דברי עם ה'! תשתפי אותו במה שעובר עליך!

תתפללי אליו חזק חזק... ואז, תלכי לדבר עם ההורים.

הם הכי רוצים את טובתך, הם באמת ידעו להגיד מה צריך.

יכולה כ"כ להבין עד כמה זה קשה...

אבל זה מה שבאמת צריך לדעתי.

אם ממש קשה אפשר לכתוב מכתב.

ותספרי הכל!

תקחי את מה שכתבת פה- ופשוט תגידי להם!

בהצלוחה, נשמה

אוהבת כ"כ.

את ממש יודעת לכתוב יפה!!!

את מדברת קצת כמוני

קודם כל לפני כל השיטות והפתרונות וזה , פשוט תספרי להורים.. באמת.. אני שיא המבינה אותך וזה קשה פולים ואת תראי מוזרה ולהודות בחיסרון או כישלון זה הכי קשה.. אבל זה יפתור לך שישים אחוז מהבעיה... אחרי שתספרי ותסבירי להם והם יבינו תוכלו לחשוב ביחד על פתרון אני בטוחה שהם הרבה יותר מבינים ממנו (:

ומשמה המון בהצלחה! אוהבתותך

לספר להורים ולבקש שיפנו אותך לאיש מקצוע מתאים

אין טעם להתמודד לבד כאשר ניתן לטפל בזה.

בהצלחה

קצת עצות שהועילו לי בחיים:

1. להפסיק לראות סרטים מחרידים.

2. לישון טוב, עם ק"ש.

3. לטייל, לעשות ספורט, לשחרר את הגוף.

4. לראות דברים מצחיקים, לצחוק.

5. לשבת עם עצמך, לחשוב ברצינות על המחשבות הטורדניות האלה, ופשוט לתפוס את עצמך ולהרגיע.

 בהצלחה, גם לי היו דברים כאלה...

מכירה חברות טובות ובני משפחה קרובים עם בעיה דומה ושניהם מלווים בפסיכולוג ולפעמים אפילו בפסיכיאטר..

לא מחייב שגם את תצטרכי את אותו הטיפול אבל את צריכה לעזור לעצמך.

תביני, זה לא צחוק. את מזיקה לעצמך שאת לא הולכת לטפל בזה, באמת.

מוזמנת לפרטי בשמחה אם את רוצה יותר פירוט.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....