ואותי עניין לאור המצב הנוכחי ומה שמדובר לאחרונה לעניין הזה של "מגדר"
אחרי שהם עסקו בשאלת ההגדרה "מהו מגדר", הם עברו לדיונים- ניתוח על שירי ילדים בהתאמה-

דני גיבור- מילים: עוזי חיטמן

אמא אמרה לי: דני! 
ילדי הוא גיבור ונבון 
ילדי לא יבכה אף פעם 
כפתי קטון 

אינני בוכה אף פעם, 
אינני תינוק בכיין 
זה רק הדמעות, הדמעות הן בוכות 
בוכות בעצמן 

פרח נתתי לנורית 
קטון ויפה וכחול 
תפוח נתתי לנורית 
נתתי הכל 

נורית אכלה התפוח 
הפרח זרקה בחצר 
והלכה לה לשחק 
עם ילד אחר 

אינני בוכה אף פעם, 
גיבור אני, לא בכיין 
אך למה זה אמא, למה 
בוכות הדמעות בעצמן

****

אמא שלי- מילים: אהוד מנור

עד מיליון בקלות היא סופרת 
ושמלה לשבת היא תופרת 
לראשי זר פרחים היא שוזרת 
ואם יש בעיה, היא פותרת. 

כי אמא שלי, כי אמא שלי 
היא אמא הכי נהדרת 
את אמא שלי, את אמא שלי 
לעולם לא אחליף באחרת. 

אם סיפרתי בדיחה, היא צוחקת 
ואם יש לי שגיאה, היא מוחקת 
אם זולגות הדמעות, היא נושקת 
ואם קר לי פתאום, היא מחבקת. 

כי אמא שלי... 

אם אקרא לה פתאום, היא שומעת, 
כל דבר בעולם היא יודעת 
שתי צמות ארוכות לי קולעת 
ובקצב השיר מתנועעת. 

כי אמא שלי... 

כשאני חרוצה היא פורחת, 
לאפות לי עוגה היא טורחת 
לפעמים, לפעמים, היא רותחת 
אך תמיד, אך תמיד היא סולחת. 

כי אמא שלי...

****

אבא שלי- מילים: תלמה אליגון רוז

לאבא שלי יש סולם 
מגיע כמעט עד שמיים 
ואבא שלי כה רעב 
אוכל ארוחה פעמיים 
ואבא שלי הוא הטוב מכולם 
ואבא שלי הוא הכי בעולם 
ורק בגללי הוא האבא שלי 
כי הבטיח הוא לי 
שהוא רק שלי 

ואבא הביא מתנה 
קטר על פסים של רכבת 
ואבא הביא לי בובה 
יודעת לשיר ולשבת 
ואבא שלי הוא חכם מכולם 
ואבא שלי הוא הכי בעולם 
ורק בגללי הוא האבא שלי 
כי הבטיח הוא לי 
שהוא רק שלי 

לאבא'לה יש מכונית 
כמו אווירון בשמיים 
לאבא שלי יש שעון 
אינו מתקלקל גם במים 
ואבא שלי, הוא יודע המון 
אנגלית, צרפתית, ואפילו חשבון 
ורק בגללי הוא האבא שלי 
כי הבטיח הוא לי 
שהוא רק שלי 

ואבא שלי משחק                 
איתי בכדור ובג'ולים 
ואבא שלי לי הביא 
אלבום וגם יופי של בולים 
אז למה כששרתי לו שיר שאהב 
נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו 
אז למה כששרתי לו שיר שאהב 
נרדם הוא פתאום ועצם - את - עיניו 

אבא, למה?

##### עד כאן השירים.
כמובן שהם באו עם סיפור רקע "צפיתי/ הראיתי לילדיי שירי ילדים תמימים ומהמטבח הקשבתי ושאלתי את עצמי- מה אנחנו משמיעים לילדינו הרכים- שעדיין לא יודעים להפעיל חשיבה ביקורתית כלפי מה שהם נחשפים אליו"- בדומה לספוג שסופג את הכל בלא לסנן את המידע

אז הניתוח של השירים העלה מסקנה מעניינת שאני לא בטוחה שהסכמתי איתה.

