ומנסיון, מוצץ הכי מרגיע, בפרט כשאין פטמה בהישג יד, .

קניתי אוונט, צוציקים, נוק,

רק אם אני מחממת את המוצץ בתוך מים ,הוא מסכים להכניס לפה, אבל ממש לא מוצץ, לפחות לא מקיא.

אצלי היא הסכימה לקחת רק מוצץ של ביבי. העניין הוא לנסות, להתעקש ובסוף זה מצליח.

הקטנה שלי לקחה מוצץ ובגיל חודשיים החליטה שלא בא לה, היא העדיפה למצוץ אצבע, במשך חודש ניסתי מס' מוצצים ופשוט התעקשתי, עדשהוד מעלתה  הסכימה, והחיים נהיו קלים יותר

בהצלחה.

אנחנו ניסינו כל הזמן עד גיל חמישה חודשים שהינו נותנים לו מוצץ והוא היה מוציא מהפה תופס ומעיף

לקצה השני של החדר בלי להתייאש כל פעם מחדש,

עד שאמרנו די למוצץ וזהו.

נכון שזה יותר קשה, אבל לא פחות מתיש להרים מהריצפה עם תינוק בידים, כל כמה דקות מוצץ.

אפשר ומסתדרים גם בלי.

ואיך יצליחו להרגיע אותו בלי ה.... שלי.

אולי יתנו לו לצרוח? פשוט בגלל שלא תהיה ברירה

יהנה מזה.

האמת שהוא התחיל למצוץ או ללקק את גב כף ידו, בסמוך לאצבעות.

האם זה גם בסדר? או שאוטוטו יעבור לאגודל,וכדאי מראש למנוע את זה?

ביתי היא הבכורה כך שלא ידעתי כמה זה מקל שיש מוצץ.

במשך ארבעה-חמישה חודשים היא לא הסכימה בשום אופן לקחת מוצץ(וניסינו כל מיני חברות אוונט, לייפ ועוד) ואני לא התעקשתי כי היא ב"ה ילדה נוחה.

אך בערך בגיל חמישה חודשים חמותי קנתה מוצצים בשביל הנכדים שבאים של infanti  ודוקא מהמוצץ הזה ביתי התלהבה ומאז היא צמודה אליו ורק עכשיו שהיא לוקחת מוצץ אני רואה כמה זה מקל.

בקיצור-לא להתייאש ולנסות אפילו את המוצצים הזולים-לפעמים דווקא אותם הילד אוהב.

בהצלחה וגידול קל!!!!

נ.ב. שמעתי שקשה לתינוקות בחודשים הראשונים "לתפוס" את המוצץ ולכן כדאי כל הזמן לנסות.ושוב המון בהצלחה. 

כשהגדולה שלי נולדה כל הסבתות והגיסות מכל הצדדים דאגו להודיע לי שכדאי לי ממש (אבל ממש) להרגיל אותה למוצץ. ניסינו וניסינו ולא עבד- הגברת פשוט לא הצליחה להחזיק אותו בפה. אחרי כמה זמן, התייאשנו ועזבנו אותה, והאמת גם הסתדרנו לא רע בלעדיו...

אח"כ כשהיא היתה בערך בת 5 חודשים והתחילה להכניס לפה כל דבר שזז, אמרתי לעצמי שבעצם אם הכל היא מכניסה לפה, למה שאת זה היא לא תכניס? וניסינו שוב, ומאז... הגברת כבר כמעט בת 4 ועדין קשה לה להירדם בלעדיו...

ריבק.

הבת שלי היום בת כמעט 8 חודשים.

מגיל חודשיים בערך היא התחילה למצוץ שתי אצבעות והיא לא רצתה בתוקף אף מוצץ שניסיתי לתת לה. קניתי לפחות 3 סוגי מוצצים.

באזור גיל 4 חודשים החלטתי להרגיל אותה למוצץ בתקיפות. דבר ראשון שעשיתי הוא למנוע ממנה למצוץ אצבע אז שמתי לה גרב  קטנה, כמו כפפה. כמובן שהיא מצצה את הכפפה לפעמים אבל זה לא היה אותו הדבר ולאט-לאט ראיתי שהיא מפסיקה להתעסק עם היחד ה"חבושה".

לאחר כשבוע- שבוע וחצי הצעתי לה שוב מוצץ ותוך פחות משבוע היא הסכימה לקחת אותו.

לסיכום- כל התהליך היה בערך שבועיים וזה היה שווה את זה. הבת שלי לא התעצבנה ולא הייתה מתוסכלת מהעניין כי היא הייתה קטנה מדי בשביל להבין למה פתאום אין לה אצבעות למצוץ. היא לא סבלה בכלל.

נכון. שמעתי הערות מסביב על זה שאני מתעללת בה אבל זה ממש לא כך.

המון בהצלחה ומזל טוב. תזכי לגדלו בנחת.

שאני לא רוצה שימצוץ אצבעות, ומצד שני בלה צודקת שזה ממש כיף לו לגלות את הגוף,

בינתים אני דוחפת לו מוצץ בכל זמן פנוי, והוא מחזיק ככה בלי למצוץ. אולי יקרה הנס.

ניסיתי אולי ירצה למצוץ חיתול כמו שיוקטנה הציעה, והוא כמעט הקיא.

יש לי ילד מספרי.

ראשית, הצלחה במעבר למעון. ולעצם העניין - גידלנו שישה ילדים בלי מוצצים, למעט תקופה שבה אחת הילדות החליטה למצוץ מוצץ (בין גיל שנתיים לשלוש) כחיקוי של ילדים במעון. חלקם מצצו אצבע, חלקם לא; חלקם ינקו זמן קצר וחלקם שנה שלמה. מעולם לא ניסינו מוצצים בגיל כזה. מעון עם מטפלות טובות, ואני מקווה שאת סומכת על המטפלות במעון שאליו את שולחת את הקטן, לא יתן לילד לצרוח עד בלי די. אני חושבת שהציעו לך כאן הצעות טובות ונבונות, אבל בסופו של דבר כל ילד הוא שונה מילדים אחרים, והעיקר לא בכוח.

בשורות טובות, אמא של חיילים

אני חוששת שפגישה בזום לא תהיה אפקטיבית כמו פגישה פרונטלית

יש פה מישהי שיכולה לעשות לי השוואה ביניהם?

וגם איך מקבלים אומץ? פשוט לקבוע? ואיך מתחילים לשתף מישהי זרה בחיים שלנו?

זה נראה לי הר בלתי עביר

שבמציאות זה הרבה יותר טוב מאשר בזום, אולי יהיו פה המלצות למישהי באזור שלכם ואולי תדברי קודם כל אתה בטלפון בשביל לבדוק אם זה יכול ללכת.

האומץ הוא בעיני פשוט לעשות את שיחת הטלפון הראשונה לברר, אח"כ זה מתקדם משם. אז בלי לדחות ובלי להסס להרים טלפון.

מבחינת הלשתף- המטפלת מכוונת אתכם כל פעם במה להתמקד וכו, את תראי שזה יזרום לך בעזרת השם ועם הזמן לומדים את זה. 

לא הרגשתי הבדל משמעותי בטיפולים.

ולגבי שאר החששות, לגיטימי, תני לה להוביל ולהנחות אתכם.

וכן, פשוט לקבוע.

תודה רבה! מכל הלב ממש

באמת אני חסרת מילים 🥹🙏❤️

תודה ענקית 🙏

כ"כ מרגש ולא מובן מאליו, תודה לה'🙏

ריגשת אותי מאוד ❤️

חוץ מזה שבאמת נשמע כדאי לכם ממש ייעוץ זוגי, והצלחה עם למצוא את מה שנכון לכם🩷

אז מגיבה רק למה שכתבת על זה שמחר בר לך לקבוע לו עובדה ולא להגיע- נראה לי שזה ממש לא יהיה נכון... זה משהו חד צדדי בלי שיהיה לו אפשרות לתגובה וזה נראה לי בהחלט יגביר את הלהבות. ומאיך שכתבת זה נשמע קצת כמו ''נקמה'' וזה אף פעם לא מקום טוב לפעול ממנו.

אם את מסוגלת לשאול אותו אם מתאים לו לאסוף מחר ולקבל גם לא זה נשמע לי מצוין, אבל אם לא נשמע לי שפשוט כדאי לוותר על זה...

ותודה גם על העיצה 

בטח בהתראה כזאת קצרה

כל פעם שלקחתי לעצמי פסק זמן לנשום זה היה על חשבון העבודה שלי, אף פעם לא שלו...

ומרגיש לי שאני צריכה לעשות משהו שקצת יזעזע אותו

אם משישי בצהריים הוא לא החליף איתי מילה, חוץ מבריב קולני, ומאז שתיקה ארוכה... אני לא ראויה למשהו?

הוא יודע שהוא פגע בי

כרגע לפי איך שאת נשמעת

זה נראה לי

שאת כועסת מאוד ופגועה

וזקוקה להביע את הרגש הזה למולו

והדמיון אומר

שאז ירגיש שטעה

ויודה בטעות

זה קורה לנו הרבה ברגעים כאלה

אבל

זה אף פעם לא נכון לפעול מפגיעות לא מעובדת

ומדמיון שאם אני אצא למלחמה ו אכעס-אתעק-אשתוק-אתעלם-אנהג בכל דרך כוחנית

אז אקבל מענה רגשי שאני זקוקה

והאמת היא שזה רק עושה ההפך ומעמיק את הפגיעה

ולדעתי

צריך הפרדה

מה שאת מרגישה -זה אמיתי וכואב לך באמת

ואת צודקת מגיע לך לקבל מקום והכרה והקשבה לתחושות שלך

אבל צעד ראשון זה שאת תתני את זה לעצמך

ולא תתלי את זה רק אם הוא יכיר בצדק שלך

אלא תהי בחמלה לעצמך

תני לעצמך להוציא מהלב מה שאת מרגישה

אבל מולו

אל תפלי לאשליה שאם תפעלי מאמוציות זה יעזור

הלב רק יתרחק

הפער יעמיק.

מה כן

אחרי שהרגש קצת ירגע ולא תהי מוצפת

תעצרי

תרשמי לעצמך

בכללי לא רק מול הסיטואציה

מה את מרגישה -

מה את זקוקה ממנו

אבל בנוסף תביטי גם בכנות ותכתבי איפה את אולי גם לא מדויקת ,ולא פועלת ממקום שגם רואה אותו..

איך היית רוצה להגיב אחרת ככה שלא יגרור אתכם למריבה

ומתוך זה תדברי איתו על הכל

תשתפי מה את מרגישה

מה יעשה לך טוב- למה את זקוקה

אבל גם תקחי אחריות על חלקך ותשתפי אותו אי פה אולי לא דייק. ולא ראית אותו מספיק

ותשאלי אותו מה גם הוא צריך ממך אחרת

כן אני יודעת שאני פועלת מרגש ולא משכל

ושאני מוצפת

ושזה לא מקום נכון לפעול ממנו

אבל אני די מיואשת

את כל הדברים היפים והנכונים שכתבת (רובם) כבר עשיתי בפעמים קודמות

אז זה עזר לסיים את המריבה יפה (בעיני בלי שהיה לו חלק בפיוס), ואולי זה עזר לקצת זמן אחרי

אבל מהר מאוד חזרנו לדפוס המוכר, זה לא באמת חלחל לא באמת עשה שינוי

ואני יודעת שדברים לוקחים זמן וזה תהליך

אבל אני מצפה בגרף לראות איזה תנודה משהו

לא לחזור כל פעם לאותה נקודה ואולי אפילו מתחתיה

אז כבר לא יודעת מה לחשוב ומאיזה מקום לפעול

לכל זוג יש גינמיקה ומן משחקי תפקידים קבועים שכשהם לא מביאים תוצאות טובות אז חשוב לעצור ולהבין איך כל אחד יכל להתמקם אחרת כדי שהריקוד ישתנה

עזרה מבחוץ מאוד עוזרת לזה

איך

לא חושבים על זה מדי

מבקשים המלצות באזורך

מרימים טלפון וקובעים פגישה

אפילו אם הוא לא מוכן תלכי לבד זה גם משמעותי

וזה כואב ממש🩷

אבל אני עדיין חושבת שזה צעד שהוא קצת הכרזת מלחמה, של להיכנס איתו ראש בראש ואני באמת לא חושבת שזאת הדרך

אני חושבת שרוב הבני אדם לא יגיבו לכזה דבר בהתפייסות ובהבנה שהם טעו, אלא בכעס, בתחושת ניצול אולי ובסוג של ''מגיע להם'' כל מה שהוא עשה עד עכשיו, ובמקום לפייס ולקרב ביניכם זה רק ירחיק ויעמיק את המריבה.

