אני זוכרת שבפעולת פרידה של מדריכה שלי היא עשתה לנו מסע אל עצמי. זה מהממם ומיוחד

תנו רעיונות בקשה.

יש את הקטע של הרכבת עם הקרונות 


וסבב חופשי עם התרשמות מהתקופה.

והעצמה אישית לכולם. [דף של כל אחד שכולם כותבים לכולם דברים טובים שיש בהם]


אם תרצה פירוט תגיד

והעצמה אישית

סבב חופשי- זה אחרי הקטע שמקריאים ומדברים קצת על פרידה [שזה התחלה חדש וממשיכים הלאה עם הכוחות וכו..."עלה למעלה עלה..."]

אתה מעלה את השאלה "טויב...אז איך הייתה לכם התקופה שלנו ביחד? במבט לאחרו....תחשבו קצת [תתן להם זמן של שקט כדי לחשוב]
ומי שרוצה לשתף מוזמן- מה היה לו טוב? ממה הוא פחות נהנה? מה הוא לוקח לחיים ?
תשובות חופשיות, אפשר להוציא מזה שיח קטן על נקודות כמו עזרה הדדית או גיבוש או יחס לאחר או כל דבר שאתה חושב שכדאי לסגור פינות עם השבט לפני שהם ממשיכים הלאה...

העצמה אישית- אתה לוקח דף רגיל 
מדביקים אותו על גב של חניך [לכל החניכים עושים את זה, כן?]
והחניכים מסתובבים עם עטים או עפרונות וכותבים אחד לשני תכונות טובות או דברים טובים שזיהו בהם.

אפשר לעשות אחר כך מעגל ושהם יספרו מה זה עשה להם- הן כשגילו שכתבו עליהם והן כשכתבו על אחרים.



ממש בהצלחה!


הנה הקטע על הרכבת-

*********************

בשקשוק נכנסה הרכבת לתחנה
צפר הקטר והעלה עשן בארובה
נוסעים כבדים ירדו מהקרונות
נסגרו ונפתחו דלתות
נוסע קשיש עמוס מזוודות וזכרונות,
ירד לאיטו במדרגות הישנות.
"כמה טוב לך" אמר לי, "שאתה מצטרף למרות שהדרך מעייפת"
וגברת קצת מבוגרת
הוסיפה בחיוך "אח ! איזה דרך נהדרת"

וכך, קצת מסוקרן, וחושש לראות,
מה כל כך יפה בנסיעה הזאת,
דילגתי במדרגות ופתחתי את הדלת.
והנה הייתי כה מבולבל.
ברכבת לא קרון אחד ולא שניים.
בעלי צבע שונה וגודל שונה
אך בעיקר אנשים שונים.
ואני נכנסתי לקרון שממנו ירד האדון,
פתחתי את הדלת ופנימה נכנסתי,
אך עדיין דאגתי והססתי...

ממקומי שליד החלון,
התחלתי לסרוק את יושבי הקרון.
הנה זה למשל, בעל כשרון,
שחקן מוכשר !
וזה, מצייר נהדר.
לזה לב טוב, וכמה שזה חמוד וחכם.
לאט לאט למדתי להכיר את כולם.

כמובן שבדרך היו תקלות ומשברים
לפעמים יושבי הקרון היו רבים
לא ויתרו והפריעו לשכנים.
לפעמים הסתכסכו עם חברים.
אך משהו בהתנהגותם של יושבי הקרון
שבה את ליבי ברגע הראשון.
משהו שעושה לי טוב על הנשמה,
וכך נשארתי אתם עוד תחנה, ועוד תחנה.
ראיתי שפה ושם יש בעיות ולא קל למצוא להם פתרון,
תמיד בסוף נשארים מאוחדים.
ואז גיליתי שבזמן שעבר, נקשרתי אליכם.
אך הגיע הזמן ידידי שארד,
הנסיעה שלי הגיעה לסיומה.

שוב נכנסת רכבת לתחנה,
נוסע חדש עולה ואני יורד לרציף.
ורגע של געגוע אותי מציף...