השאלה/ות המנחה/ות שגררו דיון היו:
בשיר "אמא שלי"/ "אבא שלי"
-האם אמא חייבת להיות "מבשלת/ תופרת/  חכמה / מחנכת/ בעמדת המטבח בלבד ללא יכולת כלכלית משלה" וכו', איפה האב נוכח?
- האם אבא צריך רק להביא כסף הבייתה ללא התערבות בחיי ילדיו בשונה מהאמא שהוצגה כ "עקרת הבית"?
[הפסוק "מושיבי עקרת הבית- אם הבנים שמחה" כלל לא הוזכר, וכמוכ' הרש"י על "כבד את אביך ואת אמך"- על הקדמת כבוד אם לכיבוד אב, כבוד מול מורא "שמשדלתו בדברים" וכו', הדיון היה השקפתי לחלוטין, ואולי מוטה לצד כלשהו] + מיקומם בחיי הילד [מול מבנים משפחתיים- אמא ידועה כאמו של הילד, ואבא? או הפוך]

הנקודה שעלתה מהדברים: השירים האלו מיושנים [התפקיד המסורתי של אמא ואבא, מה שעלה בראשי- המבנה המשפחתי היהודי- ייעודי?, המסר שלהם לא נכון, ועלינו להיות "מבקרי שירים" בטרם נשמעם" וכן להפעיל ביקורת כלפי התוכן המושמע לילדינו הרכים שעדיין לא יודעים להבחין בין א' לב'.

ואני נותרתי עם תהיה-האם זה נכון כלפי תכנים אלו בלבד? לאור המקרים הרבים של -חוצפות כלפי הורים/ דורות מבוגרים יותר? מה לגבי קללות "מבית ומחוץ" שילדים ללא מסננים צריכים להתמודד איתן ולהותיר את ההורים במאבק כלפי "אוצר המילים המורחב" שמביא איתו הילד- מלווה בהתנהגות תואמת לעיתים?

בשיר "דני גיבור"
המסקנה הייתה- הילד הוצג כילד שנלחם בדמעות כדי "לא לביישאת הפירמה"- הרי הוא לא "ילדה" ולא ראוי לו לבכות. על מיקום הרגשנות בחיי הילד- האיש [היא השתמשה במילה "גבר" שאובייקטיבית- נכונה אבל בעיניי- הסיטה את כל הדיון המגדרי נטו- לדיון מוטה ולכן לא נכונה בעיניי]
עלתה הנקודה- האם אנחנו לא משתיקים ילד בוכה במילים "אל תבכה לא קרה כלום" מול מתן לגיטימי כזה לילדה שתיפול? האם גברים לא בוכים? מה זה מראה עליהם? [חזקים, תדמית ה"גבר החזק המצ'ואיסט" - מול הבכי המשדר חולשה ו "נקבה"] וצפו לי כל שרשורי "מה עושים כשבחורה בוכה/ כשבחור בוכה...ולמה"
ואני שמחתי על האפשרות -המדהימה בעיניי- לתת מקום ברור ומובן ולגיטימי לרגש, אצל מי שלא תמיד מיוצג ככזה,
ועל ההבנות היפות שעלו בכיתה. 

אני עדיין לא בטוחה שאני מסכימה עם המסקנות שעלו ממנו- אבל שמחה על העיסוק בשירים הנ"ל על מנת להעלות לדיון ולמודעות את ההבנה לצורך בקריאה ביקורתית ופיתוח מסנני תוכן.

ואני רק תוהה- האם לא ראוי שנחנך את הילדים שלנו בוודאי, לפיתוח מסנני תוכן בתחומים שונים? 
עד כמה זה מופיע בחיים שלהם-שלנו?

ועם כל זה הלכתי הבייתה ועכשיו זה עלה אליכם להשמיע ולשמוע אותכם.///

זהו.
תהנו

ותודה שהקשבתם לי.


אה, והחסד- התעוררתי בול בתחנה שהייתי צריכה לרדת בה, בניגוד לבהלה שתקפה אותי- שמא פספסתי אותה....
 תיוג
@LightStar

 

חשובים
שהם אבות האומה ומנהיגיה במובן מסויים.

ביקורת המקרא אלופה בזה.
החל מ "למה לפי דעתך אברהם צחק כשאלוקים [אלו-הים] בישר לו על לידת בנו?"
עובר ב "איך הרגיש יעקב אבינו כש...." "איך הרגיש ....כשה' אמר לו... או בץגובה ל..."?

