בס"ד
תכל'ס, אם מסתכלים על זה באמיתיות, אפשר להבין למה לנתיהו יש אובססיה כה גדולה כנגד התקשורת הישראלית. במהלך שנות כהונותיו זכה נתניהו לייחס קשה מהתקשורת, לו ולמשפחתו. בנו, יאיר, בגיל חמש כבר 'זכה' לדמות בחרצופים בשביל לצחוק עליו. ושלא נדבר על שרה, ועל מנת חלקה בכל הסיפורה הזה. וכמו שיש אובססיה לנתניהו נגד התקשורת כך גם לחלקים בתקשורת הישראלית יש אובססיה נגד נתניהו והם יחפשו כל אמצעי בשביל לפגוע בו.
יגאל סרנה הוא דוגמה טובה לכך. סרנה בדה סיפור שהוא בעצמו לא סגור על פרטיו, כפי שאמר בעצמו בבית המשפט בתביעה שהגישו משפחת נתניהו נגדו, ושהוא רק שמע את זה ממשהו ששמע ששמע ששמע שראה, לפי מה שאמר בראיון לדנה וויס בערוץ 2 שיתפרסם במלואו במוצ"ש. גם לסרנה ברור שהוא הפסיד במשפט, כל הקרב שלו עכשיו זה על גובה הפיצויים שהוא יצטרך לשלם למשפחת נתניהו.
וזה לא רק סרנה. זה גם רביב דרוקר, בן כספית ואחרים שלא מסתירים את העובדה שהם לא רוצים את נתניהו ראש ממשלה ולכן הם פועלים נגדו בדרכים שלהם. גם את זה אמר סרנה בראיון לוויס, הוא חושב שנתניהו הוא סכנה לדמוקרטיה ולכן הוא דבק במטרה להחליף אותו.
נתניהו מבין שהתקשורת נגדו ולכן כל כך חשוב לו שיהיה לו גופי תקשורת שמגבים אותו ולא רק מחפשים להחליף אותו. זאת הסיבה שנתניהו הלך לבחירות בפעם הקודמת רק בגלל חוק 'ישראל היום', זאת הסיבה שנתניהו החזיק את תיק התקשורת אצלו עד שלא הייתה לו בררה אלא להעבירו לצחי הנגבי, וזאת הסיבה שנתניהו כל כך נלחם נגד תאגיד הציבור הישראלי - 'כאן'.
נתניהו רצה עוד גוף תקשורת לצידו. הוא היה מהתמוכים הגדולים להקמתו. אלא לאט לאט גילה נתניהו שכאן הוא גוף שעומד לקבל תקציב גדול אבל לא להשמע לתכתיבים מלמעלה (הממשלה) ואז נתניהו שינה כיוון באופן חד משמעי והפך את התאגיד ליריבו המר שצריך לעצור אותו לפני שיהפוך להיות עוד ערוץ 2 או 10 שרק מנסים להפיל אותו.
אבל האמת היא שלנתניהו אין מה לפחד מהתאגיד, הוא קצת הגזים כשהוא קרא להם גוף שמאלני. רק השבוע התבשרנו שהכתב הפוליטי של התאגיד יהיה זאב קם, ששימש עד עכשיו הפרשן הפוליטי של העיתון 'מקור ראשון'. הפרשן הפוליטי של התאגיד הוא יעקב אייכלר מערוץ הכנסת, גם לא משהו שנחשד כאיש שמאל. לקלמן ליבסקינד, שלא פעם נתניהו שיתף מאמרים שלו, יהיה שם תוכנית קבועה. וכן על זה הדרך.
יאמר לזכותם של מנהלי התאגיד שהם הצליחו לייבא אנשים מכל הזרמים וממגוון הדעות. אז נכון, יש שם עוד איזה ערבייה שצריך לפטר כי היא חצתה את גבולות חופש הביטוי, אבל היא עובדת אחת במחלקת בדיגיטל, לא פניה של התאגיד.
אבל נתניהו חושש. זה מובן למה, אבל זה ממש לא מוצדק. על חוק 'ישראל היום' היה נכון להלחם ולא בגלל שהוא שופרו של נתניהו, אלא כי אם יש משהו חינם למה שנתחיל לשלם עליו. אבל המלחמה על התאגיד היא מיותרת ולא נכונה.
חוץ מכך שאת הנעשה כבר אין מה להשיב. ל'כאן' גוייסו כבר מאות עובדים, והם כבר רכשו ציוד יקר ובנייני שידור, אי אפשר את זה לזרוק שוב פעם רגע אחרי שעשו את זה לרשות השידור (שהייתה חייבת לפחות לעבור התייעלות שורשית). כך שמלחמתו של נתניהו היא לא נכונה והוא רק מוסיף עוד שמן בשביל העיתונאים לתדמית שלו שגם כך הם נגדו.
תכל'ס, אם מסתכלים על זה באמיתיות, אפשר להבין למה לנתיהו יש אובססיה כה גדולה כנגד התקשורת הישראלית. במהלך שנות כהונותיו זכה נתניהו לייחס קשה מהתקשורת, לו ולמשפחתו. בנו, יאיר, בגיל חמש כבר 'זכה' לדמות בחרצופים בשביל לצחוק עליו. ושלא נדבר על שרה, ועל מנת חלקה בכל הסיפורה הזה. וכמו שיש אובססיה לנתניהו נגד התקשורת כך גם לחלקים בתקשורת הישראלית יש אובססיה נגד נתניהו והם יחפשו כל אמצעי בשביל לפגוע בו.
יגאל סרנה הוא דוגמה טובה לכך. סרנה בדה סיפור שהוא בעצמו לא סגור על פרטיו, כפי שאמר בעצמו בבית המשפט בתביעה שהגישו משפחת נתניהו נגדו, ושהוא רק שמע את זה ממשהו ששמע ששמע ששמע שראה, לפי מה שאמר בראיון לדנה וויס בערוץ 2 שיתפרסם במלואו במוצ"ש. גם לסרנה ברור שהוא הפסיד במשפט, כל הקרב שלו עכשיו זה על גובה הפיצויים שהוא יצטרך לשלם למשפחת נתניהו.
וזה לא רק סרנה. זה גם רביב דרוקר, בן כספית ואחרים שלא מסתירים את העובדה שהם לא רוצים את נתניהו ראש ממשלה ולכן הם פועלים נגדו בדרכים שלהם. גם את זה אמר סרנה בראיון לוויס, הוא חושב שנתניהו הוא סכנה לדמוקרטיה ולכן הוא דבק במטרה להחליף אותו.
נתניהו מבין שהתקשורת נגדו ולכן כל כך חשוב לו שיהיה לו גופי תקשורת שמגבים אותו ולא רק מחפשים להחליף אותו. זאת הסיבה שנתניהו הלך לבחירות בפעם הקודמת רק בגלל חוק 'ישראל היום', זאת הסיבה שנתניהו החזיק את תיק התקשורת אצלו עד שלא הייתה לו בררה אלא להעבירו לצחי הנגבי, וזאת הסיבה שנתניהו כל כך נלחם נגד תאגיד הציבור הישראלי - 'כאן'.
נתניהו רצה עוד גוף תקשורת לצידו. הוא היה מהתמוכים הגדולים להקמתו. אלא לאט לאט גילה נתניהו שכאן הוא גוף שעומד לקבל תקציב גדול אבל לא להשמע לתכתיבים מלמעלה (הממשלה) ואז נתניהו שינה כיוון באופן חד משמעי והפך את התאגיד ליריבו המר שצריך לעצור אותו לפני שיהפוך להיות עוד ערוץ 2 או 10 שרק מנסים להפיל אותו.
אבל האמת היא שלנתניהו אין מה לפחד מהתאגיד, הוא קצת הגזים כשהוא קרא להם גוף שמאלני. רק השבוע התבשרנו שהכתב הפוליטי של התאגיד יהיה זאב קם, ששימש עד עכשיו הפרשן הפוליטי של העיתון 'מקור ראשון'. הפרשן הפוליטי של התאגיד הוא יעקב אייכלר מערוץ הכנסת, גם לא משהו שנחשד כאיש שמאל. לקלמן ליבסקינד, שלא פעם נתניהו שיתף מאמרים שלו, יהיה שם תוכנית קבועה. וכן על זה הדרך.
יאמר לזכותם של מנהלי התאגיד שהם הצליחו לייבא אנשים מכל הזרמים וממגוון הדעות. אז נכון, יש שם עוד איזה ערבייה שצריך לפטר כי היא חצתה את גבולות חופש הביטוי, אבל היא עובדת אחת במחלקת בדיגיטל, לא פניה של התאגיד.
אבל נתניהו חושש. זה מובן למה, אבל זה ממש לא מוצדק. על חוק 'ישראל היום' היה נכון להלחם ולא בגלל שהוא שופרו של נתניהו, אלא כי אם יש משהו חינם למה שנתחיל לשלם עליו. אבל המלחמה על התאגיד היא מיותרת ולא נכונה.
חוץ מכך שאת הנעשה כבר אין מה להשיב. ל'כאן' גוייסו כבר מאות עובדים, והם כבר רכשו ציוד יקר ובנייני שידור, אי אפשר את זה לזרוק שוב פעם רגע אחרי שעשו את זה לרשות השידור (שהייתה חייבת לפחות לעבור התייעלות שורשית). כך שמלחמתו של נתניהו היא לא נכונה והוא רק מוסיף עוד שמן בשביל העיתונאים לתדמית שלו שגם כך הם נגדו.
