זה בא ממנה ולא ממנו. וגם הוא בעצמו מעיד "שלי שלכן - שלה הוא". ברור שהכח הזה הוא של כח נשי.

לכל אדם יש נסיונות לפי הכשרונות והכוחות שהוא קיבל...  גם לר' עקיבא

הוא לא צריך להיות ר' עקיבא.. הוא רק צריך לשאוף להיות גדול. וזה מה שהוא עושה...

"לומר אני ואשתי החלטנו זה כמו לאותת ימינה כשיש רק ימינה".

הבעל תמיד אומר בבית את המילה האחרונה-

כן אישתי

הקונה אישה כקונה אדון לעצמו

ואכמ"ל

אל תהיה כבשה בעדר.. תהיה אתה ומה שאתה מאמין בו

יש לכך הרבה סיבות,

חלקן אפילו טובות

בס"ד

וחלק בציבור שלנו נגד אברכות מסיבות מאוד יפות.

ולדעתי אפשר להיות צדיק גדול ולהתמסר לתורה

גם עם שילוב של עבודה ולפרנס את הבית..אני מכירה הרבה מהציבור החרדי

שחצי יום עובדים וחצי יום לומדים תורה ...כי מה לעשות היום המצב לא פשוט בכלל

והבעל מתחייב בכתובה לפרנס את אשתו ולדעתי זה לא פייר להפיל את כל עול הבית,גידול הילדים

וגם את עול הפרנסה על האישה..

אם הייתי זוכה בלוטו הייתי ממש שמחה שבעלי ישב כל היום ללמוד תורה אבל

אני יודעת שהמצב של היום מבחינה כלכלית ממש לא מאפשר את זה ואשריי מי שמצליחים לחיות ככה בצמצום,

זה לא  מתאים לכל אחת ואני מבינה את הבנות שחתכו בגלל זה כי גם אני הייתי חותכת..

אבל בעזרת ה' מקווה שתזכה למצוא את האחת שגם תרצה בזה ויש בנות כאלה!

תורה, אני גם כן מתכוון לעבוד, אבל זה בטוח יהיה משהו תורני, אני לא מתכוון ללכת לאוניברסיטה וכד'. אני מתכוון ללמוד תורה. אז כסף אני כן יביא. ואני אומר לך, שבכל זאת, משום מה בנות לא רוצות את זה.. הן מחפשות את הבעל שיילך איתן לקולנוע ולמסעדות כל שני וחמישי..הן לא רוצות שהבעל שלהן יישב וילמד כל היום בשקידה כמו שכתבת.. הלוואי..

זה כבר מראה שאתה ברמה תורנית גבוהה יותר וזה לא מתאים לך,

אני גם מחפשת בחור שיהיה חזק מבחינה תורנית ,אבל זה לא אומר שהוא חייב להיות אברך אפשר גם לשלב עבודה ולהיות חזק מאד מבחינה תורנית.

ואין לי בעיה שיעבוד במה שרוצה ולא חייבים תואר,אבל רק שידע שצריך לפרנס את האישה והילדים

ולא להפיל את כל עול הפרנסה עליה לבד.

ונראה לי שכדאי שתגיד את זה מראש לשדכנים ולא תצא סתם לפגישות עם בנות שלא מוכנות

לחיות ככה ותחסוך לך מראש דייטים מיותרים.

על הבחורה- כי אם מציעים לך בחורות שרוצות כל שני וחמישי מסעדה וקולנוע, כנראה שמי שמציע לך ממש לא בכיוון של מה שאתה מחפש.

כן יודעת שיש בנות שישמחו שבשנים הראשונות לנישואין הבעל יהיה בישיבה, גם אמרת שאתה תפרנס פשוט בדברים שעוסקים בתורה.

אז כדי לברר את זה לפני אצל הבחורה, וגם לחדד למציעים מה אתה באמת מחפש.

אני רוצה שישלב את הלימוד תורה עם עבודה יחד

וגם אם יעבוד במשרה מלאה ..שיקבע עיתים ולא יוותר על הלימוד .

מה שבטוח שידע מראש שהוא גם מפרנס ,

אם היתה לי יכולת כלכלית אני הייתי רוצה שילמד תורה כל היום...אבל אין לי וקשה לי לראות את עצמי חיה בצמצום גדול...

אני בחיים לא יפול על אף אחד, אבל בוטח בקב"ה שאם אני יעשה מה שהוא רוצה - הוא יעזור לי. הטענות שלך הן שאלה בביטחון בקב"ה. לא עונה לשאלתי, ונכון, חכמי הגמ' עבדו, אבל היה להם רוחב לב גדול להבין חכמה גדולה בזמן מועט, בדור שלנו אין את החוכמה הזאת ואת היישוב הדעת, צריך להתמיד הרבה מאוד בתורה כדי להבין משהו קטן.

ובכל זאת אני אומר, שבנות לא רוצות את זה כי זה "כבד".. הן מעדיפות מישהו שיזרום איתן לקולנוע.. שזה פחות ערכי מבחינתי..

אני פגשתי כאלה. ויש המון כאלה.

וטובות וצדיקות שרוצות להינשא לאדם שהתורה היא חייו וקולנוע זה ממש מחוץ לתחום מבחינתן..

ממש לא חסרות בנות כאלה.

ואשרייך שאלו השאיפות שלך!

יכול להיות שהבנות שאיתן נפגשת באמת לא מתאימות לך

אבל אל תוותר על הרצונות שלך

ובעזרת ה' תזכה בקרוב למצוא את הרחל שלך

תגדיר יותר מה אתה מתכוון- "בשקידה והתמסרות ממש ללימוד תורה של הבעל"

יש גם בציבור שלנו הרבה אברכים ורמים בישיבות שמתמסרים ממש על לימוד תורה וחיים בצינעה,

והנשים שלהן תומכות בהם לגמרי.

אולי אתה אומר את זה בצורה שקצת מפחידה אותן אז הן חותכות.

בתור אחד שגם רואה את עצמו אי"ה בכיוון של שקיעה בישיבה, ומת ללמוד תורה כל החיים בשקט, יש נתון אחד קבוע ומשמעותי- מי שחותם על הכתובה זה אנחנו. כן כן. ז"א האחריות על הפרנסה היא עלינו, ואנחנו כן צריכים להרגיש לא טבעי עם זה שנשותינו כנראה יכניסו יותר ממנו בשלב הראשוני.

יש סיפור על אברך חשוב שכ"כ התמסר לתורה, אבל זה פגע אנושות בבית שלו. לא לרמת הפינוק, אלא ברמת שלא היה לשלוח עם הילד תפוח לגן. האישה הלכה לבכות לאמה, והאם המזועזעת הלכה אל הרב צב"י טאו והטיחה בפניו שכך נראים האברכים שלו. הרב קרא מיד לאותו אברך וסידר לו עבודה חלק מהיום.

אנחנו רוצים להתחתן כדי להרחיב את החיים לעוד מעגל חשוב ומשמעותי שנקרא בית, וגם הלימוד יגדל בהתאם. אבל יש לנו אחריות. כמו שאמרתי- אנחנו חותמים על הכתובה.

אני חושב שיש הרבה בנות שרוצות מסירות נפש על התורה, רק לא צריך להלחיץ אותן על ההתחלה. אח"כ, אם היא מבינה את הערך של הלימוד, היא תבין שבבית תהיה גבינה ולא קוטג'. לא צריך הרבה יותר צמצום מזה היום.

אחותי לא רצה בהתחלה להתחתן עם אברך. האברך שהיא נשואה לו היום הסביר לה שבסוף האחריות היא עליו והיא יכולה לעזור. באמת שאפשר להתמסר ללימוד היום גם ככה.

בעיניי.

ולא דרכה של תורה.

איך החלטת שזה "לא דרכה של תורה" ?

העובדה היא שהרבה רה"י כן מעודדים לנשואים להמשיך ללמוד תורה בישיבה (לפחות לשנים בודדות),

גם במצב שהאשה המפרנסת.

זה לא לכתחילה, אבל במצב היום הרבה רבנים מדריכים ככה.

פת במלח
ומים במשורה

זה לא לכולם.



ואף אחד לא אמור "לשכוח" את ההתחייבות שלו
רק כי בא לו שאשתו צפרנס במקומו ושהוא תלמד.
מצטערת שזה חריף אבל זה לא נכון
לגשת לחפש אישה בצורה כזאת.


אנשיפ קצת שוכחים את הסדר הנכון והבריא.
והדבר הזה נהיה יותר מתפשט.

אני אשמח לטעות בזה.

אני מסכים איתך שזה לא מתאים לכולם, בטח לא לכל החיים.

וממש כואב לי שאת כותבת- " רק כי בא לו שאשתו תפרנס במקומו ושהוא ילמד"

אנשים לא הולכים ללמוד תורה כי בא להם להשתמט ממחויבויות אחרות.

ומי שבוחר בדרך הזאת גם ימצא אשה שתרצה בזה (ויקבעו ככה לפני החתונה) ולא תרגיש בכלל שהוא חי על חשבונה, אלא תשמח על הזכות שיש לה לשלוח אותו ללמוד תורה.

