או אנשים קרובים שאוהבים אותך.

אל תתחילי עם מכשפים ומנחשים, זה אף פעם לא מוליך לשום מקום טוב

אני כל הזמן מתייעצת. המשפחה שלי פשוט לא רוצים לומר לי מה לעשות ולהתערב. לדעתם המצב מורכב, ממצבים שגם אני לא מבסדר וגם הוא, ותכלס אין פה תשובה ברורה. הוא בחור טוב. אבל לא כל בחורה טובה ובחור טוב שאוהבים זה את זו הם בהכרח כשירים לנהל יחד חיי זוגיות ומשפחה. משהו שפעם חשבתי שכן אבל הבנתי על בשרי שלא.. חברה הכי טובה שלי כפרה עליה משכינת שלום וכל הזמן אומרת לי תפסיקי לומר שטויות על גירושים.. אבל בפועל החיים שלנו יחד לא נעימים. היינו ביעוץ 5 חודשים. זה עזר מעט. אבל שוב יש נסיגה ולרוב אנחנו לא מאושרים. אני מרגישה שהוא מסתפק מאוד במועט ואילו לי זה לא מספיק. 

כי הרגשתי תקיעות ביעוץ. ממש לא התקדמנו. 

הצעתי שהוא ימשיך להגיע ליועץ לבד כמה מפגשים ושאני אחתיל במקביל יעוץ אצל אשה אחרת. וכך היה. הוא הצליח 3 מפגשים אצלו והערכתי את המאמץ שלו. אכן הרגשתי שזה חולל שינוי אבל זה לא החזיק כצפוי. כי 3 מפגשים אצל גבר שמעולם לא היה בטיפול ואין לו מודעות עצמית לא יכולים ממש להשאיר הרגל. צריך המון כוח רצון. 

אני בקורתית אבל מצד שני אני ממש מתקשה, הוא נורא עצבני כזה ולחוץ ולא נעים בעצמו פעמים רבות. לפעמים ליד חברים שלי אני מתביישת בו כי הוא כל כך סגור ולא לבבי. אני אחרת עם חברים שלו, אני יותר פתוחה ומתאמצת כדי שיהיו קשרים ואנחנו אכן איתם ביחסים טובים יותר, אבל הם לא ממש הסגנון שלי, כך שיש בעייתיות..

בלי קשר אני מרגישה שהוא טיפוס קשה, כל דבר אוהב בדרך שלו, הוא לפעמים מתעצבן על הטון שלי אבל הוא לא שם לב כשהוא עצמו רוטן או משתמש בטון רגזן או לא נעים. 

קיצר יש לו מודעות עצמית נמוכה ואני ממש לא מסוגלת להיות המבוגרת האחראית כל הזמן. 

או היוזמת. בא לי שנעשה יותר דברים והבהרתי לו כבר כמה פעמים גם בייעוץ וגם בשיחות בינינו שזה חשוב לי , אז יש תקופה שהוא נותן גז ויוזם דברים נחמדים ואז שוב קופא על השמרים. 

הוא גם יכול ערב שלם לשבת איתי בבית ולשתוק. אני לא מסוגלת, כמו מומיה!

משעמם ואין כימיה לפעמים שזה משגע אותי, ואין לי פה חברים טובים בסביבה יותר מידי. אז אני רק איתו ועם המשפחהשלו. מרגישה שהקשר איתו תקע אותי כזה. חשבתי שזה יביא העצמה והתקדמות זוגית ואישית של כל אחד ובנתיים זה מרגיש הפוך. ניסינו יעוץ זוגי, אישי, עזרה, אני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות. אני ממש מיואשת. בא לי לעזוב הכל וללכת אבל גם אין לי ממש לאן ללכת זה לא ממש פתרון. אבל הוא כל כך כמו ילד קטן לפעמים שזה לא עוזר. אני יכולה לקרוא לו לבוא רגע והוא כזה "מההה??" בעצבים. למה אתה לא יכול להית נחמד בדברים קטנים? להיות יותר נוח  . אגב הוא בטטוח שהוא טיפוס נוח מאוד. שזה ממש לא ברור למה הוא משוכנע בזה. מה הוא חושב שהוא לא מסתדר איתי אז אין לזה קשר לזה שהוא קוטר ועוד?

הוא גם מבטיח דברים ולא מקיים, הוא כבד ממש באופי שלו, כל דבר צריך לשכנע אותו כדי לעשות.. 

טוב זה מורכב. אבל אוף איזה אכזבה. חשבתי שזה יהיה אחרת. שזה יהיה האיש שלי והחבר הכי טוב שלי. ואני נתקלת ביותר מידי משברים מולו.

את יכולה ללמוד יעוץ.

מה ראוי לעשות עם המצב ועם ההרגשות שלך.

ושאלה שניה, לגבי "מתקשרת".

את השאלה הראשונה, לא כ"כ שאלת - אלא פרקת. מובן, באמת יש צדדים לא נעימים. סביר שאם אינך יודעת מה לעשות ואיך להתייחס - יוכל לעזור אם תתייעצי, אבל עם מי שממש מבין ענין, ועם ערכים וכו'.

על כל פנים, לא שאלת כאן - אז לא מתייחס.

לגבי הענין השני, אל תתעסקי עם השטיות הללו. לא "מתקשרת" ולא בטיח.... אין דבר כזה. הבל הבלים. אלא כמו שרמזת, זו "בריחה" נאה. "שמישהו יגיד לך כך"... אם היה בטוח שזה יעזור ויעשה לך טוב ויהיה יציב, היינו מוכנים גם להגיד לך כך, ובחינם...

אבל סביר שאחרי זמן קצר, הענין יצוף שוב. לכן, אל תלכי שולל אחרי שקרים. תתייעצי בנחת עם מי שבאמת מבין, אולי יאירו את דרכך, אולי סתם ייעצו איך אפשר לכם לעלות ביחד. לא יודע..

הרבה טוב.

את מאוד מתוסכלת וחוששת ממצב תמידי של תסכול כשבדרך יש הפוגות קצרות שלא באמת מספקות.

אם נהיה דרמטיים- זה כמו להיות בגיהינום תמידי שלפעמים מעלים אותך מעל האש לראות את היונים. אף אחד לא רוצה עתיד כזה..

את ממש מצליחה לתאר במדוייק מה מפריע לך. נראה לי שאת מאוד רישה ומחפשת מה שמדוייק לך ומה שמדוייק גם לסביבה.

נשמע שאת אישה חושבת (אפילו הרבה) שהעולם הפנימי מאוד חשוב לה (בקושי ציינת את העובדה שהתפטרת) ושהיא רוצה לחלוק בעיקר חוויות רגשיות עמוקות עם בן הזוג.

ונראה שהוא לא מספיק עמוק או חושב לטעמך.

איזה טיפוס הוא אם כן? האם הוא טיפוס של "אדמה"? האם הוא טיפוס של שכל קר? מה הוא ומי הוא? במה שהבאת הבאת בעיקר את עצמך.

אני ממש יכולה להבין את הכאב שלך כי את לחוצה בסד של לחצים בלתי פוסקים. נראה שאת לא יודעת מה לעשות, לא עם המצב כמו שהוא עכשיו ולא עם התכנונים לעתיד. את תקועה מבלי יכולת להיחלץ וצריכה שמישהו יאיר לך את הדרך וכבר יפסיק את הנדנדה הרגשית אחת ולתמיד.

בתור אחת שגם הלכה הרבה לייעוצים\מטפלים וכו'- תמיד, אבל תמיד יהיה את הספק הזה של "אולי יהיה מישהו אחר שיאמר אחרת? הרי הוא רק בן אדם.. וגם כנגד המקובל הזה יש מקובל אחר.. ואפשר בכלל ללכת למתקשרת חילונית שתיישר את הנשמה.. ואולי קואוצ'ינג\סדנת פסיכודרמה.." בקיצור- מלא. אלף ואחת אפשרויות.

מבלבלות מאוד.

התשובה נמצאת אצלך, יקירה.

כרגע את בוכה וקשה לך לראות אבל התשובה אצלך.

בתוך ליבך את יודעת אם את אוהבת אותו או לא.

זהו. זה כזה פשוט.

אני רוצה לראות אותו או לא. אני רוצה לחבק אותו או לא. אני רוצה להישאר איתו או לא.

מה את רוצה?

אף אחד לא יכול להגיד לך מה את רוצה.. מלבד עצמך.

יקירתי, את מתארת מציאות לא קלה בכלל, מאוד פשוט לשפוט מבחוץ ולדון אותך כביקורתית וכו'.

אני שומעת חוסים אונים ועצבות גדולה.

כמו שכתבו לך לפני , אשה חכמה אחת, התשובה אך ורק אצלך, וכדאי מאוד שתחליטי ולו בשביל עצמך.

תקראי קצת באינטרנט על הרצף האוטיסטי ועל תסמונת אספרגר כיוון שהתיאורים שנתת מעלים תמונה כזו ואולי בעלך בעל קוי כאלו ולא מאובחן. אני ממליצה לך בכל לשון של בקשה-לדאוג לחזק את עצמך, לצאת עם חברות, חוגים , קורס מרומם ליצור לך מערכת שבועית של עיסוקים שימלאו אותך חיות וכוח. מאחלת שבכל החלטה שתקבלי ה' יהיה בעזרך.

לפעמים מרגישה שאוהבת אחרת מה היה מחזיק אותי בקשר המקרטע הזה שנתיים וחצי?

לפעמים מרגישה שלא אוהבת מספיק. 

את הפערים האלה הקימים לא אוכל להכיל לאורך זמן. 

בעיה בתקשורת זה לא דבר שקל להכיל בנישואים. וכמו שאמרת עוד לפני שיש ילדים. 

מדגישה שהכל מנקודת מבטו-

ביקורתית כלפיו ומעירה לו, (למרות שזה השתנה היום הוא פחות חושב עליי ככה) מקטרת הרבה על המערכת יחסים הזו, חסרת בטחון = שזה לא מפריע לו רק כשזה מוציא ממני תחושות לא טובות כמו קנאה או השוואה לאחרים ,

רוצה לדבר עלינו יותר ממה שצריך,  מתעמקת וחופרת יותר מידי בדברים, לפעמים בזבזנית ( אבל גם זה משהו שהתאזן בינינו)

בעיקר- שמבחינתו אני אף פעם לא מרוצה- ממנו ומהיחסים. ושתמיד יש לי מה להגיד- עליו ועל היחסים. 

שמעתי ממנו גם - מורכבת מידי, מתנשאת (בעבר, כבר לא), חושבת שהוא לא מספיק טוב בשבילי. 

קראתי בעיון את מה שכתבת - המעלות הביקורת והודעת הפתיחה שוב.

יש לי כמה תובנות מאד חשובות להצלחה בזוגיות 

קצת רקע - אני נשואה באושר מעל לעשור, שנתיים ראשונות היו קשות מנשוא, בעלי בן אדם מקסים וגם אני בסדר, אבל
האינטרקציה בינינו היתה פשוט מדכאת.

היתה לי ביקורת עליו, גם הוא היה מאד מאוכזב ממני. (הביקורת שלו עלי היתה די דומה לביקורת שכתבת מנקודת מבטו של
בעלך עליך)

במשך הזמן הבנתי שבנישואין צריך להשקיע. 
פירות ההשקעה הגיעו מיד. הקשר השתפר ככל שלמדתי יותר על הנישואין, על
יחסי אנוש, על זוגיות. 

לא מספיק להגיד שצריך להשקיע, שצריך עבודה. צריך גם ללמוד איזו עבודה צריך לעשות. עם איזה תחושות ואיזה אווירה. 

כיום יש לנו קשר מדהים - מאחלת לכל הזוגות הנשואות כזה קשר - שילוב בריא של זוגיות ואינדוודואליות, של התפתחות זוגית
ואישית, הבנה בלי מילים, ים של רצון טוב אחד כלפי השני. יש לנו ילדים וההורות שלנו מאוזנת. ב"ה. מודה לה' אלף פעמים
ביום על המקום הנפלא שאנחנו נמצאים בו ויודעת כמה זה לא מובן מאליו. וכמה השקענו בזה. זה לא קרה מעצמו.

אני אשתף אותך בכמה תובנות שעולות לי מההודעות שלך:

שורה תחתונה - נראה לי שמאד יועיל לך ללמוד על זוגיות (יש כמה ספרים מעולים שאני יכולה להמליץ לך)
להבין ולהפנים
שבעלך אדם נורמלי ורגיל, לא מושלם, אבל גם את לא - שניכם טובים ועליכם ללמוד איך לבנות את הדינמיקה ביניכם.