במקום זה תיקחי לעצמך קצת זמן לנשום בעצמך, אולי תזמיני לך משהו מפנק ותנשמי קצת

אפשר אולי רק להגיד שאת פגועה ומחכה לפיוס, בלי לשים לו מילים בפה או משהו

יש הרבה דרכים של איך לנהל את זה גם בלי להכריז מלחמה...

זה לא להכניס לו מילים (או מעשים) לפה?

נמאס לי שכל פעם שהוא פוגע או שאנחנו בריב אני צריכה לבקש את הפיוס

מבינה את הנקודה?

ותאמיני לי שדיברנו על זה גם בזמני שלום

אני יודעת שכל מה שאני כותבת פה בסוף מוביל לזה שאני צריכים עזרה חיצונית

אני מקווה שהפעם הזאת אקבל את האומץ לעשות את הצעד הזה

החלטתי שהיום אחרי העבודה אטפל בזה

תחזקו אותי

ותודה גם על המקום לפרוק, לבנתיים זה עוזר לי קצת להרגע

אם אני מאמינה שהוא בחור טוב ורוצה בטובתי סה"כ, אז ככה אני הופכת את זה למשהו טכני, כמו שהיה מבקש ממני להכין לו ארוחת ערב כי הוא גרוע בבישולים, לא הייתי מכינה?

זה לא אומר שלא צריך לטפל בשורש, אבל זה כן עוזר לי לגייס כוחות להיות המובילה הסליחה 

עם הרבה מודעות, הבנה ואינטליגנציה רגשית.

שקלת אולי ללכת לליווי אישי?

כי לפעמים ייעוץ זוגי הוא הרבה פעמים מקום שבו אנחנו רוצים שהיועץ ישפוט בינינו, או שאנחנו מביאים לשם כאבים וטענות, ולא תמיד זה מקרב

אני הרגשתי שזה מאוד לא מקרב בינינו.

אבל כן עשיתי קורס של ליאת פיין שמדברת לנשים בלבד, ומשם לקחתי תובנות ויישמתי אצלנו, וזה באמת מאוד עזר.

או ליווי כמו שקראת לזה, רק בשביל עצמי?

אם כן, האמת שחשבתי על זה, גם כי אני לא יודעת כמה בעלי יזרום...

יש מצב כזה שמתחילים לבד ואח"כ אם יש צורך (ואני כן חושבת שהוא צריך לפחות כמה מפגשים) זה הופך לזוגי?

יש מטפלות שעובדות רק עם נשים ויש מטפלות שיכולות לעבוד עם צד אחד ועם משולב..

לגבי היום בצהריים, בא לי להציע לך לכתוב לו שאת ממש צריכה שקט והתאווררות וזמן התאפסות, ושאת מתכוונת למצוא בייביסיטר שתקח את הילדים מהגן כדי לאפשר לך את זה.

אם הוא ירצה לקחת על עצמו את עול הילדים - נפלא, אם לא - באמת תמצאי בייביסיטר או תפזרי אותם בין חברים כך שאת תקבלי מילוי לצורך שלך..❤️

הרבה מטפלים זוגיים עושים באופן כללי לאורך התהליך מפגשים רק בנוכחות צד אחד.

בסוף קשיים במערכת הזוגות יושבים בדרך כלל על קשיים אישיים של כל אחד מהצדדים ועל אמונות והתנהלויות שמנהלות אותו בכללי בחיים

נשמע שאת ממש בהתשה כבר.

זה מתיש להיות במריבות ומלחמות.

אז חיבוק.

דבר שני - טיפול זוגי זה לא מים כזה עמוקים ועופי על זה.

את חושבת שהוא יסכים לבוא איתך?

אם כן אז יש לי המלצה למישהי ממש טובה שעזרה לנו מאד מאד באזור ירושלים. אם את בקטע תכתבי לי מסר או אישי.

ולגבי להודיע לו שאת לוקחת את היום להירגע -

זה ממש תלוי בדינמיקה ואם הוא יודע ומכיר את ההתמודדות עם הילדים או בכלל לא.

ולדעתי את גם יכולה להגיד לא בהודעה חד משמעית שאת ממש צריכה את זה.

יתן תודה לא יתן חבל. אבל לנסות תמיד אפשר.

וכן כן כן!!!

ללכת לייעוץ

זה מדהים

אם כבר הרגיש ממזמן שאתם צריכים ובינתיים הריבים מסלימים אז כדאי לקפוץ למים עכשיו ולא לחכות עוד עד שיהיה יותר ויותר קשה...

אנחנו היינו אצל @נגמרו לי השמות ובאמת היה לנו ממש ממש טוב!!

היא מקבלת גם בזום

אבל אנחנו העדפנו רוב הפעמים לנסוע מירושלים אליה

כי תכלס זה כיף לשבת פנים אל פנים ומקפיץ בהרבה

ממש ממליצה לך פשוט להתחיל..

אז נוסעים כמה פעמים ומרוויחים גם מהנסיעה והיציאה..

אחרי הייעוץ אני יותר מבינה את המשנה "אלו דברים שאדם אוכל פרוצים העולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.. ומביא שלום בין איש לאשתו.."

הבאת שלום בתוך הבית מביאה ככ הרבה לחיים שקשה בכלל להסביר...

נותנת כוח לאיש, לאישה, לילדים, השראת שכינה... זה נוגע ומשפיע על הגרעין הכי עמוק בחיים ומשם לכל המעגלים - טוב שמתרחב ומתרחב..

וגם אנחנו דחינו את זה הרבה איזה שנתיים שלוש ומזל שלא דחינו יותר.. חבל על כל רגע כזה....

מדהים שאתם מדברים ואת מסבירה אבל כנראה שצריך כאן איזה שהוא עזרה קטנה מבחוץ.. וטוב ישש לכם את הבסיס...❤️❤️

תודה לקב"ה שהכל ממנו

ההודעות שלכן פוגשות אותי בעומק של התרגשות והוקרת תודה... (ממש עד לכדי דמעות 🙌🥹)

כ"כ מחמם את הלב ויקר לי לקרוא,

באמת קשה למצוא את המילים אבל הלב ממש עולה על גדותיו, פשוט תודה ❤️

לתיאור. נימים קטנים התפוצצו בפנים מהלחץ.

אבל מקווה שהיום נחת ושתית הרבה להשלים את זה.

תרגישי טוב 

וכן עבדתי ממש יום קצר ונחתי מלא.

או שמתחיל לך היפרמאזיס...ככה היה מתחיל אצלי
או וירוס כלשהו

היה לי בעבר וזה סיוט אמאל'ה ואבאל'ה

אבל כתבת שאת מרגישה טוב...
אז כנראה וירוס או התייבשות קלה
תשתי הרבה
תאכלי טוב ותישני טוב

או שזה מחמיר או שזה פיק כזה שיעבור

קשוח ממשממש

חיבוק 

אני עם בחילות והקאות בערך מהשניה שנכנסתי להריון

אבל יחסית לא נורא, מקיאה בדר"כ בערך פעם ביומיים שלושה

רק אתמול זה היה ממש ממש זוועה. וגם בשישי הרגשתי מאוד לא טוה

מתפללת איתך שזה היה חד פעמי 

לא נראה לי שצריך עירוי

היום שתיתי מלאאא

מקווה שלא יחזור על עצמו

ותודה על ההזדהות!

אם זה היה חד פעמי יד וירוס בטן שכרגע מסתובב אז יש מצב שזה זה ?

בכל מקרה, תנוחי ותנסי לשתות

המשך הריון קל ויתקין בע"ה!

זה לא נראה לי וירוס, כל הזמן יש לי בחילות והקאות פשוט אתמול זה היה נורא ואיום.

לק"י

נראה לי שלפעמים אומרים להניק לפני התור.

ויש לך שרשור המלצות נעוץ בראש הפורום.

רק בריאות!

