יש דברים שאי אפשר לכתוב בכל מקום*בננית*
אבל פה מותר לי

שתדעו, שהדבר היחיד שהופך לי את הבטן באמת, בעומק,
זו המשמעות לחיים האלה
בשביל מה ומי שווה לחיות בשמחה והתלהבות.
חיים זה נתון, השאלה היא איך. ואני לא רוצה סתם להעביר אותם

אני עושה פרצופים של נורמלית
משאירה רושם שסבבה לי עם העולם
אבל בא לי לצרוח שנמאס לי
נמאס לי לחיות כדי לחיות. רוצה לחיות כדי לקדם משהו, לעשות דברים ששווה לסבול בדידות, כאב וגעגוע בשבילם. ואני כן עושה טוב, פשוט אני לא מרגישה שזה מבעבע כמו שהייתי רוצה. מרגישה שיכלו להיות יותר חיים בסיפור הזה

זה נשמע נורא אידאליסטי
אבל אוף
באמת ככה אני מרגישה
ואני לא מעזה לדבר כמעט עם אף אחד ככה כי אני מרגישה פתטית ומתבגרת בקטע חי בקוקוס
אז לא.

לכל הרוחות, אני באמת מרגישה בושה לכתוב את זה. נבוכה.
למה?
זה באמת הכי אמיתי.

יש עוד אנשים שמרגישים כמוני?
יש. אבוי לנו אם לא היוקמנו ונתעודד

בס"ד

 

אדם צריך להכיר בכך שזה הוא ובכך שאחרים לא, וזה בסדר, "אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה".

 

הכאב הזה, צריך לזכור. אם קיבלתי עליי לפעול למען מטרה מסויימת, כרגע אני ב"לחיות בשביל לחיות", "סתם", אבל זה חשוב, הבניין הוההתגדלות, כדי שתהיה לי היכולת לפעול פעולות משמעותיות אח"כ. מעין זה ששמאי הזקן "כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת" (רק מעין, אבל זה עדיין נכון, ואכמ"ל).

אבל תשמרי על הבערה הזאת. היא מחזיקה את העולם.

נאצודק. אני לא מצפה שכולם ירגישו כמוני*בננית*
רק שיהיה לפחות איזה קומץ שיזדהה, שיבין את הכאב השורף שבלהיות עברי, שכל העולם מצד אחד ואתה בשני, בקושי שבחיים מתוך תפיסה רדיקלית כזו.

אני חושבת שיש עוד אנשים כאלה, אני לא מיוחדת עד כדי כך, אבל לא מספיק רואים אותם. בדיוק כמו שאני לא חושפת את התחושות האלה רוב הזמן.
(כמו הקוצקער שאמר "די לי בשלוש מאות צעירים שיחבשו עלה כרוב לראשם ויחגרו חבל פשוט למתנם, יעלו עמי על הגגות, ונצעקה יחדיו, ה' הוא האלוקים"

אני מפחדת להגיע לייאוש, להגיע למסקנה שזו תפיסה שאין לה תקווה, שמתישהו מתפכחים ממנה.
בכל זאת, נראה לי שהיא כל כך בעצמותיי, שגם בזמנים שהיא מודחקת היא עדיין קיימת עמוק בפנים. היא חוזרת וצפה בגלוי כל כמה זמן...
לרוב אני מחזיקה את האמת הזו על אש קטנה, שלא תתפרץ בטעות בזמן ומקום לא מתאימים, אבל יש רגעים של פיצוץ, אי אפשר להיות כ"כ בודד לאורך זמן.
וזה מבאס אחרי הכל, שאת הדבר האמיתי אני מרגישה חוסר ברירה להסתיר. כי זה נלעג, למרבה הכאב.

(תודה, זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע)
אניגלידת לימון

כתבת לי את זה טוב, תודה.

תודה עלזהמדעניתאחרונה
למרות שממש לא הבנתי מה הקטע האדאליסט מתבגר שהזכרת.
לא ראלי לרצות לחיות עם מטרות?
זה שבדכ מתבגרים שואלים את זה לא הופך את זה למה שאת חושבת שנראה מה שרשמת


אף פעם לא ראית סבא אוכל ארטיק חצי אבטיח?
הוא לא ילד.טעים לו.



וכן,יש פן בזה שהוא לגמרי בשבילי
--מחכה לרחמים~

אבל למה

למה מרגישה הכל יותר מדי

למה הכל כואב

למה הכל

למה

--מחכה לרחמים~

ומה עושים עם זה

ואיך משיגים את העור הזה

ולמה

ומה

ואיך

--מחכה לרחמים~אחרונה

תציל אותה

ואותי

ואותם

..דף תלוש

זה אשכרה העלה לי דמעות

לכתוב את כל זה

יצא ארוך

וזה אפילו לא כל מה שיש לי להגיד

ובאלי שהיא תבין

היא אמרה שהיא תגיב כשיהיה לה זמן

נראה מתי זה יהיה ומה היא תגיד

אבל פאק איך זה הגיע לזה בכלל

למה עלו לי דמעות

זה לא פייר. וזה לא כזה פשוט "לא להתייחס" ו"לשחרר" כמו שהיא אמרה

אופ

..דף תלוש

I don't know why I'm so scared about it

?It's gonna be okay, right

She said it's the first step

Kind of

And it is, but it's also not

I don't know how to explain this

Even to myself

I just want it to go well

After this I'm going to Jerus and I hope it will help

I'm so confused but also know what I want and it's scary like hell and I'm kinda freaking out

I have nothing to worry about

?Right

God

I know I'm mad at you

But please show me this is okay

That I'm loved

And I'm not something disgusting like I feel

I need to accept this and why this is so hard

Oh god

I hate this

Why am I so anxious about it

It's gonna be alright

?Right 

למה תמיד קוראים להxmasterx

ככה

למה תמיד זו מיכל

מה יש שם שזה קורה

אין דבר כזהxmasterx

זה הייאוש בהתגלמותו כנראה שמזמין אותו לשם

וככה זה מתגלגל

כמו כדור קוצים במדבר בולדר ענק

שאין לו מעצמו כלום

רק גורר אחריו את כולם

תירק דם

תמולל את כל 24 התפילות

אסור להיות עדין מדי זה הכלל של העולם הזה

קח מחשבוןxmasterx

תחשב

ותפסיק לבכיין על הגנטיקה והמטריקס

בוא נלך

טראסט דה פרוסס ודי לחפור הכל מאוד עתיק כאן בסוף

ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד מסתכלת על בגדיםxmasterxאחרונה

שאי אפשר למדוד

לא מתחזקת עם ימימה וכל מה שהולך עכשיו

רק על כביש 1 בין ירושלים לתל אביב

עומדת זקופה ויפה בלי יוגה כשכואב הגב

מנקה את הבית בתנועות המוכרות

ורק רוצה לדאוג לו שוב

התגעגעתי אז חזרתייאיר_
זה היה צריך לקרות מתי שהואיאיר_

על אף כל הדחיות שלי

הכל בסדרמבולבלת מאדדדד
עליות וירידות.

אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…


אתה עדיין סמוראי. 

בדיוק ☺️יאיר_
..מבולבלת מאדדדדאחרונה
(כתבתי לך בפרטי)
--מחכה לרחמים~

אל תוותרי אהבה שלי

אל תוותרי

אל תתייאשי

עוד לא

עוד קצת

רק עוד קצת

תיכף יהיו מים מתוקים

--מחכה לרחמים~

כן

נכון

הכל מבולבל

הכל מוזר

לכי לישון

תיכף תקומי חדשה

אל תחשבי יותר מדי 

--מחכה לרחמים~אחרונה

באלי לצעוק עלייך

וגם קצת לנער

זה מים מלוחים

והצמא רק מתגבר

ואת ממשיכה לשתות

 

את יודעת שזו טעות 

אבל את שותה

כי את צמאה נורא

וכשצמאים שותים הכל

לא משנה אם מלוח או מתוק

 

אבל זו טעות אהובתי

זו טעות

זה מים מלוחים

אל תשכחי 

זה מים מלוחים

עוד יהיו לך מים מתוקים

--מחכה לרחמים~

מים מלוחים

אל תשכחי

זה מים מלוחים

את מופתעת כל פעם מחדש

פשוט תזכרי את זה

זה מים מלוחים

זה לא הדבר האמיתי

עוד יהיה לך מים מתוקים

😔זיויקאחרונה
...ביחד ננצח

הרבה דברים קרו מאז שהייתי פה פעם אחרונה

נולד לי אח

סיימתי קקצ

קיבלתי תפקיד

התחילה המלחמה

קיבלתי שיבוץ מעולה למחזור הבא


התפרקתי

והייתי מאושרת

ואז התפרקתי

והייתי מאושרת שוב

והמלחמה הזאת אין לה סוף

רק עבודה נון סטופ

כבר 3 חודשים שהחיים לא אותו דבר

הכל הפוך, ומפרק


וגם הכל מאושר.


אני לא יודעת איך נפלה בחלקי הזכות להיות איפה שאני היום

במלחמה שקורית היום

ולהיות חודש הבא

במקום שאפילו לא יכולתי לחלום עליו.


ולפעמים המלחמות בתוכי מתפרצות

אבל הם תמיד חוזרות

ויש מספיק אנשים שאני אוהבת

ושאוהבים אותי

אני מקווה.

אולי יעניין אותך