לך זה כנראה לא מתאים, אבל יש אחרות שרוצות להתחתן דווקא על דעת זה שהוא ימשיך ללמוד בישיבה כמה שנים.

אלא מיוזמתה.
היא הסכימה להתקדש לו כדי שילמד ובאמת המס"נ נפש שלה גרמה לתורה שתקום.

אבל זה ממש לא כולם היום.

הלסביר עכשיו.

אז למה ההשוואות המלחיצות האלה?

הן לא תורמות דבר לדיון

כמו שלא יתכן שאני יהיה רבי עקיבא בשום מצב שבעולם. אבל בהחלט זו השאיפה ורק זה מעסיק אותי כל היום.

יש לנו כמו אברכים בישיבה שהם האבות הכי חמודים בארץ

סתם, רוב האברכים נעדרים מהבית בערך כמו אדם עובד. אפילו פחות.

חריג ושונה מכולם, לא להיות קיצוני, כולם רוצים שיקבע עתים לתורה וגם יפרנס.. נו.. יהודי חמוד וטוב כזה. אבל ספציפית על עצמי אני מרגיש שהקשר שלי עם הקב"ה הוא שונה, ממש שונה, אי אפשר לתאר את זה במילים, כי המילים יכולות להרוס את התיאור האמיתי, אבל אני מרגיש -כלפי עצמי- שהרצון שלי הוא מעבר לאותו יהודי נחמד וטוב, ולמען האמת, גם האברכים בישיבה שלי - אני לא רואה את עצמי כמוהם, אלא יותר ללמוד, יותר להתקרב ולהידבק בה' יתברך. אני מפחד להישמע פה כמו איזה היפי מעופף כי אני ההיפך המוחלט מזה אני 100% על הקרקע, שמציעים לי בנות רוחניות ומעופפות אני לא רוצה לשמוע בכלל, כי אני לא כזה, אני פשוט יהודי פשוט, שהרצון שלי להיות קרוב לקב"ה הוא ממש ממש חזק, ולימוד תורה ממש עוזר לזה, ואני מפחד שאני אצא עם מישהי ש"תגביל" אותי בזה, אני לא מתכוון לחיות על חשבון אחרים בכלל, המטרה היא בינתיים לשבת ולשקוד, בהמשך אני ירצה להיות רב איפשהו, שמן הסתם זה יכניס כמה גרושים, אבל בשנים הקרובות אני מתכנן להישאר ולהתקרב לקב"ה עוד ועוד. בינתיים נפגשתי רק עם אחת שהיתה לה אהבת תורה מרקיעת שחקים ובמבחינתה רצתה שאני רק אשב ואלמד, אבל לצערי היא היתה מהסוג המרחף יותר, וזה מפחיד אותי שרוחניות באה ממקום רחפני ולא ממקום מחושב וצלול. מקווה שהצלחתי איכשהו לענות  

אם אשתי עייפה או זקוקה לדבר - אי"ז ביטול תורה אלא קיום תורה. נא לא לצייר אותי כמו איזה רובוט חסר רגישות עם אובססיביות חסרת מעצורים לתורה, זה נקרא "חסיד שוטה".

אני חולק על ההגדרה שלך שהשתדלות זה "עד כמה שידינו מגעת" כלשונך, וגם הרמח"ל חולק עלייך (מסל"י פרק כא), אלא השתדלות הוא דבר בסיסי שדי שתחול בו ברכת ה'. ואגב, "ביטחון" בהקב"ה זה עבודת חיים, זה לא משהו טיפשי שמאמינים בחוסר אחריות שהפרנסה תבוא בלי השתדלות, הדבר הזה צריך עיון גדול מאוד ומתמיד בהשקפה של כל אדם.

 לדעתי עבודת ה' מעבר ללימוד תורה ,זה בתפילה, ובעשיית חסדים לכל אדם [זה בערך מה שאפשר לכתוב במשפט אחד] אבל ברור שזה משפט כללי ואין לזה גבול, כי הקב"ה נכנס בכל מקום בחיים.. 

שכחתי מה היתה השאלה הקודמת שלך שלא עניתי עליה.. אשמח שתזכירי לי. תודה על השיתוף.

השרשור גרם לי להעמיק קצת יותר בנושא. 

לפי 'חובות הלבבות' לא ראיתי התייחסות למידה בה האדם צריך להשתדל, למרות שהוא ממש מאריך על מידת הביטחון.

