אז תאמיד אבא עושה לבד את שפך חמתך.

והשנה דודים שלי אמרו שזו סגולה לחתונה מהירה וזיווג הגון, אז אחשלי ואני עשינו תחרות  מי מגיע ראשון לפתוח תדלת

ואז אמרתי לו שהוא לא בסדר כי הוא בן, אז הוא וויתר לי

ואז כיוונתי על אוורטה ימח שמם ועשיתי

אנחנו לא הולכים איתו.

פעם הא היה הולך למסביב של הישוב שרואים ממש טוב את הכפרים לעשות שם.. בשנים האחרונות הוא פשוט עושה בדלת, אבל אנחנו נשארים לשבת.

לא באמת, אבל זה מצחיק. כמו שתמיד אוכלים ת'חתיכה האחרונה או לא יושבים בפינה של השולחן...

עוורתא...

שונה שלא יודעים להגיד שמות של כפרים או שזה כפר שונה לא יודע...

והייתי בשבת חתן (של דודה שלי! (לא בת דודה.. דודה!) וראיתי שיש להם מלא בנדודים גדולים.. הבנתי עד כמה זה חסר.. היום אני אהיה עם המשפחה המורחבת ואני לא יודע אם באמת אני אהנה שם יותר מדי..

הוא כזה מקסים ומשפחתי.

באמת.

פשוט כייפי.

ואתם יודעים מה הכי כיף? שאפילו אם אני מדברת עם בנים מהרחוב, אפחד לא חושב שזה מוזר.

זה לא כמו רחובות אחרים. אנחנו באמת רחוב מגובש.

ממש עצוב לי שהרבה עוברים עכשיו לרחוב החדש שבונים.

כי הבתים פה יחסית קטנים.

אבל זה סה"כ בסדר כי זה בעיקר המשפחות עם הילדים הקטנים.

דברים שאני רוצה לעשות בחופש:

-לעבוד בקייטנות

-לטייל

-ללמוד

-אוליאולי קורס. האמת שירדתי מהתואר.

-להשלים מתמטיקה ואנגלית של השנה, שנה שעברה, כיתה ח', וכיתה ז'.

-לעבוד איפה שעבדתי שנה שעברה, בירושלים.

דברים שאני אעשה בופש:

-אהיה באולפנא.

אוף! אולפנא מעצבנת!

להכיר את כל המשפחה המורחבת מכל הצדדים עד האחרון שבהם.

להכיר לעומק, ואז להכיר בין כולם.

#דברים שלא יקרו..

מבולגן לי.

ואני בכלל לא רוצה לחזור אחרי פסח לאולפנא.

החופש עובר מהר מידי.

מעולם לא הייתי במצב שאני ככ לא רוצה לחזור לביצפר.

אוף.

זה לא הוגן.

החברות שלי בכלל לא דומות לי.

אין שום קשר.

לפעמים אני חושבת שדווקא את אלו שדומות לי אני הכי פחות אוהבת.

זה מוזר

המ. הייתי מעדיפה להיתקע בלפני חצי שנה.

צריך לעבוד קשה בשביל לחזור לשם.

אבל יש דברים שאני לא אוותר עליהם.

צריך בסוף שנה להיות אני כמו לפני חצי שנה, עם שיפצורים.

רק יותר מחצי שנה, משהו כמו 3-4.

אמן שזו ירידה לצורך עליה.

אמן.

ב-ט'-י' הייתי במקום גבוה יותר רוחנית. אבל נמוך יותר נפשית.

כך נדמה לי

אחרי הכל, יש לי תחושה שזה לטובה.

וזה חוץ המעיישה שזה מתיישב יופי עם האמונה בקב"ה

המ. לי נראה שמבחינת הכל הייתי במקום טוב יותר.

זה קשה לרדת.

ויותר קשה לעלות.

אני מקווה.

נכון.

מצד שני, זה מפחיד לחלוטין.

זו אחריות מטורפת.

אין לי בעיה עם אנשים שעושים הרבה דברים חנוניים בתיכון, אבל לפעמים זה נראה לי מוגזם.

גם תואר, גם אלפא, וגם חמש יחידות בכל העולם??

טוב. שיהנה.

אני צריכה את הרב הזה כמנהל שלי עוד כמה שנים.

אני חייבת לו המון.

ורוב הבני דודים שלי דתלש"ים אז זה בכלל מבאס אותי אין לי כמעט עם מי לדבר ועל מה. אז רוב החג פשוט תפסתי לי פינה ולמדתי

וכולם חילוניים.

אשריך שלמדת..

ואוהבת אותם בקלות מידי.

אם אדם יגיע למצב שאני ממש אשנא או אזלזל בו, אז זה וואו. הוא כנראה ממש לא בסדר.

חוץ ממנו, אין אדם כזה. ימח שמו.

יש אנשים שאני ממש כועסת עליהם ולא סובלת אותם, אבל כן מעריכה אותם במידה מסויימת.

כלומר, קל לי לראות את הטוב שבאחר.

לפעמים קל לי יותר לראות אותו באחר מבעצמי.

אפילו אנשים שממש הזיקו לי בחיים, כפשוטו, אני משום מה מעריכה. ואם לא מעריכה- מוצאת בהם טוב. לפעמים זה אפילו בלי שארצה.

זה קצת מעצבן.

כל עוד את לא נרמסת זה מנפלאות הבורא שצריך לשמר

ולפעמים אני מרגישה שהיא מסוכנת לי, התכונה הזו.

הייתי רוצה שתוריד פרופיל.

מכעיס אותי שאני אשכרה מוצאת את הטוב במישהי שבגללה הביטחון העצמי שלי פח, ובגללה הרבה מהילדות שלי כאובה.

מצד שני- זה מועיל בהרבה דברים. הרבה יותר פשוט לי לסלוח (במקרים מסויימים. להיא עוד לא הצלחתי לסלוח לגמרי.), הרבה יותר פשוט לי להבין את הצד השני בוויכוח או מריבה (אבל לפעמים אני מבטלת את עצמי למענו..), לפעמים מרוב שאני מוצאת את הטוב באנשים, אני לא שמה לב שהקשר איתם לא טוב לי. או שאני שמה לב, אבל לא מצליחה להפסיק אותו.

מבינה? אני אוהבת את התכונה הזו, אבל היא מקשה.

אני אוהבת את זה,

אבל לפעמים אני מרגישה כבדה.

מעניין מה ההגדרה של לנשום.

המ. לילה טוב.

לקרוא

לכתוב

לחשוב

לישון

שוקולד.

יש עוד, אבל זה העיקר.

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL

פורום שריטות ליליות.

אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.