לפעמים אני מקנא בחניכים שלי.. להם יש על מי לפרוק. אולי הבעיה היא בי שאני מתבייש לפנות? מה אבל מה אני אעשה? אתקשר למישהו ו.. "שלום אני צריך לפרוק?" אני ארגיש הכי טמבל שאפשר!! מה אני אכתוב את זה בנסיופ? אבל זה לא ייצא פריקה נסיופית קלאסית.. אני לא טוב בכתיבה.. ואני אצא מטומטם..ואם מישהו מכיר אותי.. מזל באמת שאח שלי בטיול הוא היחיד שמכיר את הניק שלי.. ומזל שהבית ריק.. טוב יאללה נשלח.. יעשה לי טוב שאני אדע שאנשים קראו..
אוף!! לפני זה בנסיעה כשהייתי עם עצמי היה לי מוזה הרבה יותר טובה לפריקה עכשיו מול המחשב הרבה פחות נוח.. אבל אני יודע שיעשה לי טוב אז נעשה את זה לשם שמים..
למה אני מתעקש על זה?? אולי באמת אני כן יהיה י טוב קשר איתו? אבל ממש מגעיל אותי.. למה? הוא לא עשה לי כלום!! הוא אחלה בן אדם!! קצת יבשן.. מרובע.. בסדר לכל אחד יש חסרונות.. גם לי.. למה אני כל כך מתעקש? לא להגיד לו מזלט ליומולדת? מה אכפת לי? אבל מה אני אגיד לו?? אווווף!!! למה אני כל כך לא יודע לבטא את עצמי!! אמא שלי צודקת כמעט בחיים לא אמרתי למישהו משהו עליו באמת מהלב!! הוא משפחה אחרי הכל..
למה המצב רוח הזה בא לי דווקא עכשיו? מצד אחד ישיבה טוב לי עכשיו כי הייתי יותר מדי בבית ואיך הגדרתי את זה בשיחה איתם? אני צריך קצת לברוח מהבית.. לא עושה לי טוב להיות עם ההורים הרבה בבית.. אני צריך חברים..שאני בחרתי ואיתם אני אני באמת.. בבית אני לא. למה באמת? זה קשור לדיון הקודם.. יש לי איזה רתיעה.. למרות שעכשיו אני קצת יותר אני.. בגלל שאני בקשר יותר טוב עם האח הגדול.. מצד שני ביום ראשון מתחילים ללמוד וקשה ללמוד במצב רוח כזה ללמוד טוב ולהיות עם החבר'ה וגם אמור להיות שבת פלמחניקים.. זה בעיה.. צריך להיות במצב רוח טוב..ניסתי לברוח היום אבל היה שם משעמם.. עכשיו אני בבית ואין פה אף אחד אז זה טוב..
ומה אני אעשה עם הבקרים??? אם אני לא אשתנה זה בעיה חמורה!! איך אני אחנך ככה ילדים? איפה אני אעבוד? מי תתחתן איתי בכלל?? אבל אני באמת עייף!! הבעיה העיקרית היא שזה מפריע לי כמעט!! על דברים אחרים היה ליי הרבה יותר מה לכתוב..
והמערך הזה אין לי מושג איזה נושאים אני רוצה שיהיה שם (עוד פעם בעיית הביטוי העצמי..) ולבקש מהרב שחרור משבת לשלושה חמשושים ולי?? למה שהוא יסכים?? פדיחות בכלל לבקש.. אולי אני צריך לבקש בשביל הלבקש כדי להתגבר על הבושה?? אולי נוותר לעצמי הפעם ונדחה את זה? אבל מה נגיש לקומונרית? למה דחיתי?
מסקנה מהבירור הזה.. הגיע הזמן שאני אפסיק להתבייש!! יעשה לי רק טוב.. הפרסום של זה זה התחלה.. למרות שפה אני מרגיש כבר בבית אז זה לא נחשב..
נמאס לי להיות מבולבל ולא סגור על עצמי.. תמיד הרגשתי כזה כואב בלב.. שיש לי איזה בלאגן שאני לא יודע להסביר.. דווקא בזמן האחרון פחות.. אני יודע שזה סתם דאון שיעבור אבל זה מעצבן.. וזה גם מראה על מה שמתחבא לי עמוק בלב..
ללחוץ שלח?? יאללה לחצתי.. נקווה שאין פה מישהו שמכיר/ יכיר אותי..
