בשנים האחרונותתפוזי

אני מרגישה הרבה יותר רצינית  מתמיד...

תמיד הייתי צוחקת על הכל פתוחה לגמרי להכל לא אכפת לי מכלום.. בגרוש.. שמחת חיים כזאת..ננה-בננה

פתאום בסניף למשל עושים לנו פעולות עם המון עומק ורצינות ומאוד מבגרים אותנו ועושים אותנו גדולות ואחראיות כאלה.. גם המורה שלי מזה לא בראש של צחוקים.. אנחנו שנה שעברה היינו המופרעות של הבצפר ברמוותת ועכשיו כבר אין כמעט אקשן בשיעורים..

לא, לא הכל עבר פתאום, הגזמתי. ברור שאני עדיין ילדה של צחוקים וכיף אבל אני כבר מרגישה כבדה כזאת פתאום..

אני כל כך מתגעגעת לאז!!!! מה עושים??

איך למרות הכל להישאר עם חיוך על הפרצוף??

בבקשה תעזרו לי דחוף  תודה תודה תודה אחים שליי!!!חיבוק

 

אוריה.

כי התבגרתןבמחשבה

לא נראה לי שצריך אקשן בשיעורים...

ולא מבגרים אתכן ועושים אתכן גדולות ואחראיות, כלשונך, אלא כי באמת התבגרתן, וצריך לעלות רמה.

וזה לא סותר שאת יכולה לצחוק ולהיות פתוחה ולעשות כייף, אבל בגבול וברמה שונה.

 

תודהתפוזי

אני זה פשוט קשה לי ככה ב"בום", להיות כאילו גדולה 

אני אוהבת להיות קטנה בטיבעי שלי אני משחקת הרבה עם הקטנים, עושה שטויות, מטפסת על עצים...קורץ

ותמיד כל הכיתה שלי היו ככה!!

ועכשיו אני כאילו לבד בזה וכולם כאלה גדולות לידי ומדברות כזה כאילו הם גדולות ממש לידי (וגם אני ממש נמוכה אז זה גם משו..) טוב כנראה אני צריכה לזרום עם העולם כי אני לא ישאר תמיד קטנה..

אבל תודה רבה ממש!!

חח דבר ראשון יש לך שם מהממם. אני שיאה האוהבת אותוו!!א"י לעמ'י
תנסי לקחת אולי דברים בקלות..
חח תודה רבה רבהתפוזי

אני מנסה לעבוד על זה בזמן האחרון..

תפוזי תפתחי....נסימי

תראי משהו..זה מאוד טוב שיש לך את התהליך הזה כי באמת התבגרת בגיל והאופי צריך איתו לעלות ולא לישאר באותו מקום, אבל את בהחלט יכולה להמשיך עם השמחת חיים שלך תצחקי תספרי בדיחות תדברי המון (במשך כמה ימים בשביל להשתחרר ולאזן את זה) זה מאוד חשוב בחיים-השמחה! שיש שמחה ואת עם שפתיים מחייכות (לא מזויף כלומר זה חיוך אמיתי שבא מהלב) יש הכל בעולם! ה-כ-ל! אז תשתדלי לשמוח ולצחוק וזה לא חייב לסתור שהתבגרת רק לאזן את זה, שתדעי בתמיד ההיתי ילדה עם שיא שמחת חיים מאוד מקובלת חברתית עושה שטויות (בגבול הטוב) וזה היה אחלה עד שבכיתה ו לא יודעת הכל השתנה פתאום היתרצנתי ותאמיני לי זה לא ניגמר טוב דבר ראשון שעשיתי זה להתחיל בלאגנים ולחייך ולדבר המוןן והכל ומישם שזה הגיע מרצון לחזור ליהות מה שההיתי בעבר ולהמשיך עם השמחת חיים זה גם חדר לפינמיות והיום אני שיא השמחה והכריזמתית וכל מה שההיתי פעם ואולי אפילו יותר ומצד שני לא להראות ליצן שובביניק כזה פשוט לאזן הכל שיהיה לך אישיות שמחה ועליזה תורמת ועם המון שמחת חיים אבל-ברמה!קורץ את העצות כתבתי למעלה אז ממש בהצלחה מקווה שעזרתי אוהבבתנשיקה ואת מוזמנת לעדכן אותי באישי אך הולך לךקורץ

יואו תודה נשמה אחת!!תפוזי

כל הכבוד לך שהשקעת וכתבת ממש ממש תודה!!נשיקה

בטוחה שיעזור!!

זה לא סותר בכללאביגיל~!
את יכולה להמשיך להיות ילדה של צחוקים לחייך לעולם לזרום עם החיים כמו שהם להנות מהחיים ולעשות מה שבא לך, וילד עם זה להיות מאוד אחראית ובוגרת. אני כזו למשל
מה רע בלהיות רציני? ממה את "פוחדת"?לא נשברים!
מפחיד אותי כל עצם זה שאני "גודלת"..תפוזי

שיש לי אחריות על דברים.. שאני כאילו כבר לא ילדה 

עניין של הסתכלות..לא נשברים!אחרונה
תעבדי על זה עד שיראה לך משהו שמח
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Giniאחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך