זה בא ממנה ולא ממנו. וגם הוא בעצמו מעיד "שלי שלכן - שלה הוא". ברור שהכח הזה הוא של כח נשי.

לכל אדם יש נסיונות לפי הכשרונות והכוחות שהוא קיבל...  גם לר' עקיבא

הוא לא צריך להיות ר' עקיבא.. הוא רק צריך לשאוף להיות גדול. וזה מה שהוא עושה...

הקונה אישה כקונה אדון לעצמו

ואכמ"ל

אל תהיה כבשה בעדר.. תהיה אתה ומה שאתה מאמין בו

יש לכך הרבה סיבות,

חלקן אפילו טובות

בס"ד

וחלק בציבור שלנו נגד אברכות מסיבות מאוד יפות.

ולדעתי אפשר להיות צדיק גדול ולהתמסר לתורה

גם עם שילוב של עבודה ולפרנס את הבית..אני מכירה הרבה מהציבור החרדי

שחצי יום עובדים וחצי יום לומדים תורה ...כי מה לעשות היום המצב לא פשוט בכלל

והבעל מתחייב בכתובה לפרנס את אשתו ולדעתי זה לא פייר להפיל את כל עול הבית,גידול הילדים

וגם את עול הפרנסה על האישה..

אם הייתי זוכה בלוטו הייתי ממש שמחה שבעלי ישב כל היום ללמוד תורה אבל

אני יודעת שהמצב של היום מבחינה כלכלית ממש לא מאפשר את זה ואשריי מי שמצליחים לחיות ככה בצמצום,

זה לא  מתאים לכל אחת ואני מבינה את הבנות שחתכו בגלל זה כי גם אני הייתי חותכת..

אבל בעזרת ה' מקווה שתזכה למצוא את האחת שגם תרצה בזה ויש בנות כאלה!

תורה, אני גם כן מתכוון לעבוד, אבל זה בטוח יהיה משהו תורני, אני לא מתכוון ללכת לאוניברסיטה וכד'. אני מתכוון ללמוד תורה. אז כסף אני כן יביא. ואני אומר לך, שבכל זאת, משום מה בנות לא רוצות את זה.. הן מחפשות את הבעל שיילך איתן לקולנוע ולמסעדות כל שני וחמישי..הן לא רוצות שהבעל שלהן יישב וילמד כל היום בשקידה כמו שכתבת.. הלוואי..

זה כבר מראה שאתה ברמה תורנית גבוהה יותר וזה לא מתאים לך,

אני גם מחפשת בחור שיהיה חזק מבחינה תורנית ,אבל זה לא אומר שהוא חייב להיות אברך אפשר גם לשלב עבודה ולהיות חזק מאד מבחינה תורנית.

ואין לי בעיה שיעבוד במה שרוצה ולא חייבים תואר,אבל רק שידע שצריך לפרנס את האישה והילדים

ולא להפיל את כל עול הפרנסה עליה לבד.

ונראה לי שכדאי שתגיד את זה מראש לשדכנים ולא תצא סתם לפגישות עם בנות שלא מוכנות

לחיות ככה ותחסוך לך מראש דייטים מיותרים.

על הבחורה- כי אם מציעים לך בחורות שרוצות כל שני וחמישי מסעדה וקולנוע, כנראה שמי שמציע לך ממש לא בכיוון של מה שאתה מחפש.

כן יודעת שיש בנות שישמחו שבשנים הראשונות לנישואין הבעל יהיה בישיבה, גם אמרת שאתה תפרנס פשוט בדברים שעוסקים בתורה.

אז כדי לברר את זה לפני אצל הבחורה, וגם לחדד למציעים מה אתה באמת מחפש.

אני רוצה שישלב את הלימוד תורה עם עבודה יחד

וגם אם יעבוד במשרה מלאה ..שיקבע עיתים ולא יוותר על הלימוד .

מה שבטוח שידע מראש שהוא גם מפרנס ,

אם היתה לי יכולת כלכלית אני הייתי רוצה שילמד תורה כל היום...אבל אין לי וקשה לי לראות את עצמי חיה בצמצום גדול...

אני בחיים לא יפול על אף אחד, אבל בוטח בקב"ה שאם אני יעשה מה שהוא רוצה - הוא יעזור לי. הטענות שלך הן שאלה בביטחון בקב"ה. לא עונה לשאלתי, ונכון, חכמי הגמ' עבדו, אבל היה להם רוחב לב גדול להבין חכמה גדולה בזמן מועט, בדור שלנו אין את החוכמה הזאת ואת היישוב הדעת, צריך להתמיד הרבה מאוד בתורה כדי להבין משהו קטן.

ובכל זאת אני אומר, שבנות לא רוצות את זה כי זה "כבד".. הן מעדיפות מישהו שיזרום איתן לקולנוע.. שזה פחות ערכי מבחינתי..

אני פגשתי כאלה. ויש המון כאלה.

וטובות וצדיקות שרוצות להינשא לאדם שהתורה היא חייו וקולנוע זה ממש מחוץ לתחום מבחינתן..

ממש לא חסרות בנות כאלה.

ואשרייך שאלו השאיפות שלך!

יכול להיות שהבנות שאיתן נפגשת באמת לא מתאימות לך

אבל אל תוותר על הרצונות שלך

ובעזרת ה' תזכה בקרוב למצוא את הרחל שלך

תגדיר יותר מה אתה מתכוון- "בשקידה והתמסרות ממש ללימוד תורה של הבעל"

יש גם בציבור שלנו הרבה אברכים ורמים בישיבות שמתמסרים ממש על לימוד תורה וחיים בצינעה,

והנשים שלהן תומכות בהם לגמרי.

אולי אתה אומר את זה בצורה שקצת מפחידה אותן אז הן חותכות.

בתור אחד שגם רואה את עצמו אי"ה בכיוון של שקיעה בישיבה, ומת ללמוד תורה כל החיים בשקט, יש נתון אחד קבוע ומשמעותי- מי שחותם על הכתובה זה אנחנו. כן כן. ז"א האחריות על הפרנסה היא עלינו, ואנחנו כן צריכים להרגיש לא טבעי עם זה שנשותינו כנראה יכניסו יותר ממנו בשלב הראשוני.

יש סיפור על אברך חשוב שכ"כ התמסר לתורה, אבל זה פגע אנושות בבית שלו. לא לרמת הפינוק, אלא ברמת שלא היה לשלוח עם הילד תפוח לגן. האישה הלכה לבכות לאמה, והאם המזועזעת הלכה אל הרב צב"י טאו והטיחה בפניו שכך נראים האברכים שלו. הרב קרא מיד לאותו אברך וסידר לו עבודה חלק מהיום.

אנחנו רוצים להתחתן כדי להרחיב את החיים לעוד מעגל חשוב ומשמעותי שנקרא בית, וגם הלימוד יגדל בהתאם. אבל יש לנו אחריות. כמו שאמרתי- אנחנו חותמים על הכתובה.

אני חושב שיש הרבה בנות שרוצות מסירות נפש על התורה, רק לא צריך להלחיץ אותן על ההתחלה. אח"כ, אם היא מבינה את הערך של הלימוד, היא תבין שבבית תהיה גבינה ולא קוטג'. לא צריך הרבה יותר צמצום מזה היום.

אחותי לא רצה בהתחלה להתחתן עם אברך. האברך שהיא נשואה לו היום הסביר לה שבסוף האחריות היא עליו והיא יכולה לעזור. באמת שאפשר להתמסר ללימוד היום גם ככה.

בעיניי.

ולא דרכה של תורה.

איך החלטת שזה "לא דרכה של תורה" ?

העובדה היא שהרבה רה"י כן מעודדים לנשואים להמשיך ללמוד תורה בישיבה (לפחות לשנים בודדות),

גם במצב שהאשה המפרנסת.

זה לא לכתחילה, אבל במצב היום הרבה רבנים מדריכים ככה.

פת במלח
ומים במשורה

זה לא לכולם.



ואף אחד לא אמור "לשכוח" את ההתחייבות שלו
רק כי בא לו שאשתו צפרנס במקומו ושהוא תלמד.
מצטערת שזה חריף אבל זה לא נכון
לגשת לחפש אישה בצורה כזאת.


אנשיפ קצת שוכחים את הסדר הנכון והבריא.
והדבר הזה נהיה יותר מתפשט.

אני אשמח לטעות בזה.

אני מסכים איתך שזה לא מתאים לכולם, בטח לא לכל החיים.

וממש כואב לי שאת כותבת- " רק כי בא לו שאשתו תפרנס במקומו ושהוא ילמד"

אנשים לא הולכים ללמוד תורה כי בא להם להשתמט ממחויבויות אחרות.

ומי שבוחר בדרך הזאת גם ימצא אשה שתרצה בזה (ויקבעו ככה לפני החתונה) ולא תרגיש בכלל שהוא חי על חשבונה, אלא תשמח על הזכות שיש לה לשלוח אותו ללמוד תורה.

לך זה כנראה לא מתאים, אבל יש אחרות שרוצות להתחתן דווקא על דעת זה שהוא ימשיך ללמוד בישיבה כמה שנים.

אלא מיוזמתה.
היא הסכימה להתקדש לו כדי שילמד ובאמת המס"נ נפש שלה גרמה לתורה שתקום.

אבל זה ממש לא כולם היום.

הלסביר עכשיו.

אז למה ההשוואות המלחיצות האלה?

הן לא תורמות דבר לדיון

כמו שלא יתכן שאני יהיה רבי עקיבא בשום מצב שבעולם. אבל בהחלט זו השאיפה ורק זה מעסיק אותי כל היום.

חריג ושונה מכולם, לא להיות קיצוני, כולם רוצים שיקבע עתים לתורה וגם יפרנס.. נו.. יהודי חמוד וטוב כזה. אבל ספציפית על עצמי אני מרגיש שהקשר שלי עם הקב"ה הוא שונה, ממש שונה, אי אפשר לתאר את זה במילים, כי המילים יכולות להרוס את התיאור האמיתי, אבל אני מרגיש -כלפי עצמי- שהרצון שלי הוא מעבר לאותו יהודי נחמד וטוב, ולמען האמת, גם האברכים בישיבה שלי - אני לא רואה את עצמי כמוהם, אלא יותר ללמוד, יותר להתקרב ולהידבק בה' יתברך. אני מפחד להישמע פה כמו איזה היפי מעופף כי אני ההיפך המוחלט מזה אני 100% על הקרקע, שמציעים לי בנות רוחניות ומעופפות אני לא רוצה לשמוע בכלל, כי אני לא כזה, אני פשוט יהודי פשוט, שהרצון שלי להיות קרוב לקב"ה הוא ממש ממש חזק, ולימוד תורה ממש עוזר לזה, ואני מפחד שאני אצא עם מישהי ש"תגביל" אותי בזה, אני לא מתכוון לחיות על חשבון אחרים בכלל, המטרה היא בינתיים לשבת ולשקוד, בהמשך אני ירצה להיות רב איפשהו, שמן הסתם זה יכניס כמה גרושים, אבל בשנים הקרובות אני מתכנן להישאר ולהתקרב לקב"ה עוד ועוד. בינתיים נפגשתי רק עם אחת שהיתה לה אהבת תורה מרקיעת שחקים ובמבחינתה רצתה שאני רק אשב ואלמד, אבל לצערי היא היתה מהסוג המרחף יותר, וזה מפחיד אותי שרוחניות באה ממקום רחפני ולא ממקום מחושב וצלול. מקווה שהצלחתי איכשהו לענות  

אם אשתי עייפה או זקוקה לדבר - אי"ז ביטול תורה אלא קיום תורה. נא לא לצייר אותי כמו איזה רובוט חסר רגישות עם אובססיביות חסרת מעצורים לתורה, זה נקרא "חסיד שוטה".

אני חולק על ההגדרה שלך שהשתדלות זה "עד כמה שידינו מגעת" כלשונך, וגם הרמח"ל חולק עלייך (מסל"י פרק כא), אלא השתדלות הוא דבר בסיסי שדי שתחול בו ברכת ה'. ואגב, "ביטחון" בהקב"ה זה עבודת חיים, זה לא משהו טיפשי שמאמינים בחוסר אחריות שהפרנסה תבוא בלי השתדלות, הדבר הזה צריך עיון גדול מאוד ומתמיד בהשקפה של כל אדם.

 לדעתי עבודת ה' מעבר ללימוד תורה ,זה בתפילה, ובעשיית חסדים לכל אדם [זה בערך מה שאפשר לכתוב במשפט אחד] אבל ברור שזה משפט כללי ואין לזה גבול, כי הקב"ה נכנס בכל מקום בחיים.. 

שכחתי מה היתה השאלה הקודמת שלך שלא עניתי עליה.. אשמח שתזכירי לי. תודה על השיתוף.

השרשור גרם לי להעמיק קצת יותר בנושא. 

לפי 'חובות הלבבות' לא ראיתי התייחסות למידה בה האדם צריך להשתדל, למרות שהוא ממש מאריך על מידת הביטחון.

בכל מקרה, מצטטת קטע רלוונטי מדבריו:

"מחובת האדם לחזר אחרי אמצעים שעל ידם ישיג את הבריאות, את המזון, את ההלבשה, את הדירה, ואת המידות הטובות, ושמחובתו להרחיק מעליו את כל מה שעומד בניגוד לאמצעים אלה. ועל אף שברורה לו האמונה, כי האמצעים אינם מועילים לו במאומה להשיג דברים אלה, אלא אם הבורא ית' גזר על כך, בכל זאת הוא מחוייב לחזר אחר אמצעים אלה. וכמו שעל בעל האדמה לחרוש את אדמתו, ולנקות אותה מהקוצים...וכמו שלא נכון מצידו להשאיר את האדמה ללא עיבוד וללא זריעה על סמך בטחונו בה'...כך גם בעלי המלאכה והסוחרים והשכירים מצווים לחזר אחר פרנסתם, כל אחד ע"י מקצועו, ויחד עם זה עליהם לבטוח באלוהים שהפרנסה נתונה בידו וברשותו, ושהוא ערב לאדם שתהיה לו פרנסה, ושבידו להמציא אותה לאדם דרך איזה גורם שירצה, ואל יחשבו שהגורם עצמו יכול להועיל או להזיק להם במאומה". 

לגבי השאלה שניה שלי, אתה יכול לראות אותה למעלה. בכל מקרה, נראה לי שאסיים בזה את הדיון..

ביקשת עזרה בבירור, השתדלתי לתת כמה נק' למחשבה

ואיש הישר בעיניו יעשה.

ופרוש החלק השני, והוא עניני קניני האדם וסבות טרפו ואפני עסקיו במסחר ומלאכה והליכות הדרכים ומנוי ושכירות ופקידות ועבודת המלכים וגזברות וקבלנות ואמנה וספרות ומיני העבודות והליכות המדברות והימים והדומה לזה ממה שמתעסקין בו לקבץ ממון ולהרבות מותרי המחיה,

  אפני ישר הבטחון בהם על האלהים:  שיתעסק במה שזימן לו הבורא מהם לצרך ספוקו ומזונו ולהגיע אל מה שיש בו די מן העולם. ואם יגזר לו הבורא בתוספת על זה תבואהו מבלי טרח ויגיעה כאשר יבטח על האלהים בה ולא ירבה לחזר על הסבות ולא יסמך עליהן בלבו. ואם לא יגזרו לו יותר מן המזון אם היו משתדלים כל אשר בשמים ובארץ  להוסיף עליו לא היו יכולים בשום פנים ולא בשום סבה.

(שער הביטחון פרק רביעי)

הוא כותב, שההשתדלות היא להרויח כמה שבאמת הוא צריך כדי לחיות.  ויותר מזה, זה כבר גזירת שמים ולא תלוי בעשיה.  ככה גם זכור לי ש"לב טוב" מפרש

השאלה היא בנוגע להשתדלות שעושים רק בשביל מה שצריך כדי לחיות-

האם את כל ההשתדלות שבידינו ("עד כמה שידינו מגעת"-אני) או השתדלות מסויימת והשאר משאירים לה' לעשות מתוך ביטחון בו ("דבר בסיסי שדי שתחול בו ברכת ה'"-המסילת ישרים)

אני גם יביא את הציטוט, זה לשון הרמח"ל במסל"י פרק כ"א: 

"אמנם מה שיוכל לשמור את האדם ולהצילו מן המפסידים האלה הוא הבטחון, והוא שישליך יהבו על ה' לגמרי, כאשר ידע כי ודאי אי אפשר שיחסר לאדם מה שנקצב לו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה במאמריהם (ביצה טז, א) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה וגו', וכן אמרו (יומא לח, ב) אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא, וכבר היה אדם יכול להיות יושב ובטל והגזירה היתה מתקיימת, אם לא שקדם הקנס לכל בני אדם, (בראשית ג, יט) בזעת אפך תאכל לחם, אשר על כן חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי אשר אין להמלט ממנו.

על כן אמרו (ילקוט שמעוני דברים ב, רמז תתח) יכול אפילו יושב ובטל? תלמוד לומר: בכל משלח ידך אשר תעשה, אך לא שההשתדלות הוא המועיל, אלא שהשתדלות מוכרח, וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות, הוא מה שכתב דוד המלך עליו השלום (תהלים עה, ז) כי לא ממוצא וממערב ולא וגו', כי אלהים שופט וגו' ושלמה המלך עליו השלום אמר (משלי כג, ד) אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל. אלא הדרך האמיתי הוא דרכם של החסידים הראשונים עושים תורתן עיקר ומלאכתן תפלה, וזה וזה נתקיים בידם, כי כיון שעשה אדם קצת מלאכה - משם והלאה אין לו אלא לבטוח בקונו ולא להצטער על שום דבר עולמי, אז תשאר דעתו פנויה ולבו מוכן לחסידות האמיתי ולעבודה התמימה".

וכשאני מסתכל על הדברים, אני לא רואה שום סתירה בין חובת הלבבות למסל"י, הדברים ברורים ומתיישבים באופן אחיד. תודה רבה לך על הבירור.

בכל מקרה תודה על הציטוט שהבאת (ועל הבירור שגרמת לי לעשות)

רק ללמוד.

אני בעד ליהנות, אבל כנראה אנחנו מגדירים שונה את המילה "הנאה". ואגב, תעיין ב"פלא יועץ" בערך 'טיול' מה הוא כותב על זה..

אחד ואחד. אם ח"ו פגעתי במישהו - אני מבקש סליחה. רק שאלתי שאלה קטנה וב"ה זה מציף כאן הרבה מחלוקות וחשבונות נפש יחד עם בירורים פנימיים של כל אחד ואחד כאן. תודה על השיתוף ושוב סליחה למי שמרגיש פגוע.

שהן "פחות" או משהו כזה. גם לא אמרתי ולא כתבתי את זה בשום מקום. ההיפך הוא הנכון, אני ממש מעריך כל אחד. תודה רבה תגובה ממש חשובה ממישההי שהיא בעלת נסיון. אין חכם כבעל נסיון ואני מסכים איתך שגם אם אני חולם על זה לא בטוח שאני יודע איך זה בפועל. אני בהחלט צריך לרדת קצת מהעצים, אבל בעז"ה השאיפה שלי היא ברורה שאני לא רוצה להתפשר עליה.

כבר העיר לי על זה אחד הצדיקים פה בפרטי, והסברתי שח"ו, אני חוזר בי אם זה נשמע שאני מזלזל במישהו. רק רציתי להבליט את המסי"נ על התורה שיש אצלם ובהחלט שיש הרבה מה ללמוד מהם, בנים ובנות כאחד. חג שמח

וכן, שמעתי על חיים קורץ, שמעו הולך לפניו, תותח עעעל.

ופחות מרגישים צורך להיות אנשי מעשה. ע"ע אני

לכן אני אפילו לא אטרח להשיב תשובה שתיפול על אוזניים ערלות.

אבל תזכור שעבודת ה' זה דבר פרטי של כל אחד.

יש כאלה (לאוו דווקא הפותח) שעבודת ה' שלהם (ושל הנשים שלהן) זה למסור את הנפש על הלימוד תורה שלו,

כי יכול לצאת ממנו (או שכבר יצא..) תלמיד חכם גדול.

אז יש כאלה (מיעוט) שעדיף לדוג' שהם לא יכינו ארוחת ערב לילדים, וגם הנשים שלהם מבינות את זה.

גם אני לא..

אבל אני יתן לך דוג' קיצונית-

אם הרב שייטנמן היה מכין ארוחת ערב כל יום לילדים שלו

הוא לא היה גדול הדור והיה חיסרון גדול לעמ"י.

כמובן לא כולם גדולי דור אבל יש בזה הרבה דרגות,

ואתה לא יכול לקבוע לאחרים מה העבודת ה' שלהם בלי להכיר אותם בכלל.

"משמעות החיים" היא לעשות רצון ה' לפי הכוחות שה' נתן לך!

לכל אחד יש תפקיד אחר בעולם, ובעז"ה כולם ימצאו את האשה שמתאימה להם ולתפקיד שלהם בעולם.

אני רק אומר שיש הרבה חוץ מהרב שטיינמן שעבודת ה' שלהם היא לא לגמרי מה שכתבת,

ויש הרבה שיכולים לצמוח להיות ת"ח ולכן עול הפרנסה "יפול" על האשה לפחות בשנים הראשונות.

חבל סתם להוכיח ולהחליש אחרים בלי שאתה מכיר אותם.

(אני בטוח שגם הפותח לא התכוון שהוא בדרגה של ר' עקיבא)

ד"א- "*אם לא* בריתי.."

אבל אני חושב שדעתי נובעת ממה שמחנכים בישיבה שלי ובעוד הרבה ישיבות אחרות (בציבור שלנו)-

שלחלק מהבחורים מתאים להמשיך ללמוד בישיבה גם אחרי החתונה, ושהאשה תהייה המפרנסת העיקרית.

וזה לא סותר שעדיין הבעל אחראי המצב בבית, ואם יהיה צורך אמיתי הוא יעזוב את הישיבה ויצא לעבוד.

חוצפן

אתה חושב שהרה"י והרמי"ם מתעשרים שם?

הם מקבלים ממש גרושים.

וכל אברך שמתווסף לא כ"כ מועיל למצב הכלכלי, המדינה נותנת על כל אברך פחות ממה שהם מקבלים,

מה שאומר שהם צריכים למצוא עוד תורמים לישיבה/כולל.

אבל עצם זה שישנם כמה כאלה שאמורים לשבת ולהגות בתורה יום ולילה מוכיח שיש כזה עניין בעולם,

ולכן השיטה הזו לא מבוססת על שקר ורצון לשליטה וכל זה

תשאל כמה?

ההלכה מגדירה די במדויק - עשרה בטלנים בעיר, ששוקדים על לימודים יומם ולילה.

מה למעשה?

"אדם אחד מאלף מצאתי..
בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסים למקרא,
יוצאים מהם מאה למשנה,
יוצאים מהם עשרה לתלמוד,
יוצאים מהם אחד להוראה."

ועם זאת גם בשנה הבאה יקבלו אלף בני אדם שיכנסו למקרא, והסינון ייעשה באופן טבעי,

בדיוק כמו בישיבות של המגזר שלנו שיודעות לסנן את האברכים הפחות מבריקים ומוצלחים.

פותח השרשור מעוניין,

וזה בסדר גמור

לא גרוע יותר ממי שרוצה דווקא אישה בהירה או רזה או עם הורים עשירים

גם אני התרשמתי כך בתחילה,

ואז נזכרתי שכמוך וכמו מגיבים אחרים כאן, אינני מכיר אותו

שלא תבין לא נכון. אני, חס ושלום, לא מזלזל בלימוד תורה. אבל התורה מצווה עליך לקבוע עיתים - לא לזנוח את חובותיך היהודיות והמוסריות בשמה! ולעניות דעתי, יש מידת גאווה רבה מאוד ב"שאיפות" כאלו. תשאל את עצמך - למה לומדים תורה? התשובה הלא נפוצה - אבל היחידה שנכונה - לעשות את רצון ה'. אבל האם זהו באמת רצון ה'? שאשתך תפרנס אותך, תגדל את הילדים לבד, בזמן שאתה ממצה את יכולתך בתורה? באמת?! זהו רצונו?! שטיפת המוח שעוברים מוכרת לי הייטב - ומסכנים הגברים והנשים שחיים כך! בעוני מחפיר, בהזנחה, בבורות ובחושך - ועוד חושבים שזהו רצון ה' . פשוט עצוב.

החרדי, או הדתי לאומי, ששומר על קלה כבחמורה, ועובד  - מתכנת או יהלומן או איש עסקים או עורך דין - ומפרנס את משפחתו (כמו כל גדולי ישראל לדורותיהם, עד ימינו אנו - ראה רבי מלובביץ', מהנדס) - פחות בצורה כלשהי מאברך בכולל?!?! ההיפך!!!! בדיוק ההיפך!!!

הסיבה היחידה בימינו (לא דור השואה, אלא שני דורות לאחר מכן) לחינוך הקלוקל והמזעזע ששולח מאות ואלפי משפחות אל תהומות העוני , המסכנות והנבערות היא ש-ל-י-ט-ה. שהרי מאז תחילת תולדות האנושות, מעמד הכהונה, על מנת להבטיח את שליטתו, דאג להשאיר את מעמד העם כמה שיותר תלוי בו, כמה שיותר אנלפבת ונבער - ובימינו אין שום הבדל בין כתות "האברכים" למיניהן ובין דתות האצטקים, לדוגמא. אותן שיטות, אותה שטיפת מוח - ואותה תוצאה. "הקורבן" עולה לפירמידה, שבה תולשים את ליבו, בעודו חי - והוא עם חיוך על הפנים, בטוח שהוא עושה את רצון האל.

יהודי יקר! ה' חנו אותך בחוכמה, בינה ודעת - על מנת שתחקור ותשיג את רצונו! שה' יהיה בעזרך ותזגה לזאת בפועל ממש.

נראלי שלקחת אותי קצת רחוק..

א. אני לא כתבתי בשום מקום שבעלי בתים שקובעים עיתים לתורה פחותים ממי שתורתו אומנותו.

ב. אני לא בעד ללמוד בכולל כל החיים.

אני רק אומר שמי שיכול לצמוח ולהיות ת"ח אז הוא צריך לשבת כמה שנים בישיבה/כולל ובנתיים אשתו תהייה המפרנסת, ואחרי כמה שנים הוא יצא מהכולל להשפיע מתורתו לאחרים ויעסוק במשהו שמכניס כסף (רב, ר"מ, דיין וכו').

לעמ"י חסרים יותר ת"ח מאשר מתכנתים, ולכן מי שיכול להיות ת"ח מחובתו לממש את הפוטנציאל שלו.

מישהו שה' לנגד עיניו במהלך היום (ועל כן מנסה להבין את רצונו) - ואפילו הוא סנדלר + בקיא בהלכות העולם + לומד תורה = אידאל

ב"ה, לימוד תורה בהיקפים כאלו לא היה אף פעם - שום דבר שמתקרב לזה בכלל!

ומבחינת מדינה - ראית איך אנחנו נראים?! כן, חסרים מתכתנתים ומהנדסים ועורכי דין - וגם פוליטיקאים וכו וכו. דוגמאות? אני עובד בחברה ציבורית גדולה - מתול כ-400 עובדים אנחנו 2 (!) דתיים. לפני זה עבדתי בחברת הייטק בינונית - הדתי היחיד, לפני זה עבדתי בחברה פרטית גדולה, 2000 עובדים - הדתי היחיד.

למה שאישתך תפרנס אותך שבוע? איפה ההצדקה? אתה לא רואה שזה נגד התורה?

עדיין אין הרבה דיינים ורבנים גדולים תד"ל עם הסתכלות גאולית.

לדעתי יותר חשוב מאשר שיהיו מתכנתים דתיים (גם חשוב, אבל פחות).

ולמה שאני יחשוב שזה נוגד את התורה? בגלל שזה מה שאתה חושב?

אני מעדיף להקשיב לרבנים.

ודרך אגב, זאת התשובה הכי ארוכה שכתבתי עד כה בפורום. מחנכים להיות קורבן, מחנכים לגאווה ומכוונים למקום הלא נכון. לדוגמא: בישיבות, עד כמה מדגישים את החשיבות של חיי נישואין וחינוך ילדים, ביחס ללימוד תורה? כמה שעות הושקעו בלימוד זוגיות, איך להיות בעל טוב, אבא טוב - ומה זה אומר, בהשוואה לגמרא? 

לימוד התורה, מה זאת אומרת 

ואף אחד לא מפיל את כל הפרנסה על האישה ואני חייה בין אברכים ות"ח וזה רחוק מלהיות כל כך בלתי נסבל כמו שאתם מתארים. אדם שלומד תורה לא נעלם מהעולם ולא 'שוכח' שיש לו ילדים ובית ועם. באמת.

קצת יצאתם מפורפורציה. אדם שלומד תורה מעביר את הפוקוס של החיים שלו להתמקדות בלימוד תורה וקיומה וממילא יש דברים שמקבלים קצת התטשטשות. ומטבע הדברים גם להתמסרות ולמסירות.

לא חושבים שמתאים לכם אל תיהיו שם אבל בלי לזלזל. אם אנו מזלזלים בתורה ובלומדיה מה העניין בטענה שעובדי ה' אנו. 

אחרי שיש בסיס אייתן של לימוד תורה ואהבה ויראת ה', גם הכנת כוס קפה היא חלק מעבודת ה'.

זה פשוט מאיפה הכל מגיע. איפה כל אדם עומד. (ובהחלט יש אדם שהקב"ה שם אותו פה בשביל לעשות את עבודת ה' הפרטית שלו בתור עובד הייטק ואחר בתור ת"ח.) 

אבל לבוא ולשלול דרך של לימוד תורה כל יום ויום? להגיד שזו לא עבודת ה'?! 

ודרך ארץ קדמה ואין כאן מקום להאריך

ישב וילמד תורה בצורה רצינית.

ויש לי עוד חברות כאלה...

זה באמת לא פשוט ואני חושבת שהמון בנות לא מבינות את הערך האמתי שיש בכך שאת שולחת את הבעל ללמוד תורה כמו שצריך, בהתמדה וברצינות גם אם זה קשה ולא פשוט. 

זה בהחלט אחד הדברים הכי גדולים והכי משמעותיים בחיים.

אשריך!

אל תפסיק ללמוד לרגע.

תסמוך על הקב"ה שישלח לך אישה בקרוב שתוכלו להקים בית של לימוד תורה וקיום תורה.

מאד מזדהה עם מה שכתבת. יש לנו נטיה להפחית מערכנו בציבור שלנו, ולא כך הוא!  גם בנותי וגם כלותי שואפות ממש לבית של תורה-בו הבעל מתמיד בלימודו, ולשם כך מסתפקות במועט, ומשתדלות לא להכביד עליו בעול הבית, והעיקר מעודדות אותו ללמוד ולהתקדם ולהתעלות.

