פרשת כי תשא בס"ד עוצמה פנימית.
ענווה של קדושה
"וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר..."
הנועם אלימלך שיום פטירתו יהיה ביום ראשון כ"א אדר מפרש על הפסוק: avid;">"...הרוצה לבא אל הקדושה ופרישות לעבודתו יתברך צריך להכניע עצמו בהכענה גדולה וזה יגרום לו לקבל קדושה על עצמו... זהו ששנה הכתוב לכפול ברדתו מן ההר...שזכה לזאת בעבור שהכניע עצמו ברדתו פירושו בעבור רדתו מן ההר כנ"ל שהיה מוכנע ביותר. "...וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" שהכתוב מפרש גודל הכנעתו שלא ידע כי קרן עור פניו..מהתלהבות אש אשר בקרבו וכל זאת לא ידע משה בעצמו אם יש לו התלהבות."
מדברי קודשו של הנועם אלימלך אנו יכולים ללמוד שני דברים:
האחד, על גודל מידת הענווה, והקדושה של העניו.
והשני שמשה לא ידע כי קרן עור פניו, לכולנו יש את השלב בו אנו מתקדמים ואז מרגישים שנעלמה ההתלהבות, וממשה עלינו ללמוד מכאן שזה סימן לענווה שבנו, שקנינו את הדרגה ואיננו רואים בה התלהבות ועל ידי אותה ענווה גם נזכה להגיע למדרגה הבאה בע"ה!
~~~הרחבות~~~
שבת קודש.
"...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"
מכיוון שהתחלנו בענווה, תפסה אותי המילה אך שהיא מיעוט ביחס לשבת, בפשט הכתובים הדבר בא להזכיר שגם בתוך מלאכת המשכן, והזריזות לבנייתו צריך לשמור את השבת.
הדבר הזה רומז למהות השבת, בשבת הקדושה מגיעה מאת "ה' מקדשכם" ובעומק אומרים שהשבת גם היא מקדש, אך לעומת המקדש המעשי בו אנו רצים ונותנים, בשבת מתגלה המקדש של הענווה של המיעוט, שאנו עוצרים את כל החיים את הכוחות ונותנים לה' להיות איתנו.
בסיכום ודברי ברכה, שנזכה לקבל את התורה ולתקן את עוונותינו, על ידי המשכן והשבת, שאנו עובדים ובונים את הקדושה בעשייה{היא המשכן} ובאותה מידה גם עוצרים, להכיר שהכל מה', למעט מעצמנו, לקבל את השבת, לנשום ולמצוא את כוחות הנפש שלנו.
שנזכה להתקדם מעלה, ולעצור ולהעריך את המתנות מה' ולמצוא את הכוחות לעוד התקדמות.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
