עם עצמי.

 

עם אלהים.

ושימחקו גם מההסטוריה בכלל ומגלגלי הזמן 

אני פשוט הייתי ילדה סתומה שלא יודעת כלום מהחיים שלה ומגיבה על כל דבר.


















הוו הדבר הזה אוכל אותי כבר חצי שנה
פשוט שימחק מההיסטוריה של כולם!

זה הייסורים הכי קשים...

והכי ביאוס-לעשות טעות

להנות ממנה

להצטער עליה שנה פלוס

לשכוח אותה

ואז-

שוב לחזור על אותה הטעות רק קצת יותר בהגזמה ושוב להצטער עליה ואופפפפפפפפפ

 

טעות ישר אחרי שעשיתי אותה קלטתי שזו טעות איומה! מתאבלת חודש, שוכחת ואז מלפני חצי שנה נזכרתי בזה וזה פשוט שורף אותי כי זה לא טעות אחת זה יצתבר (בלשון עבר) כמה טעויות מאותו סגנון וזה הכי קשה..

ותדעו שתמיד שאני פותחת שירשורים של "אני סתומה סתומה סתומה סתומה סתומה סתומה" זה כי אני נזכרת בטעויות שלי לרוב..

הממ אני חושבת שאנחנו אנחנו משום שיש לנו זכרונות.
אנחנו מעבדים אותם ולומדים מהם.

ה' מקשיב!

אני חושבת שאת צודקת..

וגם להשלים עם עצמך, עם מי שאת.
אני עשיתי פאדיחות בלי לדעת בחמישית
והיום כולן צוחקות על זה.
הייתי יכולה להתפדח
אבל אמרתי לעצמי היי הייתי כולה בחמישית
ולא ידעתי כלום מהחיים (לא אומרת על כל ילדי כיתה ט'. אני. )
אז אולי..
אם זה משהו מלפני חצי שנה,
פשוט תרפי. בטוח התבגרת וצמחת ונהיית למישהי אחרת.
טובה יותר.

אז בסדר.. גם לסלוח לעצמך זה חשוב!

את צודקת, אבל זה כאילו לא רק פאדיחה קרה לי שהגבתי באמצע שיחה עצבנית טיפה ויצא שפגעתי בכמה נראלי וגם אני עצמי יצאתי נעל סתומה שלא יודעת כלום מהחיים שלה, ובאמת הייתי כזאת ואז לא הבנתי למה הגיבו לי ככה "אביגיל לכי לישון אוקי?!" עכשיו אני יודעת שיצאתי סתומה עם תעודות וגם נראלי שפגעתי בכמה. עכשיו אני ביחסים מצויינים עם כולם אבל עדיין..