בשביל להתגבר על זה צריך פסיכולוג. אם את מתביישת את לא צריכה לאמר את זה לאף אחד. אבל רק פסיכולוג יכול לעזור לך

אנחנו לא יותר חכמים מפסיכולוג

אני מציעה לך לדבר עם הורייך ולשקול ללכת לאיש מקצוע

אני לא מבינה למה יש לך בעיה עם זה..

עדיף לסבול דבר שיכול להיפתר?. לא נראה לי..

עם הורייך..

אולי תשבו ותדברו על מה ראית, ומה היה וזה יקל עלייך 

ויעבור לך התרעומה או שתשחטי חתולה...

שבין אדם שיש לו תרעומה חייב לעשות את זה פעם אחת אז זה עובר לו...

מי שראה תאונה עם הרוגים, לדעתי הוא חייב לעשות חשבון נפש.. כן, אני יודע שזה לא מעודד ואפילו ההיפך..

אני לא חושב שיש משהו נוראי בלהיות רגיש במראות כאלו, אדרבה, זה טוב. אם זה מפריע לתפקוד נורמלי בחיים, אז צריך לחשוב על דרך.. לא עולה לי כרגע.. גם לי יש מחלה מהסוג הזה.. ואני ממש משתגע ממנה. בהצלחה!

''הירא ורך הלבב'' אתה יודע כמה דם תראה בגוג ומגוג...

אולי לבנות לא בנים צריכים להיות לוחמים בבא היום

איך אפשר להיות לוחם רגיש??

ע"פ הרמב"ם זה אחד שברגע ששומע קול צחצוחי החרבות הוא מקבל הלם קרב...

דם זה היה עושה לו משהו....

נו מי מקבל הלם קרב מי שמפחד לראות דם....

אבל זה לא אמור להפריע כמו מים...

למה צריך להזדזעזע בו אדם שוחט כבש יעצור באמצע אני מזדעזע וימשיך?

לך תקרא את הא"ע לפסוק "ונתן לך רחמים וריחמך"

 

לא היה כהנים ולא שוחטים ולא מוהלים כי זה מזעזע...

ניראלי שלדוד המלך לא הפריעה לראות דם כשהוא הביא מתאיים עורלות פלישתים

כדי להתחתן עם מיכל...

רחמים זה לא אומר לראות דם ולהזדעזה....

לא יכול להרוג 1000 איש עם לחי של חמור...

או אם סכין... אתה יודע כמה דם עף לך על הפנים...

פשוט לא להרוג כאילו אתה מקלף בננות... גם כשאתה הורג ג'וקים, עובר לך משהו במוח!

לא ביניש...

אבל מצאתי איזה מאמר בנושא;
בפרשת "עיר הנידחת" מעבירה לנו התורה מסר נוסף, "ונתן לך רחמים וריחמך", שהתורה מבטיחה לנו לאחר הענשתה של עיר הנידחת. בהבטחה זו מלמדת אותנו התורה שגם אם יעשה האדם מעשה שיש בו אכזריות מופלגת, כל עוד המעשה נעשה במצוות הבורא, אין לעושה לחשוש שהמעשה הזה יביאו להשחתת מידותיו. 

רבי חיים בן עטר בספרו "אור החיים" מבאר את הבטחת התורה הזו וכך כתב: "ונתן לך רחמים וריחמך – כוונת מאמר זה כאן, לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל עיר לפי חרב, ואפילו בהמתם, מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שסיפרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך, כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם, ונכרתה (ונסתלקה) מהם שורש הרחמים והיו לאכזר. והבחינה (התכונה הזו) עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת, לזה אמר להם הבטחה: שיתן להם רחמים הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות, (הקב"ה) מקור הרחמים ישפיע בהם כוח הרחמים מחדש, לבטל כוח האכזריות שנולד להם מכוח המעשה". 

והוסיף שם "אור החיים" שאמנם הקב"ה יתן לנו רחמים, ככתוב "ונתן לך רחמים", אבל התנהגותו של הקב"ה עמנו מותנית בהתנהגות שלנו, שאם ננהג עם זולתנו ברחמים רק אז יקיים בנו הקב"ה: "וריחמך", כי כל זמן שהאדם הוא בגדר טבע אכזרי כך יתנהג ה' עמו, שאין ה' מרחם אלא לרחמן. דבריו אלו של "אור החיים" הם תשובה לסיסמא השקרית הנשמעת במחוזותינו חדשים לבקרים: "הכיבוש משחית", שיש בה הטעיה כפולה: א. ארץ ישראל בכלל, ובפרט חבלי יהודה והשומרון שהם לב לבה של ארצנו, רק מי שנטול תודעה יהודית יאמר שהם שטח כבוש, כך שאין בישיבתנו בשטחים אלו משום כיבוש.

לא משחית את המידות...

אבל מי שמזדעזע מדם זה מפריע לו...

הפעלו ממש בנחישות כשצריך
והיו ממש רגישים לזולת.

עולה לי דגן ורטמן עכשיו.

מתו על פארש כל החיילים האלה שמתו שם...

בובות של פולטיקאים...

בסוטה דף יג ע"א כתוב את הסיפור המפורסם על קבורתו של יעקב. שכולם באו לקבור אותו ממצרים. שכשהעלוהו עשו לו כבוד רב והיה "מספד גדול וכבד מאוד" ובא עשו על פתח מערת המכפלה לעכב ואמר שזו חלקתו וכו' כידוע שדרש אגרת למכירה ושלחו לנפתלי. ואז, ידוע. בא חושים בן דן ושאל "מאי האי?" וכיון שאמרו לו שעשו מעכב- לקח איזה מקל "ומחייה רישיה" לעשיו (התיז את ראשו) ההמשך פחות ידוע- מסופר שם שעיני עשו נתגלגלו למרגלות יעקב. יעקב פתח את עיניו (כידוע, יעקב אבינו לא מת... אבל זה לפעם אחרת...) וראה את עיניו של עשיו. תארו לעצמכם רגע- יעקב "איש תם יושב אהלים" רואה עיניים של אחיו היוצאות מראשו שיצא מגופו במחי יד. מה הוא עושה? הגמ' אומרת שהוא מחייך "הדא הוא דכתיב- 'ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע' " ע"כ.

זה דבר קשה מאוד.

צריך להבין שיעקב אבינו היה אבי האומה. מעשה אבות סימן לבנים. כל מעשה קטן מראה על משהו גדול.

בגמ' ברכות כתוב על תפילץ שמומה עשרה, כשמה כן היא, י"ח ברכות. והתנאים מוצאים לזה רמזים למה דוקא י"ח.
הגמ' ממשיכה ומספרת על שמעון הפקולי שסידר את מניין י"ח ברכות של תפילת העמידה לפני רבן גמליאל ביבנה.

ואז- תפנית, רבן גמליאל אומר שצריך עוד ברכה- ברכת המינים. הבעיה היא שאין אדם שיכול לעשות כן. "אמר להם ר"ג לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים?" אומרת הגמ' "עמד שמואל הקטן ותקנה". מה מיוחד בשמואל הקטן שגם הנשיא וכל שאר חכמי הדור לא יכלו לעשות מה שעשה. לתקן עוד ברכה על גבי אנשי כנה"ג?

מסביר על זה מרן הרב זצוק"ל בפירושו 'עין אי"ה', ואביא כאן את דבריו בשלמות-

"הברכות של כלל התפילה שהן מלאות בחסד ואהבה, כל אדם חכם הראוי למעלה רוממה כזאת ראוי הוא לערוך תפילות קבועות לגוי קדוש ועם חכם ונבון. אמנם התפילה שבתוכה אצור שנאה ומשטמה, צריכה לבא דוקא מלב שכולו טהור וקודש לד', שטבע השנאה אין בלבבו כלל, ורק מפני התכלית הכללי שחסר לצאת ע"י תקלת הרשעים המכשילים יעתר אל ד' להרוג אותם, אבל אם ישאר בלבבו איזה רגש כ"ד (כל דהוא, כלשהו, אפי' קצת)

של שנאה טבעית, מפני ההתנגדות הטבעית שאף שהיא קודש לד' בהתחלתה,

(כאן המקום להעיר את מה שכבר כתבו פה קודמיי כמ"ש המלבי"ם בפירושו לספרי התורה והמצוה- "ונתן לך רחמים ורחמך . מפני שיעלה על הדעת שהוא משפט אכזרי, בפרט למ"ש הרמב"ם שהורגים גם הנשים והטף, הבטיח להם שיתן ה' בלבם מדת הרחמנות. כי יעשו כ"ז לא ממדת האכזריות, רק מפני מצות ה', כמ"ש כי תשמע בקול ה' א-להיך . וה' מלא רחמים, ואכזריות הזה נצמח ממדת רחמנותו, לבער הרע מן הארץ ולהשיב חרון אפו. עד שמשפט הזה תעשה מצד הרחמים, וכן עי"כ ירחמו עליך מן השמים, כי במדה שאדם מודד מודדים לו." אולם יש לזכור שהספרי בעצמו לוקח פסוק ומביא עליו את דברי ר"ג ברבי בשבת קט"ו- "רבן גמליאל ברבי אומר, כל זמן שאתה מרחם על הבריות, מרחמים עליך מן השמים". נראה שאע"פ כן ההבטחה היא שלא תהפוך לאכזרי אך מידת אכזריות בדבר הרציחה, מיהא איכא.)

מ"מ תגבר בלב להיות ג"כ לשנאה טבעית חוץ משורת השכל. והנה עמד שמואל הקטן ותקנה, ורק הוא באמת ראוי לה, כי הוא האיש אשר דרש תמיד בנפול אויבך אל תשמח וגו', והסיר כל רגש שנאה מלבבו גם לשונאי נפשו, והוא כשיתעורר לתקן ברכה למינים, לא תמצא בה כ"א רגשי לב טהור לתכלית הטוב האמיתי הכללי.

ישמח צדיק כי חזה נקם.

שנזכה.

(יש עוד מה להרחיב, @נחמיה17 אמר לי בהיה על זה שיעור כללי בשלום בניך מפי הרה"ח ר' איתי אפלבוים שליט"א.)

(@ניסו)

וכל הרשעה כלה כעשן תכלה.

לא זוכר הרבה מאז. נראה לי העין איה שהבאת מופיע שם.

אני עברתי משהו בסגנון ומה שעזר לי היה לספר את זה לחברים שלי ובכלל לאנשים. לדבר לדבר לדבר. באמת. לפרוק זה עוזר.

אם תמשיכי להרגיש ככה אולי כדאי ללכת לאיש מקצוע כלשהו.

שלום.

אני מבין שזו חויה לא נעימה, ולפעמים קשה. ישנם אנשים שחוים טראומה מלראות תאונה קטלנית,שבספרות המקצועית מוגדר כאיום פיזי, או ראיה של איום פיזי, ותחושה של חוסר אונים. (גם פגיעות מילוליות חוזורת ונשנות במשך תקופה ארוכה במיוחד ייחשב לפעמים כטראומה).

ויש מה שנקרא פוסט טראומה (פירוש המילה היא לאחר טרומה) שההגדרה המקצועיות שלו זה:

לפיDSM , הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), מוגדרת כהפרעת חרדה. הקריטריונים להיחשב ככזו, הם:

אירוע, בו חווה האדם איום על חייו או שלמותו הגופנית, או שהיה מעורב / עד, לאירוע בו אויימו כך, אחרים (יש לשים לב לתנאי האיום הגופני), וחש פחד עז, חוסר אונים, ותחושת זוועה. איום כזה, יכול להיות גם בשורה רפואית כזו.

התסמינים: בשלושה מישורים; חודרניים – לפחות אחד מהתסמינים הבאים: זכרונות מציקים, סיוטים, פלאשבקים, תגובות רגשיות וגופניות לתזכורות מהאירוע.הימנעותיים – לפחות שלושה מהתסמינים הבאים: קהות רגשית, הימנעות ממחשבות ורגשות הקשורים לאירוע, הימנעות מכל מה שמזכיר את האירוע, ירידה בהנאה, רגשות ניתוק מאחרים, תחושה של עתיד קודר.  ועוררות יתר – לפחות שניים מהתסמינים הבאים: קשיים בשינה, רגזנות, קשיי ריכוז, דריכות יתר, ותגובת בהלה מוגזמת (לפעמים, אפשר לזהות אנשים שחוו טראומה בתגובתם המבוהלת לטפיחה על השכם, התקרבות פיזית ל'איזור האישי' שלהם וכדומה. כמובן, שאין זה מחייב כלל).

לפי מה שכתבת את לא עומדת בקררטריונים, ולכן, מה שאת חשה לא מוגדר כהפרעת דחק פוסט טראמטית, להלן פוסט טראומה. מה שכן, נראה שבכל אופן יש איזה הפרעה בשיגרת החיים. כמו שציינת אי מסוגלות לראות דם ורגישות למראות.

1. סטטיסטיקה

רובם של האנשים מחלימים תוך חודש עד שלושה חודשים, ורק אחוזים נמוכים נשארים בטראומה לאחר שנה. ולכן תלוי באיזה שלב את נמצאת,לפי זה תדעי למה לצפות.

1. ולכן שב ואל תעשה עדיף

להמתין במשך תקופה ולראות עם יש הקלה. רק לאחר שלושה חודשים אם ויש פגיעה בתיפקוד, אז יש צורך כן לפנות לעזרה מקצועית, לאו דווקא פסיכולוג,יש אנשים שזה לא נשמע להם טוב. כיום יש מגוון יועצים ומטפלים במגוון שיטות ודרכים.

1. תמיכה, אבל לא יותר מדי.

כמו שאחד מהכותבים הגיב, חשוב למצוא סביבה תומכת, לכן צריך לנסות לשוחח עם הורים או אחים גדולים או אפילו דודה צעירה, שתקשיב ותבין ותכיל. יחד עם זאת, לא לעשות יותר מדי הנחות. כן כדאי לשמור על שיגרה ולא כדאי להימנע מפעילות רגילה, מה שנקרא, להתפנק יותר מדי.

1. האם לחזור למקום האירוע.

ישנם דעות שימליצו לחזור למקום האירוע במהירות מיד לאחר האירוע. בשלב זה זו לא חובה.

1. התנהגות נמנעת מחזקת את הקושי

חשוב לדעת שישנם אנשים שבאופן טבעי נמנעים מחשיפה, כמו שצוין במקרה זה דם וסיטואציה דומה. זה כן נורמלי, אלא שזה בעצם לא מגן על האדם, אלא מחזק את התחושה הלא נעימה, וככל שנמנעים יותר, ברגע של חשיפה ההרגשה יותר גרועה.

1. חשיפה הדרגתית

ולכן, מה שצריך לעשות זה חשיפה הדרגתית, שהיא קצת לא נעימה לטווח הקצר, אבל לטווח הארוך היא חשובה לאין ערוך. אפשר בשלב ראשון רק לעבור שם במכונית, ורק כך לאט לאט להגיע ממש למקום.

1. חשיפה בדמיון

לפעמים יש קושי לעשות חשיפה הדרגתית.במקרה כזה כדאי לעשות חשיפה בדמיון. בהדרגה להיות שם בדמיון לשניה ולכמה שניות, אחר כך חצי דקה ודקה. לאט לאט להתקדם עד שזה ממש לא מפריע, ומכאן ללכת לחשיפה בפועל, כמובן בהדרגה.

1. פעילות גופנית ושליטה במחשבות

במבוא הוזכר שלפעמים יש תסמינים שנקראים עוררות יתר. כדי להקל על התסמינים אלו, כדאי מאוד לעשות פעילות גופנית שמשלוות את כל הגוף כמו: משחק, כדור,ריצה, ריקוד או שחיה. אם הפעילות אינה מצריכה ריכוז לפעמים קורה שהמחשבות הולכות למקום שהוא לא מרגיע, לפעמים מלחיץ. במקרים כאלו כדאי לנסות להתבונן בסביבה, אנשים, עצים, בעלי חיים, קולות ואפילו לתחושה של מגע הרגליים עם הארץ.

(כתב: אברהם גולדשטיין,יועץ פסיכותרפיה.afg@neto.net.il)

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.