בשפה וכן בשירה מצוי נושא זה רבות

ע''מ להדגיש או לחדד מסר וכן לפעמים לתרום למצלול ולריתמוס 

מדגישים דברים, פוסחים או חורזים בחרוזים, כל זאת ע''מ למשוך את תשומת לב הקורא לדברים ולחדד את המסר המועבר בהם. מחשש שמא לא תשים לב או לחלופין לא תבין על מה הדגש בכתב או מה כוונת המשורר.

אי לכך ובהתאם לזאת

ישנה תופעה הנקראת מריחה\חזרה על אותיות ותווים כמה פעמים (בשמה השני) תופעה זו מצויה בעיקר בגילאים 12-17 בהם המתבגר חש שפעמים לא שמים לב לדבריו או מחששו שמא לא יובן כנאמר לעייל.

ובל נא תהין לדבר פעוט זה להפריע לשלוות נפשך שתנוח על משכבה בשלום. 

מקווה שהבהרתי דבריי הייטב. 

חן חן וכל טוב.

פָקַצָה (נכתב גם פקאצה), הוא כינוי שהופיע בעברית לראשונה ככל הנראה בתחילת שנות ה-80, והתבסס על ראשי תיבות של "פקידה צבאית" וסיומת הנקבה: ה.^[1] במילון העולמי לעברית מדוברת (1982) בעריכת דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה מופיעה המילה בנספח ככינוי לטירונית, אך במהרה גלש הביטוי והפך כינוי לנשים (צעירות או מבוגרות) או נערות או ילדות שהתנהגותן נחשבתסנובית, גסה, קיטשית, חסרת עידון ולעתים גם חסרת מצפון וגם כפויית טובה.

לביטוי יש משמעות נוספת והיא כינוי גנאי לנערות בנות עשרה המפגינות התלהבות מאופנות חולפות ונוהגות להתבטא בשפה רדודה ועתירת הגזמות, המוצאת ביטוי לרוב ברשת האינטרנט. שפתן של ה"פקצות", שאף זכתה לכינוי – "פקצית" – רווּיה בביטויים כתובים כמו "לייק", "ס22ה" (סבבה), "פ33ה" (פצצה), "100מם" (מהמם), "כאילו", "מושי" (מושלם), "אומייגד" (Oh my God), "חיימשלי" (חיים שלי) ודומיהם. בלוגים של נערות אלו מתאפיינים בשפתם ה"פקצית" כמו שימוש בסיומת וּש לשמות ושמות עצם, ובהתמקדותם באלמנטים העיצוביים של הבלוג, שהבולט ביניהם הוא שימוש רב בצבע ורוד.

מחקרים אקדמיים בנושא טוענים כי החלפת התווים אינה באה ליצור שפה מקודדת הבהירה רק ליודעי ח"ן, אלא נובעת משיקולים "נשיים" יותר של אסתטיקה ועיצוב.

 אבל מה הקשר???

ענייןןןןןןן

חיותתתתתתת (עם שורוק, מלשון חיים, לא חיותת)

מה לא מובןןןןןן??????????????

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח זה היה סתם בשביל לעצבןןןן

שירטה מסויימת בנפשייי

אני שיא מהאלהה

וואי זה הכי כיפפ לכתוב עם מלאאאא אותיות.. 

אני אגיד לך למה, בגלל שבווצאפ אז מקלידים שיאה המהר.. אז יוצאות מלאא אותיות.. אז בגללזה

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...