אל תברחי ממני, או בגללי,
אני לא אוכלת אנשים לרוב.

לא בורחת.
כנראה היית צריכה.

את אדם טוב.

והשגחה פרטית, שמעת על המושג?

אי אפשר בכל זאת להגיב לך עלזה?

לא אישי כלפייך, אישי כלפיי.

את הקטע האחרון.

בדידות.

אני לא יודעת מה באמת את עוברת מבחינה חברתית, וכו'.
אני יכולה אולי לחפור לך בתאוריות שלי, מדברים שאני עברתי.
א. בואי נצא מנקודת הנחה שגם האדם שיש לו הכי הרבה חברים, יכול להרגיש לבד. הלבד הזה הרבה יותר צורח ושורט.
ולפעמים, האלה, השקטים, לא מלכי הכיתה והעולם, הם אלו שמרגישים הכי שלמים. הכי קשורים לכולם.
ב. נכון שלא תמיד זה בשליטתנו, הבדידות הזו. אבל המון פעמים אנחנו או יוצרים אותה ( בכל מיני דרכים- מאכילים את עצמנו בזה שלבד לנו, ואפחד לא אוהב אותנו, וזהו. או בזה שאנחנו מחליטים לפרוש מההרכב הכיתתי, מחברות אחה"צ, פרישות שהבאנו על עצמנו מעצמנו) או נותנים לה יד.
הבדידות אוחי נוכחת, אבל במקום להדוף אותה להבהיר לה שלא יקום ולא יהיה, אני קשורה, במקום זה, אנחנו נותנים לה יד. מחבקים אותה. נותנים לה חצי מהמיטה שלנו ואפילו את הדובי שלנו.
שוב, לא תמיד זה בשליטה שלנו, אבל תמיד אפשר לנסות. בכל מיני דרכים. אני פשוט לא מכירה אותך ולא יודעת ממה זה נובע..אבל אני בטוחה שאת ילדה מדהימה. רואים אתזה כאן.
חכמה, מפרגנת (תדעי לך שכל תגובה שלך זה נכס. זה נכתב מכזה לב, שרואים אתזה בתגובות שלך), טובה.
אני בטוחה שיש חברות שישמחו שתהיי חברה שלהן,
ואני בטוחה שהאני הפנימי שלך שקיים בך ישמח שתהיי חברה שלו. ככה בטוח לא תהיי בודדה.

סליחה על חפירה בלי נדלת, פשוט נגעת בי.

אמן שהלבד הזה היה ככ חיצוני.
מכירה איש זאב?
איש שחי בלהקה, או אפילו מנהיג שלה.הוא חכם, הוא אמיץ, הוא חברותי. הוא מושלם(לפחות בעיני מי שחושב ככה)
אבל בלילה, אחרי שהיום נגמר.
הוא שוכב במיטה לבד.
ככ לבד.
הכי לבד בעולם.
הוא שוכב וחושב על הבדידות שלו
הוא מדמיין עצמו בתוך יער, יער ענק, חזק כזה, הוא חושב עד כמה היער הזה חזק ועד כמה הוא לבד בתוך היער הזה.
הוא חושב גם עד כמה הוא, החזק, הטוב, ככ חלש, ככ לבד, ככ פחדן, ככ מזויף, ככ עלוב.
ככ לא הוא.
החוסר אונים שלו שורט לו בפנים.
הוא בסהכ רוצה לצאת לכיכר העיר ולצעוק









לבד לי
















אני רוצה מישהו איתי












זהו. זה איש זאב.ומדענית היא אחת כזאת רק באריה

בלילה, תמיד כל המחשבות האלה מגיעות.
רואה את זה על בשרי ועל בשר אחרים.
לפעמים, כדי לחסוך מאיתנו מחשבות דוקרות, עדיף ללכת לישון.
אבל אולי זו רק בריחה.
כי אם את מרגישה לבד כ"כ, לבד פנימי, אז את צריכה לחשוב עם עצמך- מה ימלא אותך.
לדעתי, תחשבי עם עצמך ממה זה נובע, הרגש הזה? ולחשוב איך ממלאים. ממלאים את החור, בור, פצע הפתוח הזה.
כי זה נורא להרגיש לבד ולצערי אני יודעת כ"כ על מה את מדברת.
אבל למדתי לאסוף את עצמי ולהרגיש חשובה בדרכים שלי, אם יעניין אותך, אפרט
אבל לדעתי תחשבי על הדברים.
תראי איך את מתמלאת.
אבל אל תוותרי. אל תזניחי.
תחבקי את עצמך.

זאת מדענית.
ומדענית לא מתלוננת. לא, היא לא לא מתלוננת כי לא מתלוננים, אלא כי זאת היא. מדענית היא איש זאב וזהו.

או איש קצת יותר שמח. קצת פחות בודד.
זאת החלטה של מדענית בלבד.

1.החלטה
2.גורל






זה גורל.

את החלטת שזה הגורל.
כי אולי במקום מסוים נוח להתרפק בתחושה הזו, לא לעשות עם זה כלום ולהאשים את הגורל בזה.
זה בחירה שלך לחלוטין.

ובנתיים זה הוא.
איך את מסבירה את זה שבן אדם מוקף באנשים שאוהבים אותו והוא לבד?

אבל זה קורה. לחלוטין.
השאלה היא האם אנחנו מתעשטים על עצמנו ונלחמים לעצור את התחושה או נותנים לעצמנו לשקוע בזה.

אני צריכה לנתח את תשרי, ששם הייתי מופקת בכ"כ הרבה והרגשתי לבד. ולא רק הרגשתי, ממש הייתי לבד.
אנתח ואולי אדע מה לענות.

בכל אופן, אני חופרת לך רק מדאגה.

מתי שארצה, פשוט אומר-די.
זהו.

שתדעי אתזה.
טוב?

לוחם מחתרת גם אם יהיה עמוק בשבי במקומות סגורים ומסוגרים ירגיש שכל הלוחמים נמצאים איתו
כי הוא מחובר אליהם על ידי המטרה

שהמטרה שלו בכלל אחרת.
אמנם היא דומה, אבל היא אחרת.