וכל זאת מתוך הכרה פנימית בערכו של לימוד התורה.

דווקא הציבור שלנו שבחלקו לא ספג דרך זו מינקות, הוא זה שעולה ומחנך את עצמו מתוך אמת פנימית וערכית (ולא כי כך "העדר" כולו) וח"ו איני מפחיתה מערכם של אחרים, הקב"ה ברא אותנו שונים זה מזה להשלים את עולמו, ולכולם תפקיד אישי ייחודי.

ואתה בחור יקר, עלה והתמד בתורתך, ובע"ה תמצא את ה"עזר כנגדך" שתלבה את אש התורה שבך, ותלווה אותך בדרכך - ויחד תבנו בית נאמן בישראל!

באה אל הבניין בית הזה מתוך היכרות בדר"כ מהבית שלה והבנה ושאיפה לאיפה היא הולכת. 

זה החיים שלהן לעת עתה. ולהגיד ש'זה חוסר התייחסות' ועוד ככה על גבי פורום ציבורי וכללי זה ממש מכאיב לקרוא. 

קצת לאהוב את עמ"י ולהבין שאנחנו לא בדיוק מבינים.ולא בדיוק נמצאים שם.

מחילה אם כתבתי קצת בעזות. במהלך כל השירשור הקשה עליי מאוד השיפוטיות והחוסר אמפתיה והבנה שיש לפעמים. ועוד מול ציבור שגם אם יש לנו מולו חילוקי דעות אין ספק שהוא רומם ומשבח את העבודת ה' בעולם ואת אהבת ולימוד התורה בארץ ובעולם. וכן כמובן הציבור שלנו.

רק האשה בוחרת? לגבר אין זכות להביע את דעתו?

הוא מחפש באשה יכולת ורצון להקדיש לתורה (לפי דרגתו), והיא צריכה לראות אם יש בו "פוטנציאל אדיר".

ממתי לגבר זכות להביע את דעתו?

תתרגל

מדברים פה על לפני החתונה

לא אחרי

אתה אומר שקודם יתחתן (או ימצא אשה שמתאימה לו) ואז ינסה לשכנע אותה לאידאלים שלו ואם היא לא תשתכנע שיוותר עליהם?

אני חושב שיותר הגיוני ונכון לחפש מראש אשה לפי האידאלים שלו.

חובתו העיקרית היא לעשות את תפקידו בעולם, לא רק להתחתן.

שנינו לא מכירים אותו אז לא הייתי קובע בכ"כ נחרצות שהוא מכוון גבוהה מידי.

בוודאי שהיה לו תפקיד ציבורי, בתקופה הזאת הוא כבר היה אחד מגדולי ישראל [ואין לך תפקיד יותר גדול מזה] ובלי קשר, באותו זמן ר"ע היה כבר עשיר גדול, גם בגלל שחמיו (כלבא שבוע) שנתן לו מכספו (כמו שכתוב בגמ' בכתובות סג., ותראה בגמ' בגיטין נז. שמתארת את העושר של כלבא שבוע..), וגם בגלל שהים פרע בשבילו ארגז של פנינים ומרגליות [שהיה צריך להחזיר בהלוואתו, והים פרע] כמו שכולם מכירים.. אז זה כבר לא קשור ל"פרנוססה", כי כסף לא היה חסר לו באותו זמן.. והבעיה העיקרית שציבור הבנות כאן טען, זה פרנסה , ולא רק "תפקיד", אבל שכויעיח עצום על ההארה!!!!! זה ממש קיום איגרת הרמב"ן מה שעשית פה : "וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ", אשריך    

אני לא מבינה על מה כולם קמים ומתרעמים. בוודאי שהמודעות להקמת בית על אדני התורה בכל המשמעויות של זה לא נפוצה או לא 'מובנת מאליה' בציבור שלנו. אין ספק שאברכים ואברכיות רבים ומבורכות יש בציבור שלנו, ות"ח וכו זה לא אומר שבמודעות ובחינוך זה נמצא באופן מוטב.

במה שאני נתקלתי עד היום,כדתייה לאומית סטנדרטית (שבאה מבית שאבא רב וכו, לא אוהבת את כל ההגדרות האלו אבל ניחא) זה קיים בקול חלוש.מה לעשות.

ולפותח השירשור. אחי (אברך כיום ב"ה) גם היה לו עם הנקודה הזאת קשה מאוד. שאין מספיק מודעות להקרבה ולהבנה שבזה, והוא יצא עם לא מעט בנות. 

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.