השאלה שלך כל כך בסיסית, וביחד עם זה עשית את הצעד ובחרת שונה מהמשפחה..

ולגוף העניין- התלבטתי בין כמה תשובות. תבחרי. כולן נכונות לדעתי.

1. כשלומדים על המהות של כל דבר ביהדות בסוף היהדות זה הכיף בעצמו. למרות שעדיין נשארים נסיונות ויש דברים שמרגישים הגבלה. בכל זאת.

2. מי אמר שאם חיים פעם אחת אז צריך לכייף בהם? יש אמת. שמו אותי פה בשביל מטרה. מה זה משנה כמה נהניתי בחיים האלו אם לא ביצעתי את תפקידי? בסופו של יום- ההנאה נשארת מאחור והאמת פוספסה.

3. לפני פחות ממאה שנה נאסר ברוסיה האדמו"ר השישי של חב"ד- רבי יוסף יצחק בעוון הפצת תורה. איימו עליו באקדח בחקירה ואמרו לו שהצעצוע הזה פתח את הפה להרבה אנשים. הוא ענה- הצעצוע הזה מפחיד רק מי שיש לו עולם אחד וכמה אלוקים. אבל מי שיש לו שני עולמות ואלוקים אחד- זה לא מפחיד אותו.  אז כמי שמאמינה שלא חיים רק פעם אחת ויש עולם הבא ויש תחיית המתים, השאלה בכלל לא שאלה. והעיקר- יש אלוקים אחד!

(ותוספת המלצה מכל הלב- תלמדי תניא)

גם אני השתמשתי במילים "ריק מתוכן"

בסופו של דבר הכל ריק מתוכן , התורה זה דרך חיים הכי מאושרת שיכולה להיות

לעשן בשבת ולראות טלוויזיה לא יתן לך אושר אמיתי וסיפוק , זה את גם יכולה לעשות בימי החול 

יש יותר יפה ממשפחה שחיה לפי ההלכה? אישית אני חושב שזו טיפשות לזרוק את המתנה הזאת

ניכר מתוך הדברים שלך שאת לא יודעת המון וחבל

החוסר ידע הזה מושך אותך לעולם השני , מז"א למה לא ללכת לים בשבתות?

אם את מאמינה בתורה אז למה את בכלל מוצאת את עצמך שואלת את זה?

אולי את צריכה יותר להעמיק את האמונה שלך , וללמוד כמה התורה נפלאה ומתוך זה תבואי 

לידי מעשה ובחירה בדרך הנכונה .

תסכלי כמה שנים קדימה , איך את רוצה שתראה המשפחה שלך?

מאושרת אושר אמיתי ומספק או מבלה ועושה על האש בים בשבת? ..

להשקיע ברוח יהיה יותר משתלם מאשר לדאוג שהגוף יהנה ובסוף תשארי מדוכאת 

כי תכלס? זה ריק מתוכן , ואל תשכחי שהתורה לא מגבילה אותך , פשוט יש בהיתר ויש באיסור

את אותם הדברים תוכלי לעשות בהיתר , וגם תרוויחי חיי אושר

כדי לא לעשות כלום ולהרגיש טוב עם זה

זמן שלי עם עצמי, לחשוב, להתפתח ולגדול

בדיוק חברה שלי סיפרה לי על טיול שאולי תלך מחר, אז כן הייתי רוצה זמן לעשות דברים אבל לא על השבת שלי.

ואני גם דתייה מבחירה ולא הייתי מוותרת על זה

כשהייתי קטנה היינו נוסעים לים בשבת אבל בכל הכיף הזה אין באמת סיפוק רוחני

ההגבלות של הדת מפריעות יותר בדברים אחרים בשבילי ויותר מהכל זה נותן משמעות

פעם בשבת הלכתי לבית כנסת ושמעתי שניים מדברים

אחד אמר למישהו שלבוש חרדי, עוד 20 דקות שבוע טוב

18 דקות שבוע טוב

החרדי אמר לו לפום צערא אגרא

אני זוכר שהתחלתי לשמור שבת חשבתי שאני אוטוטו הולך להשתגע..

אבל אח"כ בחסדי ה' התרגלתי ופתאום הרגשתי ממש כיף. 

זה סוג של גמילה.. מלרדוף כל הזמן אחרי מילוי כלשהו,אבל אח"כ פתאום נרגע כל הדחף הזה

הסיבה שכדאי לשמור תורה ומצוות היא כי חיים רק פעם אחת, כלומר:

1. החיים האלו הן הזדמנות, השקעה - הם לא העניין עצמו אלא הכנה לעולם הבא. לבזבז את ההזדמנות החד-פעמית הזאת היא טעות גדולה.

זה כמו שיתנו לך הזדמנות של שלוש שנים לעבוד במלון מסוים בחו''ל עבודה לפי שעות - אם תעבדי קשה ותוסיפי שעות נוספות ותשקיעי בעבודה ותשיגי בונוסים וטיפים תוכלי לחזור לארץ עם סכום מספיק כדי לקנות בית ולהישאר עם סכום שיספיק לך להתחיל חיים טובים ונוחים. אדם חכם ינצל את ההזדמנות הזו וישקיע מאמץ וזמן כמה שהוא יכול כדי להשיג את המטרה, לעומת זאת אדם פזיז שחושב רק על הטווח הקצר יאמר 'עד שאני בחו''ל ועוד במלון אנצל את ההזדמנות להינות מהבריכה ומהחדר הנוח ולעשות טיולים ארוכים באזור - אני הרי פה רק פעם אחת' וכך יפסיד את ההזדמנות החד-פעמית שניתנה לו להרוויח את כל הטוב שבהמשך חייו.

העולם הזה הוא פרוזדור והכנה לעולם הבא - הזדמנות חד פעמית, חבל להתבלבל מהפיתויים שיש בו ולשכוח את התכלית האמיתית. הרי חיים פעם אחת.

2. וגם מבחינת האושר בעולם הזה - אנשים רוצים חיים טובים, אבל מה הם חיים טובים? מי הוא 'האדם המאושר'?

זו שאלה לא פשוטה, אני חושב שההנאה הכי גדולה והאושר האמיתי - יותר מכל הנאה רגעית כמו אוכל או טיול טוב - היא התחושה שאתה חי נכון, באופן אמיתי, מתוך מטרה ולטובת תכלית (יש חקירה כזו של אריסטו והמסקנה שלו היא מסקנה זהה).

נכון, התורה מגבילה אותנו מהנאות כאלו ואחרות ומלעשות דברים שאנחנו רוצים לעשות. אבל התחושה הכללית של סיפוק ושל חיים של אמת אי אפשר לקבל בלי ויתור על הנאות ודחיית סיפוקים (וזה לא קשור לדת דווקא, זה נכון גם לגבי כל מי שבוחר בחיים של מטרה סיפוק ו/או שליחות על פני הנאות רגעיות).

אז אם את מאמינה שהתורה היא אמת ואת רוצה אושר אמיתי של חיים של אמת וסיפוק אז זו הדרך שלך להגיע אליו, לכן כדאי לדחות את הסיפוקים הרגעיים בשביל האושר הכללי.

דבר שני-אנחנו מסתכלים על זה הרבה פעמים כאילו יש את המעשים שלנו על ציר אחד והצרות שלנו על ציר שני.

למשל-אני שומר שבת כשהוא מטייל, אני לומד כשהוא רואה סרטים, ואני לא אוכל כשהוא מכייף עם טעמים שאף פעם לא טעמתי. מצד שני- אני חי ושמח, שמח גם בתוך הלב כשהוא מן הסתם פוגש את הריקנות של החיים קצת יותר ממני, אני עובד על המידות ופעיל שלום כשהוא מנסה רק לשמור על שקט ולפעמים מתעצבן על החברים שלו בגלל שטויות, אני מקדם את החברה אל הברכות שה' הבטיח לעם ישראל שיזכו בבנים, שיסורו מהם המחלות, שלא ירעבו, שיהיה להם שפע וברכה בכל תחום ונושא, בזמן שהוא מרחיק את החברה מהמקום הזה. (ואמנם זה לא בהכרח משפיע עלי ישירות, עם כי סטטיסטית-ככל שהחברה תתקרב אל המעלה הזו זה ישפיע גם עלי.)

אנחנו רגילים לראות את זה כשני מישורים נפרדים-כאילו העולם/המידות/השמחה שבתוכנו הם נתון, ועכשיו אנחנו יכולים לבחור בין להנות לבין להשקיע בקיום מצוות. אבל זה לא נכון העולם הוא לא נתון קבוע. העולם יכול לרדת לשפלות נוראית ולעלות למעלות עצומות, בשפע שבו, במוסר שבו, בקדושה שלו, והכל תלוי במעשים הקטנים שלנו.

זה כמו לקנא באדם עצלן שבמקרה יש לו הרבה כסף. א'-הכסף עשוי להיגמר במוקדם או במאוחר, ב'-עצלות מכניסה את האדם לדיכאון, עבודה מכניסה את האדם לשמחה (ואגב, לפעמים גם עודף הנאה מכניס את האדם למצב של עייפות וחוסר חשק לעבודה שמביא לדיכאון גם כן), ג'- במאזן החברתי הכללי הוא אוכל ומתבזבז כשאני יוצר ומוסיף חיים, ד'- (סוג של הצד הרוחני של ג' לא נבראנו בשביל להתבטל, נבראנו בשביל להתקדם, לעובדה ולשומרה.

והוספה חשובה-אני חושב שבאמת חשוב להכניס גם הנאות לחיים (ואפילו אפשר לשלב את זה יפה בכל מיני אירועים כמו שבתות וחגים), כמובן שבצורה מאוזנת ולא מופרזת. ואני מדבר גם על הנאה של אירועים חברתיים, גם על מנוחה ושינה, גם על אכילה ושתיה, על טיולים, וכו'.

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש