השאלה איננה אם הדור ראוי כפי מה שהוא נראה לנו כעת. א- איננו יכולים לאמוד זאת, וב- המדרגה של "ראוי" אינה רק מעשית-התנהגותית. בשבת הבאה נקרא על יציאת מצרים - דור אשר נגאל מעומק הטומאה לרום הגאולה בזכות 2 מצוות...

הדור יהא ראוי ברגע שהוא ירצה את הגאולה כראוי. כאשר באמת נרצה אותה - והלוואי שלא יהא זה כמו במצרים (או בשואה) בגלל שרע לנו ח"ו- אלא בגלל שזה האידיאל שלנו, זה המימוש שלנו, ללא גאולה אנחנו חיים בסרט לא באמת... אם נרגיש כך ומתוך כך נבקש את הגאולה "כי פשוט אי אפשר בלעדיה", "זה פשוט לא זה!.." אז עם בקשה אמיתית כל כך של הגאולה היא תפתח מייד והמשיח יתגלה לנו כאן בתוכנו - כי הוא תמיד כאן מוכן להתגלות. כך כותב רבי יהודה הלוי בסוף ספרו "הכוזרי": "ירושלים לא תבנה עד שיכספו אליה בניה בתכלית הכוסף" בתשוקה שאין למעלה ממנה. ואז היא תבנה מיד.

האם פעם התפללנו על משהו בכל הלב? - כן, כאשר נסינו למנוע את הגרוש הנורא מגוש קטיף (יבב"א). אכן הכרנו את המקום והאנשים וחווינו את חוויית ההתישבות והחלוציות הנפלאה שהיתה שם - כולם היו משלנו, מוכרים וקרובים וחברים, חיינו את הגוש ולכן מתוך קשר אמיתי בקשנו באמת.

כיצד מגיעים לכך? פשוט מאוד - לבקש ממורינו ומהרבנים\יות ללמד אותנו על נפלאות הגאולה, עוד ועוד. מספר מיכה, מסוף יחזקאל, מנבואות הגאולה השלמה, מהמדרשים ומהקבלה. כיצד תראה ארץ ישראל בגאולה, מים מתוקים בכל הארץ, פירות נפלאים,שלוה ללא כל אוייב. תחית המתים - איזה יופי יהא לנו כשכולם יחזרו, כיצד יחזרו ומה נעשה עמם. יש לעורר את הגעגועים העזים לגאולה על ידי טפוח התקוות אליה - בדיוק כמו שנעשה בארץ בתקופת המנדט הבריטי - לכולם היה חזון אחד "מדינה יהודית". כך עלינו לראות ולהרגיש את הגאולה. ואז משיח מתגלה מיד.

כך אפשר להבין את עמרם במצרים - שכאשר גזרו להשליך ליאור את התינוקות הזכרים- גירש את אשתו ובכך גרם לגזירה שגם לא תהיינה תינוקות נקבות - כי כולם גרשו את נשותיהם והפסיקו הלידות בכלל...! וכך אפשר להבין את רבי ישמעאל בן אלישע (בסוף פ"ג במסכת ב"ב) שגוזר שבגלל הגלות והצרות אסור לישא נשים ולשמוח בחתונות - האם באמת הם התכוונו שלא יהא המשך לעם ישראל??? אלא הם יודעים שברגע שעם ישראל מבקש את הגאולה באמת - היא מיד כאן  כי היא הטבע האמיתי שלנו.

יהי רצון שנזכה להכיר ולבקש את הגאולה והמשיח בכל לב, והוא יהא כאן כבר היום.

(אפשר לפנות לתוכן נוסף לדוד מירושלים dmbn10@gmail.com )

שאלה ממש בסיסית.

לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.

טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?

""נאסוף יחד לשלשת ציפורים, נערבב אותה עם מעט שלג וניתן לתינוק", הציעה האישה.

אסתר נחרדה. "שאני אתן דבר כזה לתינוק שלי?!".

אך האישה השיבה בתקיפות: "אם לא תעשי זאת – הוא ימות".

באין פתרון אחר קיבלה אסתר את הצעתה של האישה. הם הכינו את התערובת ונתנו אותה לתינוק. חלפו עשרים ודקות ומול עיניהם הנדהמות חל בתינוק שינוי דרמטי.

התינוק התרוקן, והצבע שב ללחייו. שלום הפעוט ניצל".

https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=22484&CategoryID=5140

הנס הוא שהאישה הגיעה משום מקום ונעלמה כלעומת שבאה (אליהו הנביא? אתמהה)? הנס הוא שעצה הכה מקורית שלה עזרה? שהתינוק אכל לשלשת והבריא במקום להקיא ולמות מהרעלה?

זוכר אני כמה פעמים בתשעה באב, שהיה לי נורא קשה להזדהות עם עניין האבלות, וברור לי שזה לא רק אני. הרי יש לנו כיום מדינה חזקה ומשגשגת, ברוך ה'. ותיאורי הזוועות של מגילת איכה והקינות הם עניין של העבר, וקשה להתחבר לכך שהאבלות רלוונטית ואקטואלית. אז נכון, בית מקדשנו טרם נבנה, וחסרות המלכות והנבואה, הסנהדרין והטהרה - אך כל העת מרגיש שמתקדמים קמעא קמעא במסלול הגאולה.

ואז נפל לי האסימון - האבלות שלנו הוא על החטאים -

כמתואר בעזרא:

"וַיָּ֣קׇם עֶזְרָ֗א מִלִּפְנֵי֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹקים וַיֵּ֕לֶךְ אֶל־לִשְׁכַּ֖ת יְהוֹחָנָ֣ן בֶּן־אֶלְיָשִׁ֑יב וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֗ם לֶ֤חֶם לֹֽא־אָכַל֙ וּמַ֣יִם לֹֽא־שָׁתָ֔ה כִּ֥י מִתְאַבֵּ֖ל עַל־מַ֥עַל הַגּוֹלָֽה׃"

בעצם עיקר הצער והאבלות כיום, (ואולי גם בעבר) - הוא לא על צרות הכלל, שמרגיש שהם בעיקר נחלת העבר, (מבלי לשכוח לרגע את אסונות המלחמה, ופיגועים, אך זה לא אותו דבר) אלא על עוונות בית ישראל - על חילולי השבת, הפריצות האיומה, על מליוני ילדים יהודים שמתחנכים לחיים שלא על פי התורה, על אי שמירת טהרת המשפחה, על ההתבוללת הנוראית - (ממש כמו שעזרא התאבל).

ואולי צריך להתאבל עוד יותר דווקא על עוונותם של מי שהתחנכו לשמירת מצוות, דתיים ודתל"שים, עבירות שפחות שייך לגביהם לימוד הזכות הגדול של 'תינוקות שנשבו'.

מאז שעלתה בי תובנה זו - אני מצליח מאד להתחבר לאבלות ולעבודת ה' של בין המיצרים. אני מבין שזה רלוונטי מאד - גם כיום בדור תחיית אומתנו.

אשמח לשמוע אם מישהו מסכים/ חולק עלי - בעיניי זו אמת פשוטה וברורה.

שנזכה להימנות על "הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כׇּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת".

*

נספח - דרשה שלי לרגל יז בתמוז וחטא העגל

עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃

עַל־זֶה - כמו שנאמר -  "אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃"

עַל־אֵ֖לֶּה - כמו שנאמר - וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃"

"עַל־אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם"

צום מועיל ורצוי לה'