בס"ד

אותו דבר יכול לשאול ילד בן שנה שרק למד ללכת...

איך אחי הגדול בין שלוש כמעט אף פעם לא נופל ואני נופל כ"כ הרבה??

אלא שהגדול למד להשתמש בכלים שהקב"ה נתן לו,
עכשיו לצורך העניין הוא כבר לא נופל כשמנסה ללכת, אלא נופל מהאופניים...

(ואלו נפילות כואבות יותר אגב...)

והנמשל ברור.

ככל שמתבגרים הניסיונות משתנים. 

כי זה העניין של ניסיון- לפת כלים להתמודד אתו. ואז עולים שלב. ויש ניסיונות חדשים...

והטענה "שאנשים מבוגרים אף פעם לא נופלים" מובאת כאן ללא כל הוכחה או המחשה. אני לא חושב שזו טענה נכונה.

והיום כשאני בתחילת בגרותי,

אני חושב שיש בזה משהו נכון-

שלאנשים מבוגרים-בהכללה גסה-

יותר קל לדוגמה לקום בבוקר-

אבל אני לא חושב שזה בהכרח-

כי אין להם ניסיונות-

אלא-פשוט כי יש להם יותר אחריות-

הן מבחינת עבודה- לדוגמה-

והן מבחינת ילדיו/נערים בישיבה-

שמסתכלים עליו ולוקחים ממנו דוגמה אישית.

[מה שכן-אולי בסוף-אחרי הפעולות נמשכים הלבבות-

וגם נהיים יותר מתוקנים כך...]

שהיה ראש ישיבה אחד שבא לפניו תלמיד ושפך לפניו את הקושי שלו בהשכמת הבוקר.

ענה לו רה"י- "אתה עושה כך וכך כשאתה קם בבוקר ואין לך כח.

מה נראה לך שראש ישיבה עושה כשהוא קם בבוקר, וקרעכץ, אין לו כח?"....

אבל אחרים. לדוגמה: לקום לתפילה הם כבר התרגלו, אבל לעמוד בניסיון של לא לקבל לשון הרע, או לא להרבות במחשבות רעות וכו' אלא נסיונות שמתאימים לאנשים היותר צדיקים.

וגם נאמר שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.

מה  שעוזר זה להוסיף קדושה: יותר לימוד תורה, יותר תפילה, יותר דבקות בתלמידי חכמים ולהתרחק ממה שמוריד את האדם.

וגם החברה יכולה להשפיע.  וכמו שכבר נכתב פה, לא לצפות לקפיצת מדרגות בעבודת השם. העיקר שהכיוון יהיה נכון, ההתקדמות יכולה להיות איטית עם נפילות בדרך.

ועוד כתב הרב זצ"ל שאפילו הגדולים שבדור צריכים קצת יראה נמוכה. זאת אומרת: נכון שאהבת השם זו הדרגה הגבוהה יותר, אבל טוב שלכל אחד תהיה גם יראה נמוכה. שיהיה לו פחד מהעונש הצפוי לו בעולם הבא על עבירות. זה לא נעים, אבל זאת אחת הדרגות שצריכה להיות בעבודת השם.

שטענו בפניו שאין לרבנים נסיונות והתמודדויות. הוא ענה "אתם יודעים מה זה שאתה נכנס לאולם מלא וכולם עומדים לכבודך??". אז יש.

בכל פעם ששרים לראש הישיבה שלי "ימים על ימי מלך" וכו', הוא עוצם עיניים ואומר את איגרת הרמב"ן, או פסוקים שקשורים לענווה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....