תביני שגם אם תחליטי לעזוב בשלב זה, את תקחי את עצמך לכל קשר אחר. 

את צריכה להבין שהרבה ממה שמפריע לך בו
אופיני לגבר באופן כללי. 
שההתמקדות שלך בביקורת, במה שמפריע לך בו או בקשר - זו בחירה שלך במה להתמקד (מן הסתם בחירה לא מודעת)
ופה נדרשת העבודה העצמית שלך - לשנות את המבט, להתמקד בדברים אחרת. ללמוד איך לתקשר איתו נכון.
בכל קשר זוגי יש פערים בין בני הזוג, יש פערים בין הרצוי למצוי

אני באופן אישי ממליצה לך בחום להחליט עצמך על תקופת זמן מוגדרת שבה את עובדת על עצמך ועל הנישואין ורק אחרי
תקופה מעריכה את מצבך מחדש. 

קנאה והשוואה לאחרים - נובעים מחוסר הבנה שלך, כשאת רואה אחרים את לא באמת רואה את המכלול שלהם, מה שרואים
מבחוץ זה לא מה שרואים מבפנים. את לא יכולה באמת לדעת מה קורה אצלם והאמת היא שזה גם לא משנה. את צריכה
להתמקד בחיים שלך-שלכם. להפנות את המבט פנימה ולא החוצה.

"יש אהבה כלשהיא שלפעמים מרימה ראשה. אבל יש מעל זה יותר מידי מחסומים וטינה ואגו ורציתי שהקשר שלי יעיף אותי
קדימה, שהזוגיות שלי תהיה חוף מבטחים והיא לא כזו." - אם רק תקראי ספר טוב על נישואין תביני שזה שלב צפוי ומובנה
בכל קשר זוגי. האהבה של ההתחלה כביכול "מתפוגגת" ובמקומה מגיעים הטונים הצורמים, פתאום רואים את כל החסרונות..
תדעי לך שאותה אהבה עדיין נמצאת שם ברקע, מחכה לצאת שוב לאור. ואני אומרת לך מנסיון אישי - זה אפשרי, וזה כדאי
וזה מתגמל מאד מאד.  
מכיון שכל אחד צריך להמתקד בעבודה שלו ואת זו שפנית, לכן אני פונה אליך. העבודה שלו שהוא יעשה או לא יעשה - זה לא
צריך לשנות לך. מכיון שאנחנו עוסקים בדינמיקה זוגית - ברגע שאת תשתני, הדינמיקה כולה תשתנה. כך שאת יכולה לחולל
שינויים מופלאים בזוגיות שלכם בלי להיות תלויה ברצונו הטוב להתשנות כי הוא ישתנה בכל מקרה, ירצה או לא ירצה. ואפשר
כמעט להבטיח שאם תעבדי על עצמך מתוך נכונות ורצון טוב - גם הוא ישתנה לטובה. (אני מתרשמת ממה שכתבת עליו
שהוא בחור טוב, שיש לך מה להשקיע בקשר איתו)
הרצון שלך שהקשר יעיף אותך קדימה, שהזוגיות תהיה חוף מבטחים - זה אפשרי. חד משמעית זה אפשרי. אלא שזה לא קורה
מעצמו. זה לא שאם רק נמצא את בן הזוג המושלם אז הזוגיות תהיה חוף מבטחים - זו אשליה שאין לה אחיזה במציאות. האמת
היא ככל שתעבדי על עצמך ועל הזוגיות את לאט לאט תתחילי להרגיש את זה מתגשם. 

טוב, חפרתי, ואני כבר לא זוכרת מה עוד רציתי לומר.
ההודעה שלך ממש נגעה לליבי - זרקת אותי 10 שנים+ אחורה. והיום אני במקום של זוגיות כל כך מאושרת (כבר הרבה שנים)
שהרגשתי חייבת לשתף אותך בתובנות.
אם תרצי לשמוע עוד או שיש לך שאלות ספציפיות וכו - אשמח מאד לנסות לתרום לך..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)