
אני עדיין לא נשואה ורציתי לשמוע מנסיונכם על משהו שיוצא לי לחשוב עליו הרבה-
רובנו לפני שמוצאים את האחד, יוצאים עם כמה..יש קשרים משמעותיים יותר ויש פחות..
השאלה שלי היא כזאת- יש כמה שיצאתי איתם ולא המשכנו מסיבות שונות.. ברור לי שהם כניראה לא שלי, ולא נועדנו אחד לשני, אבל אין ספק שהם השאירו בי חותם, חותם שתודה לא-ל הצמיח בי הרבה טוב, אך הוא גם מעלה בי געגועים אליהם לפעמים. כאילו יש איזו פינה קטנה בלב שהיא שלהם. וזה משהו שאני קצת פוחדת ממנו.. בעז"ה כשאמצא את האחד שלי, הגעגוע אליהם עדיין יהיה קיים? או שאהבה חדשה תהיה מספיק חזקה כדי ל"רפא" את הרגש הזה? זה משהו שנשאר ופשוט ממשיכים איתו הלאה? קשה לי לחשוב על העובדה שאולי הלב שלי לא יהיה ב100% לבעלי... זה משהו שגם אתם הרגשתם? עבר לכם? ואם לא אז איך התמודדתם?