הרב גורן מספר שבקום המדינה לא קבעו תאריך ליום זיכרון לחיילים ואז יום לפני יום העצמאות הראשון אמרו טוב לא עשינו השנה זה ההזדמנות האחרונה וקבעו את זה אז.

אני מחפשת קטע שמחבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות.. קטע יפה שמקריאים בטקסים.
לא מעניין אותי שזה טכני

סליחה על ההפרעה

ושלום אגב

"מתחת למשא, בדרך, במסע
כורעים יחידים תחת המעמסה
סובלים, נאנקים, מכובד אלונקה
עליה שוכבת מדינה במצוקה.
בדרך לא דרך, דרכו של עם,
במסע מתיש שעדיין לא תם,
נושאים על גבם את משא הכלל
וחלקם מתמוטטים, ונופלים חלל.
'פראיירים', קוראים להם לפעמים,
פראיירים כאלו גם מתים...
וכל שנה, כשזיכרון נצמד לעצמאות
מתברר הטעם, מתחדשת משמעות
שאותם הנופלים על בטחון האומה,
הם מקלו של הדגל המונף לתקומה,
הם הדיו שצובע את הפסים בכחול,
הם הבד הלבן, בו טבע המכחול.
וגם המגן דוד, הוא מגן גיבורים.
הניצב גאה, לא כטלאי, בזכות דם חללים .
כי הדגל הזה, המתנופף ונמתח,
על גבם הוא נישא,
על קברם הוא מונח...."

בשם הרב קרליבך, הכי מתאימה... שימי לב!

 

אגב, יש חומר על המעבר מתענית אסתר לפורים, שחלקו מתאים גם לכאן.

והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים,
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס, האחד, אין שני...

היא לטקס תיכון, היא תקום למול הסהר
ועמדה למולם עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.

לובשי חול וחגור וכבדי נעליים
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום הפרך וליל קו האש.

עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים עבריים...
דם השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.

אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".

כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל
והשאר יסופר בתולדות ישראל.

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן