פשוט לא מסתדר לי שחג של חירות מציינים ע"י נקיון ושבירת שיניים 

זה נראה לי אמור להיות משהו גבוה יותר.

כאילו אין קשר בין מה שקה למה שאנחנו עושים- כשבני ישראל יצאו לחירות הם אכלו מצות. מקסים.

הם לא ניקו את הבית מפירורים!

סבבה, נאכל מצות.

אבל מה הקשר לנקות את הבית? לאכול כשל"פ?

זה כאילו התערותא דלתתא?

הייתי יכולה במקום לברור אורז שלוש פעמים לשבת ללמוד משהו.

וזה כאילו חג של מינימום שבוע הכנות גשמיות!

ועוד שלהכנות הגשמיות האלה אין קר למה שקרה בעבר...

מובן פחות או יותר?

אין לי בעיה לנקות לפסח, אבל נראה לי שפסח זה לא חג הזדהות עם חולי צליאק...

אמור להיות איזה עניין שבגללו אנחנו מנקים את הבית ואוכלים כשל"פ..

משהו שכתבתי לקראת פסח... - נוער וגיל ההתבגרות

אבל מה שהבנתי, העניין של פסח זה ענווה?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....