אוהב אני אתכם יושבי הקרון !
וכואב לעזוב את כל דייריו האהובים.
ואני אומר שלום, ואורז מזוודות,
ומאחל לכולכם ,
המשך נסיעה נעימה ...

זה היה ממש ארוך ואני לא כ"כ זוכרת אבל דבר אחד שהיה ממש מהמם ומיוחד זה כל בת קיבלה שם של בת אחרת בפתק.. בהגרלה.. ואז עשינו חושך לגמרי וליד כל אחת היה נר ,ואז מישי מתחילה ואומרת משהו טוב על מי שהיא קיבלה בפתק ומדליקה לה את הנר ואז מי שאמרו לה אומרת ומדליקה ... וכן הלאה.. זה היה ממש מיוחד..

אני אוהב את זה, אבל זה שבט של בנים.. שבד"כ פחות בקטעים האלה..

מלא כרטיסים של פול דברים שעשינו במשך השנתיים לדוג'- מסע סוכות ראשון, יום הולדת למדשי"ת, פעולת שוקולד, מחנה שני, התנדבות, מסיבת חנוכה וכו' והם היון צריכות לסדר את זה לפי הסדר הכרונולוגי, עשיתי בערך 50 כרטיסים וכמובן שהם התבלבלו

בכולופן היה ממש כיף ובנות נזכרו בפול חוויות... מומלץ..

2 דברים-

ממש כדאי לעשות שכולם כותבים מכתבים אחד לשני (וכמובן גם למדריכים) של מה הם למדו מהם וכזה... זה ממש כיף שכל חניך יבין שהוא אהוב בשבט וכו

דבר שני ממש מומלץ לקראת סוף הפעולה להגיד איזה מסר קצר.2 משפטים.תנצלאת ההזדמנות שהם מקשיבים לך (כי בכל זאת- זאתפעולת פרידה) ותפציץ להם איזה מסר מטורף כזה שהם לא ישכחו בחיים. אבל שים לב! זה חייב להיות 2 משטים. לא יותר.

זהו..

בהצלחה!

פעולת פרידה זה אחד הדברים המביכים.

משהי ספרה לי שכשהיא היתה מדריכה החניכות ברחו באמצע הפעולה

ואצלנו לא כ"כ הקשיבו לדברים בסוף של המדריכה.

הגיוני מאוד שתהיה אווירה מידי רצינית.

הגיוני עוד יותר שלכמה חניכים יפריע שהאווירה רצינית, והם יפרו אותה בצורה עליזה מידי.

צריך לדעת לא להבהל מזה

ועוד משהו- לי היה ממש כיף שבסוף הפעולת פרידה המדריכה נתנה לכל אחת מכתב אישי ארוך כזה....  זה היה ממש מרגש.

רעיונות חזקים אחד אחד, הבעיה לגבי הכרטיסים עם מה שעשינו זה  כך שאני לא בדיוק זוכר מה עשינו בשנתיים האחרונות..

חשבתי שיש כאלה שלא מביאים.. קטעים

היה.

על התכונות הטובות שלו ועל דברים שהוא התקדם וככל העולה בראשך ומחלק.. אצלנו לא מקריאים אתזה.. כל אחד קורא אתזה לבד.. זה לדעתי יותר מיוחד.. נותן לזה כזה מיוחדות וחשיבות..

אין לי כל כך הרבה מה לכתוב עליהם...

יש עוד רעיונות חוץ מהפתקים ומה שהיה במשך ההדרכה וכו', דברים שייזכרו וישמרו לעתיד?

כזה לוח שעם שעליו יש קולאז של תמונות של כל השבט (מחובר עם נעץ) ומחובר לזה גם המכתב האישי ולמטה כתוב את השם של החניך.. מתנה לכל אחד 

לנו הביאו בנוסף לזה גם סידורים שהיא עטפה וכתבה עלזה את השמות שלנו..

לנו המדריכה עיצבה כזה פנקס יפה, והוסיפה כמה משפטים בכל מיני דפים.

אפשר גם לשים תמונות ש הבט כל נגיד עשרה דפים... אפילו עשרים....

שצריך לצלם בסניף את הדבר:

הכי קטן

הכי מצחיק

הכי חמוד

וכ'ו.... זה היה כיף

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...