והקטע הוא שפעם היתי האדם העליז עליי אדמות.......

(זה גם מה שאני אומרת לעצמי..)

זה קורה לפעמים.

וזה קורה לי גם שאני תמיד כותבת או מדברת על דברים שקשים,

ואז אני אבכה ואחרי כמה זמן שעובר אני אשמח..

וזה טוב כי אחרי כל זה יבואו גם ימים טובים שנשמח..

וזה גם תקופות או רגעים..

וגם אולי זה מלחץ ועומס..

וזה בסדר גם להרגיש אחרת..

רגשות זה דבר אישי אז..

אם את מרגישה שלפעמים טוב לך להיות קצת עצובה.. זה לא סוף העולם..

ואולי זה טוב לתת גם לזה מקום..

ולנח ולקבל את זה שככה את מרגישה כרגע וזה יהיה אחרת עוד כמה זמן..

ואם לא כרגע אז אולי בזמן אחר..

אולי גם לחשוב על דברים שכן כייפים שאת מצפה להם-נגיד ארוע כלשהוא משמח גם אם הוא עוד הרבה זמן תצפי לו)

בע"ה שיהיה לך טוב!

אני יודעת לתת לעצמי זמן לבכות.

זה משחרר אותי, ואני יודעת לעשות את זה.

אבל זה נראה לי קצת לא הגיונישאני מרגישה כבר איזה שלושה חודשים שבא לי להיות בדיכי...

וניסיתי כבר לזרום עם ההרגשות שלי, ולתת לעצמי להתבאס וזה, אבל זה לא עוזר.

אחרי שבועיים בערך אני שוב בדיכי.

נראלי שזה צמאון לקשר.

כי אני לא בנאדם שמשתף כ"כ ממקום של קושי. אני שיא הפתוחה וזה, אבל לא ממקום של חולשה וקושי, אלא ממקום חזק כזה. אני חייבת לצאת גבר בסוף

ולכן אין לי חברה טובה.

ולכן, את השחנשים וזה על הבעיות שלי, אני עושה רק כשאני עצובה.

אני חושבת שזה הפריוולגיה שאני נהנת ממנה כשאני בדיכי.

מקווה שהבנת

תודה על ההקשבה אחותי

איזה דברים עושים אותך שמחה? בזמנים שאת לא במצב רוח רע?

זה יכול להיות אנשים,מקומות,דברים,תחביבים ..

אולי תקבעי לעצמך זמן שאת שמחה לדוגמא מחר אני קמה בע"ה בבוקר ואני משתדלת להיות שמחה כל היום..

לסגור את האופציה בראש של אני עצובה וזה לא יעבור ל.. אני עוד מאט יהיה שמחה ויהיה לי טוב!

(אני יודעת שזה דבר קשה... )

או לעשות משהו ששובר שיגרה.. אפילו סתם לטייל..

כתבת שאת חייבת לשתף ממקום חזק ושאת חייבת לצאת גבר בסוף..-גם לשתף ממקום של קושי זה בסדר..(: אבל זה גם בסדר לשתף ממקום שאת רוצה..

אולי זה באמת הרצון שלך לקשר וזה דבר מדהים שאת רוצה את זה.כי קשר זה דבר עוצמתי.. כל קשר..

ואולי לראות איזה קשרים את רוצה לחדש או שהיית רוצה שיהיו ולנסות..

וגם כתבת שאת יודעת מה לעשות בדברים מסויימים אז יפה מאוד שאת יודעת מה טוב לך.. זה חשוב..

בטוח יש מישהי כמו אמא,ילדה בכיתה,מורה או מדריכה שאת מרגישה טוב לדבר איתה..

וגם לראות דברים טובים שיש בך ולשמח בהם..

ללכת לשיעור תורה ליד הבית אם את לא בפנימיה..או שלקרוא קונטרסים של רבי נחמן או באינטרנט שותי"ם\שיעורים..

בכייף!מוזמנת לאישי תמיד..

ואשרייך אני ממש מעריכה אותך שכתבת! זה לא מובן מאליו בכלל שאת משתפת על הקשיים שלך..

זה יפה שאת לא פוחדת להגיד דברים שקשים לך ובן אדם יודע שיש לו גם מצבים אחרים בחיים.. וזה הכי בסדר שיש!!  וגם דברים טובים! ויש בך המון דברים טובים זה בטוח!-זה גם משהו מאוד משמח..

שיהיה לך בהצלחה בכל דבר ושה' יהיה איתך תמיד!(:

בהרגשה לא.

אני לאט לאט לומדת לשתף ולהראות חולשה. אני לומדת להעזר.

הלוואי שזה ישמח אותי

אני כן בפנימיה, אבל יש מלא שיעורי קודש... ככה שב"ה יש לי את האפשרות ללמוד וזה...

ואני ממש מעריכה ואוהבת את עצמי!!!

אני מקווה שאני במסלול התקדמות...

תודה ענקית אהובה

עזרת ממש ממש!!!

זה כאילו אני כתבתי את זה שאת לומבינה אפילו כל מילה ומילה!

והתיאורים שלך הולמים את המצב בול...

אני פשוט עושה מלא דברים ואז אין לי זמן להיכנס לדיכי,

אבל באמת, כשלפעמים נגמר לי מה לעשות, זה שוב חוזר.

אנשים מסביבי חושבים שאני אדם שמח, אבל יש נקודה בפנים שזה תמיד עצוב... 

ישאירו לי ברירה- אלה לשמוח! 'ראיה חיובית'

אבל לצערי יש הרבה פעמים שאני כן נכנסת לבאסה

תנסי לחיות אתזה ..

ולהביא מכך דברים רק טובים!!

אני ינסה.

ממש חיזקת!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....