עבר עריכה על ידי נחל בתאריך ב' בניסן תשע"ז 00:23
קודם כל, אני אחות רעה.רעה בתכלית.
היום, מקרה ששבר אותי.
אני כותבת פה בדמעות, לעזאזל איך אפשר לכתוב שהעיניים משליכות את הדמעות בדיוק על המסך?
אז אחי, הציע לי בחיוך רחב וברוח טובה (שם את היום שהיה לנו מאחור)
את האוזניות שלו-
"אני יודעת שאת צריכה אותן ואין לך, רוצה?"
ואני, שאני יודעת שהוא משתמש בהן כל לילה ובחר הלילה הזה להביא אותן לי, שלי יהיה טוב,
במקום חיוך ו"תודה שחשבת עלי"
תקעתי לו מבט.
הייתי עצבנית. כעסתי עליו עוד מהצהריים.
היה לי מוזר.
אבל במקום להתגבר על עצמי, לשלוט במעשים שלי
הוצאתי את זה עליו.
פשוט תקעתי לו מבט...
ועל מה? על משהו טוב שהוא ניסה לעשות?
למה אני כזו סתומה, רעה ומגעילה?!
לפחות אני בוכה על זה, צובט לי בנשמה ממש
אני לא מצליחה להפסיק לבכות.
הלכתי לעשות עם זה משהו.
כתבתי לו פתק, והנחתי בשידה שלו.
מחר בבוקר הוא יראה פתק התנצלות, על מי שהייתי היום
לפחות הוא יידע שאני לא אטומה,
ושאני אוהבת ומעריכה אותו.
_סופריקה.
תגובות לא מעודדות, לא אצלי
אני מספיק מלקה את עצמי, לא צריכה עוד.