בכל מקרה, מצטטת קטע רלוונטי מדבריו:

"מחובת האדם לחזר אחרי אמצעים שעל ידם ישיג את הבריאות, את המזון, את ההלבשה, את הדירה, ואת המידות הטובות, ושמחובתו להרחיק מעליו את כל מה שעומד בניגוד לאמצעים אלה. ועל אף שברורה לו האמונה, כי האמצעים אינם מועילים לו במאומה להשיג דברים אלה, אלא אם הבורא ית' גזר על כך, בכל זאת הוא מחוייב לחזר אחר אמצעים אלה. וכמו שעל בעל האדמה לחרוש את אדמתו, ולנקות אותה מהקוצים...וכמו שלא נכון מצידו להשאיר את האדמה ללא עיבוד וללא זריעה על סמך בטחונו בה'...כך גם בעלי המלאכה והסוחרים והשכירים מצווים לחזר אחר פרנסתם, כל אחד ע"י מקצועו, ויחד עם זה עליהם לבטוח באלוהים שהפרנסה נתונה בידו וברשותו, ושהוא ערב לאדם שתהיה לו פרנסה, ושבידו להמציא אותה לאדם דרך איזה גורם שירצה, ואל יחשבו שהגורם עצמו יכול להועיל או להזיק להם במאומה". 

לגבי השאלה שניה שלי, אתה יכול לראות אותה למעלה. בכל מקרה, נראה לי שאסיים בזה את הדיון..

ביקשת עזרה בבירור, השתדלתי לתת כמה נק' למחשבה

ואיש הישר בעיניו יעשה.

ופרוש החלק השני, והוא עניני קניני האדם וסבות טרפו ואפני עסקיו במסחר ומלאכה והליכות הדרכים ומנוי ושכירות ופקידות ועבודת המלכים וגזברות וקבלנות ואמנה וספרות ומיני העבודות והליכות המדברות והימים והדומה לזה ממה שמתעסקין בו לקבץ ממון ולהרבות מותרי המחיה,

  אפני ישר הבטחון בהם על האלהים:  שיתעסק במה שזימן לו הבורא מהם לצרך ספוקו ומזונו ולהגיע אל מה שיש בו די מן העולם. ואם יגזר לו הבורא בתוספת על זה תבואהו מבלי טרח ויגיעה כאשר יבטח על האלהים בה ולא ירבה לחזר על הסבות ולא יסמך עליהן בלבו. ואם לא יגזרו לו יותר מן המזון אם היו משתדלים כל אשר בשמים ובארץ  להוסיף עליו לא היו יכולים בשום פנים ולא בשום סבה.

(שער הביטחון פרק רביעי)

הוא כותב, שההשתדלות היא להרויח כמה שבאמת הוא צריך כדי לחיות.  ויותר מזה, זה כבר גזירת שמים ולא תלוי בעשיה.  ככה גם זכור לי ש"לב טוב" מפרש

השאלה היא בנוגע להשתדלות שעושים רק בשביל מה שצריך כדי לחיות-

האם את כל ההשתדלות שבידינו ("עד כמה שידינו מגעת"-אני) או השתדלות מסויימת והשאר משאירים לה' לעשות מתוך ביטחון בו ("דבר בסיסי שדי שתחול בו ברכת ה'"-המסילת ישרים)

אני גם יביא את הציטוט, זה לשון הרמח"ל במסל"י פרק כ"א: 

"אמנם מה שיוכל לשמור את האדם ולהצילו מן המפסידים האלה הוא הבטחון, והוא שישליך יהבו על ה' לגמרי, כאשר ידע כי ודאי אי אפשר שיחסר לאדם מה שנקצב לו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה במאמריהם (ביצה טז, א) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה וגו', וכן אמרו (יומא לח, ב) אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא, וכבר היה אדם יכול להיות יושב ובטל והגזירה היתה מתקיימת, אם לא שקדם הקנס לכל בני אדם, (בראשית ג, יט) בזעת אפך תאכל לחם, אשר על כן חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי אשר אין להמלט ממנו.

על כן אמרו (ילקוט שמעוני דברים ב, רמז תתח) יכול אפילו יושב ובטל? תלמוד לומר: בכל משלח ידך אשר תעשה, אך לא שההשתדלות הוא המועיל, אלא שהשתדלות מוכרח, וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות, הוא מה שכתב דוד המלך עליו השלום (תהלים עה, ז) כי לא ממוצא וממערב ולא וגו', כי אלהים שופט וגו' ושלמה המלך עליו השלום אמר (משלי כג, ד) אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל. אלא הדרך האמיתי הוא דרכם של החסידים הראשונים עושים תורתן עיקר ומלאכתן תפלה, וזה וזה נתקיים בידם, כי כיון שעשה אדם קצת מלאכה - משם והלאה אין לו אלא לבטוח בקונו ולא להצטער על שום דבר עולמי, אז תשאר דעתו פנויה ולבו מוכן לחסידות האמיתי ולעבודה התמימה".

וכשאני מסתכל על הדברים, אני לא רואה שום סתירה בין חובת הלבבות למסל"י, הדברים ברורים ומתיישבים באופן אחיד. תודה רבה לך על הבירור.

בכל מקרה תודה על הציטוט שהבאת (ועל הבירור שגרמת לי לעשות)

רק ללמוד.

אין לי שום עניין להרתיע בנות.

למרות שזה יכול להיות די מצחיק.

אני בעד ליהנות, אבל כנראה אנחנו מגדירים שונה את המילה "הנאה". ואגב, תעיין ב"פלא יועץ" בערך 'טיול' מה הוא כותב על זה..

אחד ואחד. אם ח"ו פגעתי במישהו - אני מבקש סליחה. רק שאלתי שאלה קטנה וב"ה זה מציף כאן הרבה מחלוקות וחשבונות נפש יחד עם בירורים פנימיים של כל אחד ואחד כאן. תודה על השיתוף ושוב סליחה למי שמרגיש פגוע.

שהן "פחות" או משהו כזה. גם לא אמרתי ולא כתבתי את זה בשום מקום. ההיפך הוא הנכון, אני ממש מעריך כל אחד. תודה רבה תגובה ממש חשובה ממישההי שהיא בעלת נסיון. אין חכם כבעל נסיון ואני מסכים איתך שגם אם אני חולם על זה לא בטוח שאני יודע איך זה בפועל. אני בהחלט צריך לרדת קצת מהעצים, אבל בעז"ה השאיפה שלי היא ברורה שאני לא רוצה להתפשר עליה.

כבר העיר לי על זה אחד הצדיקים פה בפרטי, והסברתי שח"ו, אני חוזר בי אם זה נשמע שאני מזלזל במישהו. רק רציתי להבליט את המסי"נ על התורה שיש אצלם ובהחלט שיש הרבה מה ללמוד מהם, בנים ובנות כאחד. חג שמח

וכן, שמעתי על חיים קורץ, שמעו הולך לפניו, תותח עעעל.

ופחות מרגישים צורך להיות אנשי מעשה. ע"ע אני

לכן אני אפילו לא אטרח להשיב תשובה שתיפול על אוזניים ערלות.

אבל תזכור שעבודת ה' זה דבר פרטי של כל אחד.

יש כאלה (לאוו דווקא הפותח) שעבודת ה' שלהם (ושל הנשים שלהן) זה למסור את הנפש על הלימוד תורה שלו,

כי יכול לצאת ממנו (או שכבר יצא..) תלמיד חכם גדול.

אז יש כאלה (מיעוט) שעדיף לדוג' שהם לא יכינו ארוחת ערב לילדים, וגם הנשים שלהם מבינות את זה.

גם אני לא..

אבל אני יתן לך דוג' קיצונית-

אם הרב שייטנמן היה מכין ארוחת ערב כל יום לילדים שלו

הוא לא היה גדול הדור והיה חיסרון גדול לעמ"י.

כמובן לא כולם גדולי דור אבל יש בזה הרבה דרגות,

ואתה לא יכול לקבוע לאחרים מה העבודת ה' שלהם בלי להכיר אותם בכלל.

"משמעות החיים" היא לעשות רצון ה' לפי הכוחות שה' נתן לך!

לכל אחד יש תפקיד אחר בעולם, ובעז"ה כולם ימצאו את האשה שמתאימה להם ולתפקיד שלהם בעולם.

אני רק אומר שיש הרבה חוץ מהרב שטיינמן שעבודת ה' שלהם היא לא לגמרי מה שכתבת,

ויש הרבה שיכולים לצמוח להיות ת"ח ולכן עול הפרנסה "יפול" על האשה לפחות בשנים הראשונות.

חבל סתם להוכיח ולהחליש אחרים בלי שאתה מכיר אותם.

(אני בטוח שגם הפותח לא התכוון שהוא בדרגה של ר' עקיבא)

ד"א- "*אם לא* בריתי.."

אבל אני חושב שדעתי נובעת ממה שמחנכים בישיבה שלי ובעוד הרבה ישיבות אחרות (בציבור שלנו)-

שלחלק מהבחורים מתאים להמשיך ללמוד בישיבה גם אחרי החתונה, ושהאשה תהייה המפרנסת העיקרית.

וזה לא סותר שעדיין הבעל אחראי המצב בבית, ואם יהיה צורך אמיתי הוא יעזוב את הישיבה ויצא לעבוד.

חוצפן

אתה חושב שהרה"י והרמי"ם מתעשרים שם?

הם מקבלים ממש גרושים.

וכל אברך שמתווסף לא כ"כ מועיל למצב הכלכלי, המדינה נותנת על כל אברך פחות ממה שהם מקבלים,

מה שאומר שהם צריכים למצוא עוד תורמים לישיבה/כולל.

אבל עצם זה שישנם כמה כאלה שאמורים לשבת ולהגות בתורה יום ולילה מוכיח שיש כזה עניין בעולם,

ולכן השיטה הזו לא מבוססת על שקר ורצון לשליטה וכל זה

תשאל כמה?

ההלכה מגדירה די במדויק - עשרה בטלנים בעיר, ששוקדים על לימודים יומם ולילה.

מה למעשה?

"אדם אחד מאלף מצאתי..
בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסים למקרא,
יוצאים מהם מאה למשנה,
יוצאים מהם עשרה לתלמוד,
יוצאים מהם אחד להוראה."

ועם זאת גם בשנה הבאה יקבלו אלף בני אדם שיכנסו למקרא, והסינון ייעשה באופן טבעי,

בדיוק כמו בישיבות של המגזר שלנו שיודעות לסנן את האברכים הפחות מבריקים ומוצלחים.

פותח השרשור מעוניין,

וזה בסדר גמור

לא גרוע יותר ממי שרוצה דווקא אישה בהירה או רזה או עם הורים עשירים

גם אני התרשמתי כך בתחילה,

ואז נזכרתי שכמוך וכמו מגיבים אחרים כאן, אינני מכיר אותו

שלא תבין לא נכון. אני, חס ושלום, לא מזלזל בלימוד תורה. אבל התורה מצווה עליך לקבוע עיתים - לא לזנוח את חובותיך היהודיות והמוסריות בשמה! ולעניות דעתי, יש מידת גאווה רבה מאוד ב"שאיפות" כאלו. תשאל את עצמך - למה לומדים תורה? התשובה הלא נפוצה - אבל היחידה שנכונה - לעשות את רצון ה'. אבל האם זהו באמת רצון ה'? שאשתך תפרנס אותך, תגדל את הילדים לבד, בזמן שאתה ממצה את יכולתך בתורה? באמת?! זהו רצונו?! שטיפת המוח שעוברים מוכרת לי הייטב - ומסכנים הגברים והנשים שחיים כך! בעוני מחפיר, בהזנחה, בבורות ובחושך - ועוד חושבים שזהו רצון ה' . פשוט עצוב.

החרדי, או הדתי לאומי, ששומר על קלה כבחמורה, ועובד  - מתכנת או יהלומן או איש עסקים או עורך דין - ומפרנס את משפחתו (כמו כל גדולי ישראל לדורותיהם, עד ימינו אנו - ראה רבי מלובביץ', מהנדס) - פחות בצורה כלשהי מאברך בכולל?!?! ההיפך!!!! בדיוק ההיפך!!!

הסיבה היחידה בימינו (לא דור השואה, אלא שני דורות לאחר מכן) לחינוך הקלוקל והמזעזע ששולח מאות ואלפי משפחות אל תהומות העוני , המסכנות והנבערות היא ש-ל-י-ט-ה. שהרי מאז תחילת תולדות האנושות, מעמד הכהונה, על מנת להבטיח את שליטתו, דאג להשאיר את מעמד העם כמה שיותר תלוי בו, כמה שיותר אנלפבת ונבער - ובימינו אין שום הבדל בין כתות "האברכים" למיניהן ובין דתות האצטקים, לדוגמא. אותן שיטות, אותה שטיפת מוח - ואותה תוצאה. "הקורבן" עולה לפירמידה, שבה תולשים את ליבו, בעודו חי - והוא עם חיוך על הפנים, בטוח שהוא עושה את רצון האל.

יהודי יקר! ה' חנו אותך בחוכמה, בינה ודעת - על מנת שתחקור ותשיג את רצונו! שה' יהיה בעזרך ותזגה לזאת בפועל ממש.

נראלי שלקחת אותי קצת רחוק..

א. אני לא כתבתי בשום מקום שבעלי בתים שקובעים עיתים לתורה פחותים ממי שתורתו אומנותו.

ב. אני לא בעד ללמוד בכולל כל החיים.

אני רק אומר שמי שיכול לצמוח ולהיות ת"ח אז הוא צריך לשבת כמה שנים בישיבה/כולל ובנתיים אשתו תהייה המפרנסת, ואחרי כמה שנים הוא יצא מהכולל להשפיע מתורתו לאחרים ויעסוק במשהו שמכניס כסף (רב, ר"מ, דיין וכו').

לעמ"י חסרים יותר ת"ח מאשר מתכנתים, ולכן מי שיכול להיות ת"ח מחובתו לממש את הפוטנציאל שלו.

מישהו שה' לנגד עיניו במהלך היום (ועל כן מנסה להבין את רצונו) - ואפילו הוא סנדלר + בקיא בהלכות העולם + לומד תורה = אידאל

ב"ה, לימוד תורה בהיקפים כאלו לא היה אף פעם - שום דבר שמתקרב לזה בכלל!

ומבחינת מדינה - ראית איך אנחנו נראים?! כן, חסרים מתכתנתים ומהנדסים ועורכי דין - וגם פוליטיקאים וכו וכו. דוגמאות? אני עובד בחברה ציבורית גדולה - מתול כ-400 עובדים אנחנו 2 (!) דתיים. לפני זה עבדתי בחברת הייטק בינונית - הדתי היחיד, לפני זה עבדתי בחברה פרטית גדולה, 2000 עובדים - הדתי היחיד.

למה שאישתך תפרנס אותך שבוע? איפה ההצדקה? אתה לא רואה שזה נגד התורה?

עדיין אין הרבה דיינים ורבנים גדולים תד"ל עם הסתכלות גאולית.

לדעתי יותר חשוב מאשר שיהיו מתכנתים דתיים (גם חשוב, אבל פחות).

ולמה שאני יחשוב שזה נוגד את התורה? בגלל שזה מה שאתה חושב?

אני מעדיף להקשיב לרבנים.

ודרך אגב, זאת התשובה הכי ארוכה שכתבתי עד כה בפורום. מחנכים להיות קורבן, מחנכים לגאווה ומכוונים למקום הלא נכון. לדוגמא: בישיבות, עד כמה מדגישים את החשיבות של חיי נישואין וחינוך ילדים, ביחס ללימוד תורה? כמה שעות הושקעו בלימוד זוגיות, איך להיות בעל טוב, אבא טוב - ומה זה אומר, בהשוואה לגמרא? 

לימוד התורה, מה זאת אומרת 

ואף אחד לא מפיל את כל הפרנסה על האישה ואני חייה בין אברכים ות"ח וזה רחוק מלהיות כל כך בלתי נסבל כמו שאתם מתארים. אדם שלומד תורה לא נעלם מהעולם ולא 'שוכח' שיש לו ילדים ובית ועם. באמת.

קצת יצאתם מפורפורציה. אדם שלומד תורה מעביר את הפוקוס של החיים שלו להתמקדות בלימוד תורה וקיומה וממילא יש דברים שמקבלים קצת התטשטשות. ומטבע הדברים גם להתמסרות ולמסירות.

לא חושבים שמתאים לכם אל תיהיו שם אבל בלי לזלזל. אם אנו מזלזלים בתורה ובלומדיה מה העניין בטענה שעובדי ה' אנו. 

אחרי שיש בסיס אייתן של לימוד תורה ואהבה ויראת ה', גם הכנת כוס קפה היא חלק מעבודת ה'.

זה פשוט מאיפה הכל מגיע. איפה כל אדם עומד. (ובהחלט יש אדם שהקב"ה שם אותו פה בשביל לעשות את עבודת ה' הפרטית שלו בתור עובד הייטק ואחר בתור ת"ח.) 

אבל לבוא ולשלול דרך של לימוד תורה כל יום ויום? להגיד שזו לא עבודת ה'?! 

ודרך ארץ קדמה ואין כאן מקום להאריך

ישב וילמד תורה בצורה רצינית.

ויש לי עוד חברות כאלה...

זה באמת לא פשוט ואני חושבת שהמון בנות לא מבינות את הערך האמתי שיש בכך שאת שולחת את הבעל ללמוד תורה כמו שצריך, בהתמדה וברצינות גם אם זה קשה ולא פשוט. 

זה בהחלט אחד הדברים הכי גדולים והכי משמעותיים בחיים.

אשריך!

אל תפסיק ללמוד לרגע.

תסמוך על הקב"ה שישלח לך אישה בקרוב שתוכלו להקים בית של לימוד תורה וקיום תורה.

מאד מזדהה עם מה שכתבת. יש לנו נטיה להפחית מערכנו בציבור שלנו, ולא כך הוא!  גם בנותי וגם כלותי שואפות ממש לבית של תורה-בו הבעל מתמיד בלימודו, ולשם כך מסתפקות במועט, ומשתדלות לא להכביד עליו בעול הבית, והעיקר מעודדות אותו ללמוד ולהתקדם ולהתעלות.

וכל זאת מתוך הכרה פנימית בערכו של לימוד התורה.

