אבל יכולה להגיד לך שאני אותו דבר, לא כ"כ נפתחת ומאד סגורה ויצא מזה רק דברים טובים!! נכון, אין לי המון חברות אבל אני סבבה עם כל מי שאני מכירה.. משתדלת לא להראות שאני לא ממש נפתחת. עכשיו יש לי נגיד "רק" חמש חברות אבל זה חברות מדהימות שאני באמת אוהבת ובאמת טוב לי איתם אז אני לא מרגישה שאני צריכה להתחיל להפתח יותר מידי לשאר הבנות.

צריך לשים לב לא לפגוע אבל בעיקרון, זה לא תמיד דבר טוב להיפתח להרבה אנשים. זה מעיק..

אני פשוט לא פתוחה איתם בכלל, הם לא יודעות עלי דברים נגיד. זה לא שאם הם לא מגיעות אז אף אחת אחרת אני לא אדבר איתה או משהו כזה

אני לא מדברת על חברות סתם בשביל צחוקים וכאלה שברור שזה טוב הרבה. אני מדברת על בנות שאני נפתחת אליהם והם יודעות עלי דברים שאחרים לא יודעים..

ממליצה לך פחות להשקיע בחברויות טובות חדשות, אלא יותר חברויות סתם ככה בתור התחלה.

אם את באולפנא עם פנימיה, אפשר לבקש להיות עם בנות מסוימות בחדר.

אם לא, וגם אם כן, אני חושבת שהכ עוזר פרגון.

איזה יפה, איזה חמודה, איזה צדיקה, בהצלחה, בוקר טוב וכ'ו.

אפשר גם לשלוח הודעות, להתעניין כשהם לא באות וכאלה.

ועוד משהו, את מרגישה חלק מהכיתה?

כי לפעמים כשלא כ"כ פתוחים להכרות עם בנות זה נובע מחוסר קשר לכיתה ואז לדעתי כדאי לטפל בחלק בכיתה והחברות יבואו מאליהן....

תחשבי על זה

זה קורה באופן טבעי כשאתה קרוב למישהו.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....