וכלה בלמידה על משהו פסיכולוגי והשלכתו על גדולי האומה- 
"מצא דוגמאות למנגנון זה בסיפורי התנ"ך".


שהשם ית יציל אותנו
וישיבם בתשובה שלימה.

אגב, אני בעד פמיניזם! בעד שנשים תבטאנה את היכולות שלהן ותפעלנה טוב גם בחוץ!
אבל הציק לי קצת שלקחו את זה אוובר צעדים קדימה. [נשות הכותל זה דוגמא קיצונית לזה]

וזה חבל.

כי מתפספס הרבה טוב ונכון

מהאמת שאנחנו מודעים לה.

בס"ד

כי ככה זה היה כמה מאות שנים זה להרוס?
 

בס"ד

אני מסכימה עם מה שנאמר וארחיב כי נדמה שמה שלי היה ברור ממש לא ברור לאחרים

יש ויכוח פנים פמניסטי שמדבר על השוני בין המינים ועל אם הוא נובע ממהות (נשמתית פיזית וכדומה) או מתרבות

כמו כל דיון שנעשה בין קצוות כאלה הרוב נמצאות במקום טוב באמצע וככה גם אני

גבר לא יכול ויוכל ללדת 

אבל האם אישה לא יכולה להנהיג? או להיות ספורטאית?

אלו דברים שה'טבע' לא מאפשר לאישה לעשות? או שזו הבניה חברתית?

לאורך שנים ההבניות האלו הפכו לעובדות בשטח שאין לערער עליהן

כמה מהפכן צריך להיות אדם שיגיד שהעולם עגול ולא שטוח אחרי שנים של חשיבה אחרת?

אנשים ילעגו לו ויקראו לו משוגע

אבל הוא צודק

יש לבחון טענות כאלה ולא לבטל אותן מיד

כן אני חושבת שהחלוקת תפקידים המסורתית נובעת מתרבות ולא מיכולת

אישה יכולה לפרנס וגבר יכול לגדל ילדים

הידיים שלי לא עושות כבישה טוב יותר מידי גבר

אלא שעם השנים נשים נדחקו לשולי החברה וממילא קיבלו את התפקידים האלו

הפליה כזאת יש לתקן ולא להנציח

(מה כן יש לנו? "סיפורים מתוך הלב של אורי" למשל... מודעות לרגש ולא הדחקה ומחיקה של רגשות)

לגבי השירים האחרים ומגדריות-

אני באופן כללי בעד לשים לב לכל המסרים הסמויים שעולים מתוך התכנים שהילדים שלנו נחשפים אליהם.

זה חלק מהחינוך שלנו לעבודת השם, ולחיים בכלל.

(רק אני מקריאה -"היללו את השם על הגזר, וקראו הידד סבא אליעזר" --- ? )

(למשל? גיליתי לאחרונה שההזדהות של ילד עם סמי הכבאי- גורמת לו להרגיש שהוא חזק ומסוגל למלא משימות ולעמוד בפני כוחות גדולים. )

אם יש מספיק מגוון של תכנים ומסרים- אני חושבת שהם מאזנים זה את זה,

שיר על אמא חמה ואוהבת- יתאזן עם אמירה של אמא "אמא עכשיו מתפללת לא מפריעים לאמא", למשל.

יש לי בבית מלח ים רגיל, מלח גס, ומלח הימלאיה ורוד.

מספיק?

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

לא כי אני מרגיש אחריות כלכלית עליהם, אלא כי זו עבודה שוחקת, עם בוס מעצבן והרבה לחץ מסביב, וזה שלב בחיים בדר"כ, וזה משמח אותם מאוד, ולא דורש ממני הרבה.

אני גם לא יוצא למסעדות אז זה בעיקר בחתונות.

בחתונות אם דאגו לי במיוחד.

לשליחים לא 

במסעדות כן (מקומות עם הגשה לשולחן)

אישית חשוב לי שלא יצא סטיגמה על דוסים (או יותר נכון דוסיות) שהם קמצנים.

פיצריות ציפס וכו אז לא.

שליחים לא יצא לי.

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל