אבל החלטתי שאדם שאומר כזאת אמירה פשוט לא שווה את הזמן שלי.



(אני בעד שאף אחד לא יגיב לו. בואו פשוט ניתן לאמירה כזאת להעלם לבד ולצלול לתהום הנשיה והטמטום).

ובשאר הזמן קמים. למה עם שלם מדבר על זה בלי הפסקה. זה נורא והכל אבל בוא נמשיך!

נראה לי שאמירה כזאת-
אם היא באה לקנטר- אין טען  לענות
אם היא באמת מתוך מקום שרוצה לברר למה מייחדים ליום הזה טקסים שלמים וכד'
זה שאלה במקומה.

למה התכוונת?

אפשר לעשות יום אחד, יכול להיות אפילו צום, שבו אנחנו כואבים את הדבר הנורא שקרה 

לעם שלנו. אבל יש הרגשה שנשארנו בפולין. כאילו חלאס, עלינו לארץ הקמנו מדינה, בוא נמשיך!

למה לפחות פעם בחודש אני שומע הרצאה שלמה על השואה?

נרצח
וקהילות שלימות נמחקו
ועולם התורה חווה טלטלה נוראית.
זה מהתד התורני.

בצד הלאומי- השואה הייתה מה שהביא לתקומת המדינה
וכדברי הרצי"ה שהיא הייתה ניתוח הכרחי לזירוז תהליך הגאולה [משהו כזה]

וצריך לזכור ולדעת שזה אבן חשובה וכואבת בדרך לתקומת ישראל בארצו. לזהות היהודית. ותזכורת כואבת לייעוד שלנו.
["כשהיהודי לא עושה קידוש- הגוי עושה לו הבדלה"...]

נכון.
עלינו- הקמנו- אבל מה היה הזרז שבזכותו או לפחות ברובו הפך את גורם העלייה לארץ לדבר משמעותי?

ועוד. החתימה שלך היא ציטוט של דב גרונר.-דב פעל בין הייתר לסייע לניצולי השואה.
שהיו כאלה שישר מאוניית ההעפלה ובלי שידעו כלום כבר לחמו בגבורה והיו מי שמסרו נפשם ונהרגו  כחיילים אלמונים/ נצר אחרון למשפחתם.
דב גרונר – ויקיפדיה.

"רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל."

אבל עצם זה שיש אנשים שאומרים דברים כאלה זה מראה כמה קמנו אחרי השואה.

כי אם אצל הדתיים היותר יראי שמיים ב"ה יש ילדים שמדברים כך מה יגידו אזובי הקיר? 

 

אשכרה.