלאה.
אתה אומר לעצמך וואלה היה שם משהו
מתחבר לאט
ריח ממלא את החדר
בסוף זה הפרטים הקטנים
אני צריך לצאת לטיול
לא כזה שיקרע אותי
משהו שישהה במקום
שיפתח את ההסתכלות פנימה קצת
כמו יציאה לכביש פתוח בלילה
בלי מטרה או יעד
בלי מוזיקה
רק הידיעה שאני שולט במכונה
יכול לכוון
כמו בעקידה
הוא לא רצה שיצחק ימות
הוא רצה לדעת האם תהיה מוכן לעשות את זה
בסוף העולם לא השתנה
כלום לא קרה
אבל הכל קרה
יש קצב מסוים לנסיעה כזאת
הרמוניה
זה לא רק ענין של כח זה ענין של רגש
להחזיק חומר ביד ולעצב אותו
להרגיש איפה יש התנגדות
איפה הוא נכנע
לפעמים נגיעה קלה פותחת הכל
רק להתרכז
Giniאחרונהאני כל כך מצטער שאת צריכה לסבול את הכאב הזה, ואין מילים נכונות שיכולות לתקן את התחושה או למחוק את מה שהיה 🌹❤️🌹
משהו מצמר גדול שאוכל להיכנס לתוכה
מחממת
מה צריך יותר מזה
באמצע היום
בלי הסבר
משהו מתהילים או לא משנה
לא אחשוב על זה משהו רע
בסוף המדבר יש ים
שתהיה לי מישהי לרוץ איתה
נתקלתי בספר הזה כבר כמה פעמים השבוע וכל פעם מכיוון אחר
לא בטוח מה זה מסמן לי
בר בלפר נפטרה
שיחקה שם יפה
הספר פשוט
נחמד
לא מתיימר
לא וואו ולא רע
סיפור פשוט
כמו החיים
פשוט להמשיך לרוץ
איתה או בלעדיה