עומדת ואומרת תהילים ומקבלת קבלות טובות לעילוי נשמת הנרצחים..

עומדת כי סבא ניצול שואה וזה מאוד חשוב לו ולאבא...

וכי הסבא השני הוא אח שכול...

כדאי) אומרת קצת פרקי תהילים - ופעם לפעם המחשבות בורחות לשאלה כמה זמן הציפירה הזאת ועוד כמה זמן היא נגמרת ;) 

למה?

תחלס אין לי מושג למה....

אולי כי כולם עושים את זה?

אולי כי זה מכבד?

אבל זה לא באמת מכבד אותם - כי מה איכפת להם מיזה? הם מתים....

יש לך תשובה???

יש בזה משהו שכל עמישראל עוצר את ההעיסוקים שלו כדי להגיד תהילים.

זה לא שסתם אני מניחה את הספר ואומרת תהילים..

אני ממש מניחה את הספר, עומדת, אומרת תהילים.

אבל אני עדין לא בטוחה שזה נכון.

את יודעת שעם ישראל במשך שני דקות שלמות לא מדבר לשון הרע לא מרכל לא מעליב לא משקר פשוט עומד ובולם את פיו? את יודעת איזה מעלה זו? הגאון מווילנא אמר פעם שמי שבולם את פיו אפילו לשנייה יש לו גן עדן אז תחשבי שכל עמ"י עומדים ומכבדים את השתי דקות הקדושות האלה!!! אשריינו

יש אפילו הלכות שהן "משום כבוד המת"

חוקות הגויים אסורות אם הן משום אמונות תפלות או בחוסר צניעות,

אבל מנהגים טובים שיש אצל הגויים מותר לנו לאמץ (פניני הלכה, זמנים, יום העצמאות, יג).

איזה עניין יש בזה?

אנחנו לא צריכים לעצבן את הממשלה זה לא סוף עולם לעמוד שתי דקות וצריך לכבד ולא למרוד

אני משתדל

למאר תהילים 

אם תוכל להסתכל כאן, תראה שאין בזה איסור.

או ששמעת את זה איפשהוא באיזשהוא ויכוח והחלטת שזו טענה יפה?

הרב שלי אמר שנה שעברה שיש בעולם עוד מדינה אחת שעומדת לזכר החללים והיא התחילה את זה אחרינו

אני לא בדקתי את המציאות אבל לא סתם להמציא דברים

ואלו דברי הרב אבינר האם עמידה בצפירה אין בה משום חוקות הגויים ?

 אבל רוב הבנים שאני מכיר עומדים דקה דומיה אז נא בלי הצהרות שזה אסור וזה נורא

יש לי מה ללמוד מהענוה שלך.

מן הסתם אפילו לא טרחת לברר את העניין העיקר ''ציני''

הציוינים הם כביכול גויים חו"ח.....

אז עומדת 

 בבית- יושבת

לא חושבת שעמידה בצפירה היא דבר הכרחי

בחוץ אני עומדת כמובן, בשביל לכבד את אלו שזה חשוב בשבילם..ולא לעשות חילול ה'

אתה אמיתי במה שאתה אומר???

אני מתאפקת לא להגיב לך ביותר חריפות.

חושבת על הנופלים..

מתפללת לה' שלא יקרה עוד כאלו דברים נוראים!!

עצובה..

לפעמים אפילו קצת בוכה..

עומד. כעומד להתפלל לפני ה'. גם בעניין שאנחנו מתאחדים בצפירה, וזה קשה לביטוי בישיבה...

אינלי כוח לתיוגים...

במקום לפצוח בישיבה תוך כדי הסברים מפורטים למה זה לא עוזר לעמוד (וגם אם כבר פצחת זה לא באמת עוזר, לא תמיד). פשוט לכבד רגע לעמוד, ולומר פרק תהילים או משניות כי זה מה שבאמת עוזר.

בבית אני לא אעמוד.

כשאני עם אנשים שזו צורת הכבוד שלהם וכדי לא להביע זלזול ובבוטות להתריס. אני אעמוד.

מבחינתי לקרוא תהילים ולבקש שיהיה לעילוי נשמת הנספים זה העיקר. זה המעט שאני יכולה לעשות לאלה שנספו על קידוש השם או לאלה שנהרגו כי הגנו עלינו בגופם.

לעמוד זה לדעתי פחות עקרוני אבל חשוב לי לא לזלזל בצורה שבה רגילים לכבד את הנפטרים, וגם יש משהו בעמידה שהוא יותר מכבד, כמו לקום לכבוד רב (להבדיל).

וגם כי אני מפסיקה את עיסוקיי ומתחברת לשתי דקות לזכור את הנפטרים.

אני יושבת לא סתם. יכולה להיות על המחשב, או לקרוא ספר או לחתוך ירקות. וכשאני נעמדת אני מפסיקה את העיסוקים שלי.

אז למה לעמוד?

עמידה, ובפרט עמידת דום, מעבר למעשה של כבוד וקישרת גורלנו בגורל עמ"י, עמידה היא הפסקה.

להבדיל, עומדים במצבים נוספים: קדיש (במקרה של קדיש יתום זו בהחלט עמידה שהיא גם לכבוד הנפטרים), תפילת עמידה (כן, גם כשאתה לבד), מסדר, כניסת אדם מכובד...

ניסיתם פעם להתפלל תפילת שמונה עשרה בישיבה? (נגיד באוטובוס) זה אף פעם לא אותו הדבר. אני תמיד במקרה כזה מנסה ליישר את הישיבה כמה שאפשר כדי שיהיה איזשהו הבדל בין זה לבין הישיבה הרגילה, הנינוחה והמשוחררת. מעין "ישיבת דום". ככה זה, בתפילת עמידה עומדים מתוחים, לא מחליפים משקל בין הרגליים כל רגע, לא נשענים על המותן, פשוט עומדים.

גם בקדיש יתום, ובעיקר זה שבסוף התפילה ממש, מי שעומד דום מרוכז יותר ומכוון ומקשיב, לעומת השאר שעומדים כדי לקפל את הטליתות בעיקר, לדבר עם מי שסביבם...שמתם לב לזה?

בנוסף, אם אתה יושב, עמידה לפתע מהווה חוצץ בין מה שעשית עד כה לבין המצב העכשווי. אם עמדת כבר, אתה מתמתח ועומד בכוונה ולא כהרגל. לפעמים גם עוצמים עיניים ומתרכזים במחשבות מסוימות (גם אם זה פרקי תהלים, אבל גם אז המחשבות והכוונות הן לנושא מסוים). ומי שעומד כל שנה בלי לחשוב, כמו הרבה מהילדים הקטנים (או מבוגרים שלא התבגרו), מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

או בוא נשאל את זה ככה: למה לשבת? כהתרסה? על מנת להבדיל את עצמך מעמ"י? כדי לענות על שאלות או לעשות חילול ה'? כדי להיראות מגניב שאתה לא הולך עם כולם בלי לחשוב? אחד מהדברים האלה נשמעים לך חיוביים באיזושהי צורה?

אין לנפטרים שום תועלת מזה שאני עומדת, אבל אם אני אומרת תהילים זה יהיה לעילוי נשמתם

אני עומדת ומתרכזת וחושבת על מי שמת\ נפצע וכו' בשביל הגנת המדינה\ קידוש ה'

אבל אם זה בחוץ  לעמוד ולהגיד תהילים, עקרונית זו לא דרך היהדות ולכן אנחנו לומדים משניות אומרים תהילים זה מכבד את זכרם ולא לעמוד כמו דחליל

ציטטו את הרב מלמד ב"פניני הלכה" שמותר לעמוד בצפירה, כי מנהגי הגוים שהם טובים מותר לאמץ,

ולעמוד לזכר הנפטרים ברצון לתת להם כבוד זה לא מנהג רע.

אין בזה לל איסור של חוקות הגויים.

אני עומדת כדי לכבד את הנופלים שמסרו את נפשם כדי שנחייה פה!!

בשטח ציבורי- נעמדת דום, יש אנשים שכואבים את אובדן קרוביהם ומוצאים בזה סוג של הכרה ונחמה זוהי ממש אכזריות לא לעשות כן.

בבית- עוצרת לרגע לחשוב על הנופלים הקדושים והגיבורים הי"ד ואומרת פרק תהילים לעילוי נשמתם.

מה הייתם עושים אם הייתם במפגש של נוג"ה בצפירה (ואין אנשים אחרים)

חתחתי חלק קטן רק מה שמדבר על הצםפירה שווה קריאה20170423093235.docx

כן, אנחנו שונים

דודי שוומנפלדכ"ח ניסן תשע"ז    17:27אחיי, אל תטיפו לנו על שואה ועל זכרון השואה

דודי שוומנפלד מותח ביקורת על אלו שמותחים עלינו כביקורת על אי יישור קו עם הדרך שלהם לציון יום השואה. "אנחנו הנצחה אחת גדולה של השואה, או ליתר דיוק המשך של השואה. ואתם יודעים מה? אולי בגלל זה אנחנו גם משלמים את המחיר". שוומנפלד עצבני.

יום השואה - יום קשה. בתוך עמי אני יושב. לא שייך להתעלם, וכדור שני גם לא רוצה להתעלם למרות שאצלנו הזכרון הוא כל השנה.