בהחלט יבדקו גם בהנקה. עדיף לנסות להניק/לשאוב בשעה-שעתיים לפני התור.

בהצלחה!

לא להסתפק בבדיקה ידנית של כיורג שד. ואם אומרים לך "את צעירה לא צריך" תתעקשי. בע'ה זה כלום ושום דבר

אמאל'ה החרדה לא יכולה לתאר לך - זה היה בלוטה של חלב, משהו כזה.

רופאה שבדקה אמרה שתקין והמשכתי הלאה.

חצי שנה לאחר מכן, אחרי שכבר הפסקתי להניק - שוב גוש במקום אחר. עשיתי אולטרסאונד הרופא שעשה את זה היה נוראי אבל עזבי - בשורה התחתונה בתוצאות הייתה צינורית סתומה (למרות שהפסקתי להניק כמה חודשים לפני כן). המליצו ליטול אנטיביוטיקה וזה דיי נעלם. צריכה לחזור על האולטרא עוד שנה 

בקביעות לUS. בגלל מבנה שד ייחודי לטענתה ממוגרפיה לא תהיה אמינה אצלי אלא רק US.

זה משנה שאת מניקה אבל עדיין צריך להסתכל ואפילו יותר.

אפשר לנסות להראות ליועצות הנקה. 

ובהחלט אפשרי לעשות את כל הבדיקות בהנקה.

לעיתים שולחים למכון יותר מומחים לUS בשל קושי בפענוח

קיץ ישראלי

אבל שמים בגדים נוחים קרם הגנה כובע הפסקות מים וזורמים

יש פארק גדול ממש שווה להעביר יום שלם לא זוכרת את שמו 

לק"י

(והיינו גם בחורף בשה שעברה, והיה ממש חם. והייתי בהריון, אז בכלל היה קשוח).

אבל כדאי לבדוק שהמעלות לא גבוהות מידי.

כי נראה לי שיש שם הרבה שמש.

לא היינו קיבלנו המלצה חמה ללכת

מתכננים לנסות הקיץ

תשמרי את זה ליום חורפי נעים, מקסימום עונות מעבר.

אין שם מספיק צל, והרבה מהאטרקציה זה המתקנים לילדים. אם חם להם הם לא יהנו וחבל..

יש כל מיני פארקים בבארשבע. לא מכירה, אבל מגוגל נראה שיש פארקים גדולים וטובים. 

אבל אם החשש הגדול שבגללו כל הבירורים הוא ממחלת עור

אז אני כאן כדי להרגיע שגם אם יש לה מחלת עור שתישאר איתה לכל החיים, הכל טוב! חיים עם זה. זה לא כזה נורא. זה מבאס, זה מציק, זה משהו להתמודד איתו... אבל זה תיק כמו שיש לכולם וזה לא תיק כזה גרוע

ומה זה חיים עם זה, באמת!

יש לי 2 מחלות עור, מגיל צעיר, ויש תקופות שהן ממש גרועות

להגיד לך שזה כיף? שלא הייתי מעדיפה לוותר על זה? ברור שלא .

להגיד לך שזה נורא וזה שווה את כל הלחץ שלך? וואי מה זה לא... באמת נשמה שחררי💓💓

וברור שהיא מתפתחת יפה..אין למחלת עור שום קשר להתפתחות, לקוגניטיביות, לשכל, זה פשוט לא קשור לשום דבר...

שיכול להיות בה גם עיכוב התפתחותי.

החשש העיקרי הוא מהתפתחות גידולים.

תקופה לא פשוטה, החוסר וודאות הזה קשוח כי אין לך במה להיאחז ואז את עסוקה בעיקר בדמיונות וחששות
 

ותקופות כאלה אני מעבירה בשיעורי אמונה זה כל כך מחזק אותי ממש אויר לנשימה.

ולגבי רבנים… תלוי מה הסגנון שלכם יש הרבה רבנים גדולים ב"ה 

יש את הרנטגן בנתיבות שעניינים רפואיים הרבה נעזרים בו ומקבלים את הברכה שלו

אם זה מעודד אותך אני מכירה תינוקות וילדים עם כתמי חלב בקפה שהם בריאים לחלוטין, וגם התסמונת שממנה חוששים היא גנטית-אם אין חולים במשפחה-החשש שיהיה משהו הוא דיי קלוש...

