אני גם מדריכה, אבל לא של כיתה ט'.. מה שהייתי עושה במצב הזה לדעתי.. הייתי לוקחת חניך חניך ומדברת איתו בנחת למה הוא לא רוצה וכו.. ולה הוא בכלל חושב שהוא לא מתאים.

יש המון אחרים שפשוט נלחמים עלזה 

ולהסביר להם כמה באמת זה תורם, ובמיוחד להכי קטנים, ובאמת שהחניכים הכי קטנים שהם גדלים הם זוכרים רק את המדריכים שהיו להם שהם היו בכיתה ד'.. כי זה בעצם ההתחלה שלהם בסניף, ופשוט להוביל אותם, להצמיח אותם יותר ויותר.. ותכלס רק המדריך הראשון יכול לעשות אתזה..

פשוט להסביר את כל זה בנחת. וגם בנוגע לשני, לשאול למה הוא לא רוצה את השבט הזה, לנסות להתעניין כמה שיותר. לא לזרוק עלהים פצצה וללכת.. לדעתי גם זה פשוט הפחד של זה.. אני גם חושבת שאם היו מכניסים אותי להדרכה בכיתה ט' הייתי גם מגיבה ככה.. ולא רוצה להכנס, חושבת שאין לי זמן וכו.. אבל אתה פשוט צריך להראות להם כמה זה כיפ להיות מדריך.. (לדוג, לצאת למסעות בחינם) 

אבל אם אתה רואה שאתה כבר עושה הכל והם באמת לא מעוניינים בכך, אז אי אפשר לשכנע יותר.. הם פשוט הפסידו, כי ברור שבהתחלה יש חששות, פחדים בנוגע למה שיהיה.. אומרת גם על עצמי. ועכשיו אני פשוט מתה לשנה שלישית

טוב חפרתי.. שיהיה לך בהצלחה ענקית!! ותעדכן בסוף מה היה איתם

זה ממש אתגר הדרכה ועוד יותר בשבטים האלה..אז מי שנכנס לכזה מצב צריך להיות ממש ממש עם הרבה רצון לעבור כל משבר ..

וזה שלא רוצה קטנים.. בתכלס אפשר להבין אותו.. ומצד שני.. אני מדריכה של קטנות ואני ממש לא רציתי והיום אני פשוט מחוברת עליהן בנפש!! 

הכוונה שלי שאל תשלה אותו שלקטנים  עושים פעולות עמוקות כמו לגדולים כי זה לא נכון .. אבל הם עדיין יכולים להיכנס ללב והם נפתחים וזורמים הרבה יותר בקלות מהגדולים .. בהתחלה אמרתי שאם מכניסים אותי לקטנים אני לא נכנסת.. היום אני לא מוכנה לעזוב אותן הן חלק ממש חשוב לי וגדול אצלי בלב ו... אני חושבת שהשפעתי עליהן מאוד לטובה ותמיד נשארות בשבט הכי קטן 5 בנות לי יש 40..

זאת אומרת גם אם הוא לא מאמין בעצמו, תאמין בו אתה והוא יצליח.. רק תיהיה שם בשבילו שיהיה קשה.. 

אני ממש רציתי להכנס להדרכה אבל רק לגדולים בסוף בערך הכריחו אותי להכנס לקטנים ואני בסוף אחרי הרבה זמן השתכנעתי ואני ממש לא מרוצה וזה בכלל לא נותן לי כח ומוטיבציה להכין פעולות בקיצור אני ממש לא נהנה ומצטער על שהכריחו אותי אז בהצלחה ואני נגד כי אני רואה איך גם לחניכים שלי זה לא טוב שאני מדריך שלהם מתוך הכרח

בכללי יכול להיות שזה לא טוב לערב אותם בצוות ולהפריד אותם מהשבט שלהם והגיוני שזה חלק מהסיבות שהם לא רוצים..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...