דווקא הציבור שלנו שבחלקו לא ספג דרך זו מינקות, הוא זה שעולה ומחנך את עצמו מתוך אמת פנימית וערכית (ולא כי כך "העדר" כולו) וח"ו איני מפחיתה מערכם של אחרים, הקב"ה ברא אותנו שונים זה מזה להשלים את עולמו, ולכולם תפקיד אישי ייחודי.

ואתה בחור יקר, עלה והתמד בתורתך, ובע"ה תמצא את ה"עזר כנגדך" שתלבה את אש התורה שבך, ותלווה אותך בדרכך - ויחד תבנו בית נאמן בישראל!

באה אל הבניין בית הזה מתוך היכרות בדר"כ מהבית שלה והבנה ושאיפה לאיפה היא הולכת. 

זה החיים שלהן לעת עתה. ולהגיד ש'זה חוסר התייחסות' ועוד ככה על גבי פורום ציבורי וכללי זה ממש מכאיב לקרוא. 

קצת לאהוב את עמ"י ולהבין שאנחנו לא בדיוק מבינים.ולא בדיוק נמצאים שם.

מחילה אם כתבתי קצת בעזות. במהלך כל השירשור הקשה עליי מאוד השיפוטיות והחוסר אמפתיה והבנה שיש לפעמים. ועוד מול ציבור שגם אם יש לנו מולו חילוקי דעות אין ספק שהוא רומם ומשבח את העבודת ה' בעולם ואת אהבת ולימוד התורה בארץ ובעולם. וכן כמובן הציבור שלנו.

רק האשה בוחרת? לגבר אין זכות להביע את דעתו?

הוא מחפש באשה יכולת ורצון להקדיש לתורה (לפי דרגתו), והיא צריכה לראות אם יש בו "פוטנציאל אדיר".

ממתי לגבר זכות להביע את דעתו?

תתרגל

מדברים פה על לפני החתונה

לא אחרי

אתה אומר שקודם יתחתן (או ימצא אשה שמתאימה לו) ואז ינסה לשכנע אותה לאידאלים שלו ואם היא לא תשתכנע שיוותר עליהם?

אני חושב שיותר הגיוני ונכון לחפש מראש אשה לפי האידאלים שלו.

חובתו העיקרית היא לעשות את תפקידו בעולם, לא רק להתחתן.

שנינו לא מכירים אותו אז לא הייתי קובע בכ"כ נחרצות שהוא מכוון גבוהה מידי.

בדיוק היום למדתי בבא מציעא... וראיתי שם בגמרא (דף יא: ) שר' עקיבא היה גבאי צדקה.

אמרתי איזה קטע זה ממש נראה קשור לדיון. ממש השגחה 

 "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו"

נתון לעקיבא - גבאי היה ואותה שנה שנת מעשר עני היתה.

מסתבר שגם לו היה תפקיד ציבורי כלשהו 

בוודאי שהיה לו תפקיד ציבורי, בתקופה הזאת הוא כבר היה אחד מגדולי ישראל [ואין לך תפקיד יותר גדול מזה] ובלי קשר, באותו זמן ר"ע היה כבר עשיר גדול, גם בגלל שחמיו (כלבא שבוע) שנתן לו מכספו (כמו שכתוב בגמ' בכתובות סג., ותראה בגמ' בגיטין נז. שמתארת את העושר של כלבא שבוע..), וגם בגלל שהים פרע בשבילו ארגז של פנינים ומרגליות [שהיה צריך להחזיר בהלוואתו, והים פרע] כמו שכולם מכירים.. אז זה כבר לא קשור ל"פרנוססה", כי כסף לא היה חסר לו באותו זמן.. והבעיה העיקרית שציבור הבנות כאן טען, זה פרנסה , ולא רק "תפקיד", אבל שכויעיח עצום על ההארה!!!!! זה ממש קיום איגרת הרמב"ן מה שעשית פה : "וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ", אשריך    

אני לא מבינה על מה כולם קמים ומתרעמים. בוודאי שהמודעות להקמת בית על אדני התורה בכל המשמעויות של זה לא נפוצה או לא 'מובנת מאליה' בציבור שלנו. אין ספק שאברכים ואברכיות רבים ומבורכות יש בציבור שלנו, ות"ח וכו זה לא אומר שבמודעות ובחינוך זה נמצא באופן מוטב.

במה שאני נתקלתי עד היום,כדתייה לאומית סטנדרטית (שבאה מבית שאבא רב וכו, לא אוהבת את כל ההגדרות האלו אבל ניחא) זה קיים בקול חלוש.מה לעשות.

ולפותח השירשור. אחי (אברך כיום ב"ה) גם היה לו עם הנקודה הזאת קשה מאוד. שאין מספיק מודעות להקרבה ולהבנה שבזה, והוא יצא עם לא מעט בנות. 

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.