דיברנו בבית ספר על זה שבעצם יום השואה נקבע בחודש ניסן (שבו אסורים מנהגי אבלות..) ועלתה השאלה- האם באמת צריך לציין את יום השואה (לעמוד בצפירה וכו'..) למרות שזה בחודש ניסן? לא מציינים את יום השואה בעשרה בטבת-יום הקדיש הכללי?
צריך בכלל לציין את יום השואה?!בת מלך6
כיוון שכלל ישראל קובעים יום זה לזיכרון כללי-"הנח להם לישראל"נפש חיה.
אבל כז בניסן נקבע כיום הזכרון מנהסתם בלי לבדוק מה התאריך העברי...
וביום זה יש גם הרבה לימוד, אמירות קדיש וכד'.
יש משהו מאד מכבד ומאחד בעם כשכולם כאחד מכבדים את זכר הנספים הי"ד. ומתפללים ולומדים לע"נ.
מצרפת לך שרשור בנושא-
לקראת ימי התקומה הבעל"ט - צעירים מעל עשרים
יום השואה נקבע בדרך מאוד מוזרהdvirm1
בשנה שקבעו את זה, החליטו לעשות את זה על היום של מרד גטו ורשה.
אבל מרד גטו ורשה התחיל בליל הסדר, ובטח שאי-אפשר לקבוע יום השואה בליל הסדר.
אז הלכו על התאריך הלועזי של המרד, בדקו מה התאריך העברי שלו,
ובאותה שנה זה יצא כ"ז ניסן.
מאז זה התאריך של יום השואה..
יש אתרוקדת בגשם
יום הקדיש הכללי- ואת יום הזכרון לשואה ולגבורה.
וזה לא ואתו הדבר
חחח גם אני חשבתי ככה פעם...best(י.י)YYL
האלטרנטיבי זה משהן אחר לא בכח ניסן...נפש חיה.
מתוך פניני הלכה- זמנים.תפוז סיני
כמדומה שהדרך לתת בכל זאת איזה צביון נכון לכ"ז בניסן, הוא לקובעו ליום שבו נעסוק בטיפוח 'המשפחה היהודית'. בוודאי משאלתם האחרונה של ששת המיליונים שעונו ונרצחו במיתות משונות ואכזריות היתה, שעם ישראל ימשיך לחיות, ירבה ויגדל. שהסבל הנורא שעמנו עבר במשך אלפי שנה, ובמיוחד בשואה, לא יהיה לריק. שכל יהודי שנשאר יעשה הכל כדי להינשא, להרבות ילדים ולהמשיך את המורשת. לקיים את הפסוק: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א, יב). לפיכך ראוי שביום זה אישי הציבור יטכסו עצה כיצד לעודד נישואין וילודה, והמורים ידברו על האחריות הגדולה שמוטלת עלינו, עם שרידי חרב - לדאוג להמשך קיומו וגידולו של העם היהודי.
וכן לעניין הצפירה. אם בשעת הצפירה נחשוב כיצד לעודד את צמיחתו של העם היהודי לזכרם, לא יהיה בכך ביטוי של אבל והזכרת נשמות, אלא ביטוי של תקומה והתחדשות המתאים לחודש ניסן. כמו כן אין בהרהורים אלה ביטול תורה. ומכל מקום, גם מי שאינו חושב על כך, לא יפרוש מהציבור.
בעזרת ה' בקרוב ישובו שופטינו כבראשונה, ושאלה זו תעמוד לפניהם, והם יורו כיצד ומתי ראוי לציין את זכרם של הקדושים.
אמן!!!!!!!!!גלויה!
מה שידוע לי...נער גבעות מצוי
יום השואה הוא בעשרה בטבת וגם ראוי להקדיש בתשעה במנחם-אב...
אבל, למרות שהממשלה קבעה בניגוד להחלטת הרבנות בכ"ח בניסן, לא יוצאים מכלל ישראל..
אנחנו לא רבנים,יאירוש
הנה תשובה של רב:יום השואה בניסן | שאלות ותשובות
לא מספידים בניסןאחת מא"י שלעמ"י
מותר להתאבל- לא להספיד
תחשבי בהגיון-מי שבאבל על קרוב מפסיק את מנהגי האבלות?
ואת מנהגי האבלות על תלמידי ר' עקיבא-מבטלים?
זה לא יום אבל. זה רק יום זיכרון שבו זוכרים אותם. כאן ההבדל.נפש חיה.
ברור שצריך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!בין החוץ לפנים
מה השאלה בכלל?! צריך לזכור אתזה אפילו שזה מאוד מפחיד לשמוע עלזה ( אותי אישית )צריך לזכור מה הנאצים ימ''ש עשו לאחינו! בני עמינו! וזה גם לזכור את מה שעמלק עשה לנו אזז בא נגיד שזה סוג של מצווה עצובה כי הגרמנים ימ''ש הם מזרע עמלק!
יש בזה מצווה ממשית על פי רמב"ן!נפש חיה.
הרבנות הראשית לא תמכה ביום הזה אבל בכל זאת צריךעיאית"יאחרונה
להיות עם העם אז מציינים מינימום
אני לא חדשההרהמורניק
למה כ"כ משעמם פה?????
כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל
או לשטו"ל
לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
אני פהשמיניסט באמ"ש
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניקאחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
את יכולה להפסיק להספיםנקדימון
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
..יהודי חסידיאחרונה
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
הפצות!!יהודי חסידי
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
וואודומיה תהילה
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי
וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
...יהודי חסידי
....יהודי חסידי
...יהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
מחפשים בני נוער לכתבהדבדב
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.