אני חושבת שזאת תרופה שצריך למקד את הראש בדברים אחרים קצת, ולזכור שאת עושה את ההסתגלות שלך, מעבר לזה-זה לא בשליטתך ...

ואולי למצוא דמות שהיא לא בעלך קצת לשתף אותה בדברים, כמו חברה, מישהי שהיא לא לחוצה וגם לא קרובה לזה (בניגוד לסבתא) ואת תוכלי לפרוק את הדאגות שלך...

אם את מתכוונת לתסמונת לאופרד (נונאן) תכתבי לי בפרטי.

וכמובן תפילות.

צריכה להילחץ?

סליחה על הניצחון🤭

ולך פותחת יקרה, מאחלת לך שהתרופה הזו תעבוד מהר ותגלו שהכל בסדר בעז"ה

אולי תכתבי לך כמה משפטים חיוביים

ותגידי אותם לעצמך בזמנים שהמחשבות השליליות עולות לך

הייתי מתגברת שתיה, מתייעצת בינתיים. יש בחלק מהקופות מוקד הריון שאפשר לדבר עם אחות.

והאמת מנסה להפחית אקמול.

אם אין חום אז ממש עדיף להמעיט וזה גם ככה חצי כח לכאבי ראש.

שכן מצריך ייעוץ, אם זה באופן יומיומי.

לא צריך לחכות לרופאת נשים, רופא משפחה אמור לדעת לתת מענה והכוונה.

וגם הייתי שואלת לגבי האקמול, יודעת שזו תקופה מאושרת בהריון, אבל כן הייתי בודקת לגבי שימוש יומיומי בה

כל תחילת ההריון

עד אמצע השליש השני

כאבי ראש נוראיים כל הזמן

הרופא אמר לי שזה תקין 

גם כן שליש ראשון עד תחילת אמצע השני.

חשבתי שזה נורמלי אז לא נבדקתי

לרוב לא הצלחתי באמת לשאוב, בטח לא באופן קבוע שכל ארוחה יוכל לקבל מנה שאובה

אבל הלידות שלי יחסית קשות ולוקח לי זמן להתאושש מהן

לגבי ב, אני לא יודעת להגיד, תמיד הלכתי לשערי צדק בין היתר גם בגלל זה

שיכול לקבל חלב שאוב של אשה אחרת..

לא ? @^כיסופים^

האמא, אף אחד לא מתערב

אלא אם כן האמא מאושפזת ולא יכולה לטפל בתינוק או כל מצב אחר שגורם שאין לאמא אפשרות להניק/לשאוב אז האחיות חייבות לדאוג לתזונה של התינוק 

במקרה שהאמא לא מצליחה להניק/ לשאוב

ולא ללכת ישר על אופציה של תמ"ל

פשוט תשאלו אם יהיה צורך

ממה שאני יודעת יש מקומות שזה נכנס בפועל ויש מקומות שעוד לא..

נראה לי שאת יכולה לנסות להפעיל שיקול דעת כאמא.

אצלי למשל רצו לשקול אותה בשבת. הייתי אמורה להשתחרר במוצש וידעתי שזה אינטרס שלהם שאפנה להם מיטה ושלא יקרה כלום אם השקילה תחכה למוצש

לכל תינוק בריא.

וממה שאני מכירה מבחינה דתית אין בעיה שיעשו כל מה שהצוות עושה כרגיל.

נניח באשפוז רגיל כל בוקר בודקים מדדים וכדומה וגם *כותבים* מה הם היו. לכאורה אפשר למדוד רק אם לא מרגישים טוב, או למדוד ולרשום רק אם בעייתי.

אבל עדיין עושים כי יש חשיבות שאם חלילה עוד יום או כמה שעות משהו ישתנה, שידעו מה היה שם בהתחלה.

לכן למשל יש את העט שבת של צומת.

בכל אופן, על זו הדרך הייתי זורמת עם כל מה שבנוהל

גם דברים שלא נראים קריטיים יכולים להיות עם משמעות בעתיד (משקל לידה למשל)

אבל תשאלי רב…