או אנשים קרובים שאוהבים אותך.

אל תתחילי עם מכשפים ומנחשים, זה אף פעם לא מוליך לשום מקום טוב

אני כל הזמן מתייעצת. המשפחה שלי פשוט לא רוצים לומר לי מה לעשות ולהתערב. לדעתם המצב מורכב, ממצבים שגם אני לא מבסדר וגם הוא, ותכלס אין פה תשובה ברורה. הוא בחור טוב. אבל לא כל בחורה טובה ובחור טוב שאוהבים זה את זו הם בהכרח כשירים לנהל יחד חיי זוגיות ומשפחה. משהו שפעם חשבתי שכן אבל הבנתי על בשרי שלא.. חברה הכי טובה שלי כפרה עליה משכינת שלום וכל הזמן אומרת לי תפסיקי לומר שטויות על גירושים.. אבל בפועל החיים שלנו יחד לא נעימים. היינו ביעוץ 5 חודשים. זה עזר מעט. אבל שוב יש נסיגה ולרוב אנחנו לא מאושרים. אני מרגישה שהוא מסתפק מאוד במועט ואילו לי זה לא מספיק. 

כי הרגשתי תקיעות ביעוץ. ממש לא התקדמנו. 

הצעתי שהוא ימשיך להגיע ליועץ לבד כמה מפגשים ושאני אחתיל במקביל יעוץ אצל אשה אחרת. וכך היה. הוא הצליח 3 מפגשים אצלו והערכתי את המאמץ שלו. אכן הרגשתי שזה חולל שינוי אבל זה לא החזיק כצפוי. כי 3 מפגשים אצל גבר שמעולם לא היה בטיפול ואין לו מודעות עצמית לא יכולים ממש להשאיר הרגל. צריך המון כוח רצון. 

אני בקורתית אבל מצד שני אני ממש מתקשה, הוא נורא עצבני כזה ולחוץ ולא נעים בעצמו פעמים רבות. לפעמים ליד חברים שלי אני מתביישת בו כי הוא כל כך סגור ולא לבבי. אני אחרת עם חברים שלו, אני יותר פתוחה ומתאמצת כדי שיהיו קשרים ואנחנו אכן איתם ביחסים טובים יותר, אבל הם לא ממש הסגנון שלי, כך שיש בעייתיות..

בלי קשר אני מרגישה שהוא טיפוס קשה, כל דבר אוהב בדרך שלו, הוא לפעמים מתעצבן על הטון שלי אבל הוא לא שם לב כשהוא עצמו רוטן או משתמש בטון רגזן או לא נעים. 

קיצר יש לו מודעות עצמית נמוכה ואני ממש לא מסוגלת להיות המבוגרת האחראית כל הזמן. 

או היוזמת. בא לי שנעשה יותר דברים והבהרתי לו כבר כמה פעמים גם בייעוץ וגם בשיחות בינינו שזה חשוב לי , אז יש תקופה שהוא נותן גז ויוזם דברים נחמדים ואז שוב קופא על השמרים. 

הוא גם יכול ערב שלם לשבת איתי בבית ולשתוק. אני לא מסוגלת, כמו מומיה!

משעמם ואין כימיה לפעמים שזה משגע אותי, ואין לי פה חברים טובים בסביבה יותר מידי. אז אני רק איתו ועם המשפחהשלו. מרגישה שהקשר איתו תקע אותי כזה. חשבתי שזה יביא העצמה והתקדמות זוגית ואישית של כל אחד ובנתיים זה מרגיש הפוך. ניסינו יעוץ זוגי, אישי, עזרה, אני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות. אני ממש מיואשת. בא לי לעזוב הכל וללכת אבל גם אין לי ממש לאן ללכת זה לא ממש פתרון. אבל הוא כל כך כמו ילד קטן לפעמים שזה לא עוזר. אני יכולה לקרוא לו לבוא רגע והוא כזה "מההה??" בעצבים. למה אתה לא יכול להית נחמד בדברים קטנים? להיות יותר נוח  . אגב הוא בטטוח שהוא טיפוס נוח מאוד. שזה ממש לא ברור למה הוא משוכנע בזה. מה הוא חושב שהוא לא מסתדר איתי אז אין לזה קשר לזה שהוא קוטר ועוד?

הוא גם מבטיח דברים ולא מקיים, הוא כבד ממש באופי שלו, כל דבר צריך לשכנע אותו כדי לעשות.. 

טוב זה מורכב. אבל אוף איזה אכזבה. חשבתי שזה יהיה אחרת. שזה יהיה האיש שלי והחבר הכי טוב שלי. ואני נתקלת ביותר מידי משברים מולו.

את יכולה ללמוד יעוץ.

מה ראוי לעשות עם המצב ועם ההרגשות שלך.

ושאלה שניה, לגבי "מתקשרת".

את השאלה הראשונה, לא כ"כ שאלת - אלא פרקת. מובן, באמת יש צדדים לא נעימים. סביר שאם אינך יודעת מה לעשות ואיך להתייחס - יוכל לעזור אם תתייעצי, אבל עם מי שממש מבין ענין, ועם ערכים וכו'.

על כל פנים, לא שאלת כאן - אז לא מתייחס.

לגבי הענין השני, אל תתעסקי עם השטיות הללו. לא "מתקשרת" ולא בטיח.... אין דבר כזה. הבל הבלים. אלא כמו שרמזת, זו "בריחה" נאה. "שמישהו יגיד לך כך"... אם היה בטוח שזה יעזור ויעשה לך טוב ויהיה יציב, היינו מוכנים גם להגיד לך כך, ובחינם...

אבל סביר שאחרי זמן קצר, הענין יצוף שוב. לכן, אל תלכי שולל אחרי שקרים. תתייעצי בנחת עם מי שבאמת מבין, אולי יאירו את דרכך, אולי סתם ייעצו איך אפשר לכם לעלות ביחד. לא יודע..

הרבה טוב.

את מאוד מתוסכלת וחוששת ממצב תמידי של תסכול כשבדרך יש הפוגות קצרות שלא באמת מספקות.

אם נהיה דרמטיים- זה כמו להיות בגיהינום תמידי שלפעמים מעלים אותך מעל האש לראות את היונים. אף אחד לא רוצה עתיד כזה..

את ממש מצליחה לתאר במדוייק מה מפריע לך. נראה לי שאת מאוד רישה ומחפשת מה שמדוייק לך ומה שמדוייק גם לסביבה.

נשמע שאת אישה חושבת (אפילו הרבה) שהעולם הפנימי מאוד חשוב לה (בקושי ציינת את העובדה שהתפטרת) ושהיא רוצה לחלוק בעיקר חוויות רגשיות עמוקות עם בן הזוג.

ונראה שהוא לא מספיק עמוק או חושב לטעמך.

איזה טיפוס הוא אם כן? האם הוא טיפוס של "אדמה"? האם הוא טיפוס של שכל קר? מה הוא ומי הוא? במה שהבאת הבאת בעיקר את עצמך.

אני ממש יכולה להבין את הכאב שלך כי את לחוצה בסד של לחצים בלתי פוסקים. נראה שאת לא יודעת מה לעשות, לא עם המצב כמו שהוא עכשיו ולא עם התכנונים לעתיד. את תקועה מבלי יכולת להיחלץ וצריכה שמישהו יאיר לך את הדרך וכבר יפסיק את הנדנדה הרגשית אחת ולתמיד.

בתור אחת שגם הלכה הרבה לייעוצים\מטפלים וכו'- תמיד, אבל תמיד יהיה את הספק הזה של "אולי יהיה מישהו אחר שיאמר אחרת? הרי הוא רק בן אדם.. וגם כנגד המקובל הזה יש מקובל אחר.. ואפשר בכלל ללכת למתקשרת חילונית שתיישר את הנשמה.. ואולי קואוצ'ינג\סדנת פסיכודרמה.." בקיצור- מלא. אלף ואחת אפשרויות.

מבלבלות מאוד.

התשובה נמצאת אצלך, יקירה.

כרגע את בוכה וקשה לך לראות אבל התשובה אצלך.

בתוך ליבך את יודעת אם את אוהבת אותו או לא.

זהו. זה כזה פשוט.

אני רוצה לראות אותו או לא. אני רוצה לחבק אותו או לא. אני רוצה להישאר איתו או לא.

מה את רוצה?

אף אחד לא יכול להגיד לך מה את רוצה.. מלבד עצמך.

יקירתי, את מתארת מציאות לא קלה בכלל, מאוד פשוט לשפוט מבחוץ ולדון אותך כביקורתית וכו'.

אני שומעת חוסים אונים ועצבות גדולה.

כמו שכתבו לך לפני , אשה חכמה אחת, התשובה אך ורק אצלך, וכדאי מאוד שתחליטי ולו בשביל עצמך.

תקראי קצת באינטרנט על הרצף האוטיסטי ועל תסמונת אספרגר כיוון שהתיאורים שנתת מעלים תמונה כזו ואולי בעלך בעל קוי כאלו ולא מאובחן. אני ממליצה לך בכל לשון של בקשה-לדאוג לחזק את עצמך, לצאת עם חברות, חוגים , קורס מרומם ליצור לך מערכת שבועית של עיסוקים שימלאו אותך חיות וכוח. מאחלת שבכל החלטה שתקבלי ה' יהיה בעזרך.

לפעמים מרגישה שאוהבת אחרת מה היה מחזיק אותי בקשר המקרטע הזה שנתיים וחצי?

לפעמים מרגישה שלא אוהבת מספיק. 

את הפערים האלה הקימים לא אוכל להכיל לאורך זמן. 

בעיה בתקשורת זה לא דבר שקל להכיל בנישואים. וכמו שאמרת עוד לפני שיש ילדים. 

מדגישה שהכל מנקודת מבטו-

ביקורתית כלפיו ומעירה לו, (למרות שזה השתנה היום הוא פחות חושב עליי ככה) מקטרת הרבה על המערכת יחסים הזו, חסרת בטחון = שזה לא מפריע לו רק כשזה מוציא ממני תחושות לא טובות כמו קנאה או השוואה לאחרים ,

רוצה לדבר עלינו יותר ממה שצריך,  מתעמקת וחופרת יותר מידי בדברים, לפעמים בזבזנית ( אבל גם זה משהו שהתאזן בינינו)

בעיקר- שמבחינתו אני אף פעם לא מרוצה- ממנו ומהיחסים. ושתמיד יש לי מה להגיד- עליו ועל היחסים. 

שמעתי ממנו גם - מורכבת מידי, מתנשאת (בעבר, כבר לא), חושבת שהוא לא מספיק טוב בשבילי. 

קראתי בעיון את מה שכתבת - המעלות הביקורת והודעת הפתיחה שוב.

יש לי כמה תובנות מאד חשובות להצלחה בזוגיות 

קצת רקע - אני נשואה באושר מעל לעשור, שנתיים ראשונות היו קשות מנשוא, בעלי בן אדם מקסים וגם אני בסדר, אבל
האינטרקציה בינינו היתה פשוט מדכאת.

היתה לי ביקורת עליו, גם הוא היה מאד מאוכזב ממני. (הביקורת שלו עלי היתה די דומה לביקורת שכתבת מנקודת מבטו של
בעלך עליך)

במשך הזמן הבנתי שבנישואין צריך להשקיע. 
פירות ההשקעה הגיעו מיד. הקשר השתפר ככל שלמדתי יותר על הנישואין, על
יחסי אנוש, על זוגיות. 

לא מספיק להגיד שצריך להשקיע, שצריך עבודה. צריך גם ללמוד איזו עבודה צריך לעשות. עם איזה תחושות ואיזה אווירה. 

כיום יש לנו קשר מדהים - מאחלת לכל הזוגות הנשואות כזה קשר - שילוב בריא של זוגיות ואינדוודואליות, של התפתחות זוגית
ואישית, הבנה בלי מילים, ים של רצון טוב אחד כלפי השני. יש לנו ילדים וההורות שלנו מאוזנת. ב"ה. מודה לה' אלף פעמים
ביום על המקום הנפלא שאנחנו נמצאים בו ויודעת כמה זה לא מובן מאליו. וכמה השקענו בזה. זה לא קרה מעצמו.

אני אשתף אותך בכמה תובנות שעולות לי מההודעות שלך:

שורה תחתונה - נראה לי שמאד יועיל לך ללמוד על זוגיות (יש כמה ספרים מעולים שאני יכולה להמליץ לך)
להבין ולהפנים
שבעלך אדם נורמלי ורגיל, לא מושלם, אבל גם את לא - שניכם טובים ועליכם ללמוד איך לבנות את הדינמיקה ביניכם.

תביני שגם אם תחליטי לעזוב בשלב זה, את תקחי את עצמך לכל קשר אחר. 

את צריכה להבין שהרבה ממה שמפריע לך בו
אופיני לגבר באופן כללי. 
שההתמקדות שלך בביקורת, במה שמפריע לך בו או בקשר - זו בחירה שלך במה להתמקד (מן הסתם בחירה לא מודעת)
ופה נדרשת העבודה העצמית שלך - לשנות את המבט, להתמקד בדברים אחרת. ללמוד איך לתקשר איתו נכון.
בכל קשר זוגי יש פערים בין בני הזוג, יש פערים בין הרצוי למצוי

אני באופן אישי ממליצה לך בחום להחליט עצמך על תקופת זמן מוגדרת שבה את עובדת על עצמך ועל הנישואין ורק אחרי
תקופה מעריכה את מצבך מחדש. 

קנאה והשוואה לאחרים - נובעים מחוסר הבנה שלך, כשאת רואה אחרים את לא באמת רואה את המכלול שלהם, מה שרואים
מבחוץ זה לא מה שרואים מבפנים. את לא יכולה באמת לדעת מה קורה אצלם והאמת היא שזה גם לא משנה. את צריכה
להתמקד בחיים שלך-שלכם. להפנות את המבט פנימה ולא החוצה.

"יש אהבה כלשהיא שלפעמים מרימה ראשה. אבל יש מעל זה יותר מידי מחסומים וטינה ואגו ורציתי שהקשר שלי יעיף אותי
קדימה, שהזוגיות שלי תהיה חוף מבטחים והיא לא כזו." - אם רק תקראי ספר טוב על נישואין תביני שזה שלב צפוי ומובנה
בכל קשר זוגי. האהבה של ההתחלה כביכול "מתפוגגת" ובמקומה מגיעים הטונים הצורמים, פתאום רואים את כל החסרונות..
תדעי לך שאותה אהבה עדיין נמצאת שם ברקע, מחכה לצאת שוב לאור. ואני אומרת לך מנסיון אישי - זה אפשרי, וזה כדאי
וזה מתגמל מאד מאד.  
מכיון שכל אחד צריך להמתקד בעבודה שלו ואת זו שפנית, לכן אני פונה אליך. העבודה שלו שהוא יעשה או לא יעשה - זה לא
צריך לשנות לך. מכיון שאנחנו עוסקים בדינמיקה זוגית - ברגע שאת תשתני, הדינמיקה כולה תשתנה. כך שאת יכולה לחולל
שינויים מופלאים בזוגיות שלכם בלי להיות תלויה ברצונו הטוב להתשנות כי הוא ישתנה בכל מקרה, ירצה או לא ירצה. ואפשר
כמעט להבטיח שאם תעבדי על עצמך מתוך נכונות ורצון טוב - גם הוא ישתנה לטובה. (אני מתרשמת ממה שכתבת עליו
שהוא בחור טוב, שיש לך מה להשקיע בקשר איתו)
הרצון שלך שהקשר יעיף אותך קדימה, שהזוגיות תהיה חוף מבטחים - זה אפשרי. חד משמעית זה אפשרי. אלא שזה לא קורה
מעצמו. זה לא שאם רק נמצא את בן הזוג המושלם אז הזוגיות תהיה חוף מבטחים - זו אשליה שאין לה אחיזה במציאות. האמת
היא ככל שתעבדי על עצמך ועל הזוגיות את לאט לאט תתחילי להרגיש את זה מתגשם. 

טוב, חפרתי, ואני כבר לא זוכרת מה עוד רציתי לומר.
ההודעה שלך ממש נגעה לליבי - זרקת אותי 10 שנים+ אחורה. והיום אני במקום של זוגיות כל כך מאושרת (כבר הרבה שנים)
שהרגשתי חייבת לשתף אותך בתובנות.
אם תרצי לשמוע עוד או שיש לך שאלות ספציפיות וכו - אשמח מאד לנסות לתרום לך..

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?