כל הנחלים זורמים אל הים,
ואני, אובד באחד מהם.
מחפש רצועת יבשה לאחוז בה,
לפני שאסחף אל הים הגדול
אולי בעצם, הים הוא שזורם אל כל הנחלים,
שמעניק להם את המים, את החיים.
ואם יום אחד ייבש הים,
לא יהיה לנחלים מקור למים, לחיים.
לכל עשב יש שירה משלו,
שממנה נעשה ניגון של רועה.
אני אחד מן התווים בשירת העשב,
כמה להתחבר לניגון הרועה.
ואולי, בעצם ניגון הרועה,
הוא זה שהופך לשירת העשבים.
וללא הרועה שינגן,
שוב לא תהיה לעשבים שירה וחיות.
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר