בשפה וכן בשירה מצוי נושא זה רבות

ע''מ להדגיש או לחדד מסר וכן לפעמים לתרום למצלול ולריתמוס 

מדגישים דברים, פוסחים או חורזים בחרוזים, כל זאת ע''מ למשוך את תשומת לב הקורא לדברים ולחדד את המסר המועבר בהם. מחשש שמא לא תשים לב או לחלופין לא תבין על מה הדגש בכתב או מה כוונת המשורר.

אי לכך ובהתאם לזאת

ישנה תופעה הנקראת מריחה\חזרה על אותיות ותווים כמה פעמים (בשמה השני) תופעה זו מצויה בעיקר בגילאים 12-17 בהם המתבגר חש שפעמים לא שמים לב לדבריו או מחששו שמא לא יובן כנאמר לעייל.

ובל נא תהין לדבר פעוט זה להפריע לשלוות נפשך שתנוח על משכבה בשלום. 

מקווה שהבהרתי דבריי הייטב. 

חן חן וכל טוב.

פָקַצָה (נכתב גם פקאצה), הוא כינוי שהופיע בעברית לראשונה ככל הנראה בתחילת שנות ה-80, והתבסס על ראשי תיבות של "פקידה צבאית" וסיומת הנקבה: ה.^[1] במילון העולמי לעברית מדוברת (1982) בעריכת דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה מופיעה המילה בנספח ככינוי לטירונית, אך במהרה גלש הביטוי והפך כינוי לנשים (צעירות או מבוגרות) או נערות או ילדות שהתנהגותן נחשבתסנובית, גסה, קיטשית, חסרת עידון ולעתים גם חסרת מצפון וגם כפויית טובה.

לביטוי יש משמעות נוספת והיא כינוי גנאי לנערות בנות עשרה המפגינות התלהבות מאופנות חולפות ונוהגות להתבטא בשפה רדודה ועתירת הגזמות, המוצאת ביטוי לרוב ברשת האינטרנט. שפתן של ה"פקצות", שאף זכתה לכינוי – "פקצית" – רווּיה בביטויים כתובים כמו "לייק", "ס22ה" (סבבה), "פ33ה" (פצצה), "100מם" (מהמם), "כאילו", "מושי" (מושלם), "אומייגד" (Oh my God), "חיימשלי" (חיים שלי) ודומיהם. בלוגים של נערות אלו מתאפיינים בשפתם ה"פקצית" כמו שימוש בסיומת וּש לשמות ושמות עצם, ובהתמקדותם באלמנטים העיצוביים של הבלוג, שהבולט ביניהם הוא שימוש רב בצבע ורוד.

מחקרים אקדמיים בנושא טוענים כי החלפת התווים אינה באה ליצור שפה מקודדת הבהירה רק ליודעי ח"ן, אלא נובעת משיקולים "נשיים" יותר של אסתטיקה ועיצוב.

 אבל מה הקשר???

ענייןןןןןןן

חיותתתתתתת (עם שורוק, מלשון חיים, לא חיותת)

מה לא מובןןןןןן??????????????

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח זה היה סתם בשביל לעצבןןןן

שירטה מסויימת בנפשייי

אני שיא מהאלהה

וואי זה הכי כיפפ לכתוב עם מלאאאא אותיות.. 

אני אגיד לך למה, בגלל שבווצאפ אז מקלידים שיאה המהר.. אז יוצאות מלאא אותיות.. אז בגללזה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....