יום השואה והזכרון שמצויין בישראל הוא פרדוקס חילוני. מהצד האחד אותם אלו שלא סופרים ימים על פי התאריכים בלוח העברי, הם אלו שמקדשים את התאריך הזה. מהצד השני התאריך העברי מקדש את עצמו בכך שאין הספד ותענית בכל חודש ניסן, לרבות ביום הזה של חודש ניסן. 

אצלנו הפרדוקס הזה לא קיים. אצלנו אנחנו לא צריכים יום שואה אחד בשנה. אצלנו שמות הילדים, שמות החיידרים והמוסדות, השם של הקרייה החסידית, השפה, הכל עוד שם ומשם. בשמחות אנחנו זוכרים את הנספים מהשואה, ובוודאי בימים שבהם צף ועולה הנושא של השואה, אבל יום מיוחד בשנה איננו צריכים, בטח לא בחודש ניסן. 

אנחנו עם השפה, עם הלבוש, אנחנו עוד שם. אנחנו חיים את זה וממשיכים את זה, כי זו כל המהות שלנו, אנחנו הנצחה אחת גדולה של השואה, או ליתר דיוק המשך של השואה. ואתם יודעים מה? אולי בגלל זה אנחנו גם משלמים את המחיר, אולי בגלל זה מדירים אותנו מטקסים, אולי בגלל זה כל היחס המגעיל אלינו מהחברה. 

בטקסים לא ממש מתים עלינו ולא אוהבים את הנוכחות שלנו. די להם בתמונות ההם מהשואה של אלו עם הזקן, אלו עם התפילין עומדים אל מול חיילים נאצים מחוייכים. די להם בזה, וכי למה שיתנו לנו לקחת חלק פעיל בטקסי השואה?

את הרבנים הראשיים הם מושיבים שם כסמל, כייצוג לעם היהודי, אך מעבר לפסוק או פרק בתהילים ואמירת קדיש, הם לא מקבלים את כבודם ואף גרוע מכך. היייתם חייבים להביא זמרת אשה כשזה לא סוד שזו בעיה הלכתית ומנוגד לאורח חייהם.  אבל בוודאי אמרתם לעצמכם בישיבת צוות הכנה: 'בעיישלהם'.  לא מתאים להם? שלא יבואו! אף אחד מהמארגנים לא חושב שיש ליהודי חרדי, לאיש ציבור חרדי, לרב חרדי גם מה לומר. כן, לומר אחרת ממה שהם שומעים, לחשוב אחרת, לדבר אחרת. נשיא וראש ממשלה הפכו להוגי דעות, ורבנים ראשיים לקרייני פסוקים.

אז לא, אל תצפו שנדחף לשם בכוח. לא עשינו זאת שהיה רק שידור ציבורי. לא עשינו זאת כשקמו עוד כמה ערוצי תקשורת, אבל כן, היום אנחנו עושים את זה אחרת כשיש לנו את אמצעי התקשורת שלנו. כשיש לנו את קול ברמה, כשיש לנו את אתר לדעת. 

אבל אתם אחיי, אל תטיפו לנו על שואה ועל זכרון השואה. כי אם יש מישהו במדינה הזו בארץ הזו שחי יום-יום את השואה, זה אלו שלילדים שלהם קוראים חווהל'ה ויענקל'ה וגעציל. לבני בכורי קראתי יחזקאל שרגא אוד מוצל מאש לצעיר יותר זאב וואלף, ע״ש סבי זאב וואלף שוואמענפעלד הי״ד ממאדע׳ן שבגליציה. הוא נספה בשואה. הוא נרצח על קידוש ה'.

כן ,אנחנו שונים. אנחנו מציינים אחרת. אנחנו זוכרים אחרת. אנחנו גם זוכרים דברים אחרים.  אלו שהדיבור שלהם אחר, שהגבורה שלהם היא אחרת. זו גבורה רוחנית, גבורה של נצח. וכן, הנושאים שלנו שונים, והמוסדות שלנו שונים, ואזור המגורים שלנו שונה, והוא קרוי על שם אותה קרייה בפולין בפולין ובגליציה. 

קרית בעלז נמצאת בירושלים כן בעלז שנחרבה הונצחה לא ביד ושם, ולא פעם בשנה, אלא באנדרטה חיה, עם רבבות שחיים כמו שם בבעלז שבגליציה. כך גם גור, ויזניץ, סאטמאר ובאבוב. נשארנו עם אותם מנהגים, עם אותו לבוש, אותו הנוסח בתפילה, אותם הניגונים ואותם המאכלים, וכן גם הלבוש שלנו שונה. אנחנו כאן ושם, ואנחנו לא מתנצלים על כך.א ל תכבדו אותנו. אבל אל תבקרו אותנו. ובוודאי שאל תטיפו לנו מוסר.

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.