"בסופש ראיתי פה פוסט ששואל אותנו הנשואות איך פגשנו בבעל ואני רוצה להגיב: זאת לא הנקודה!!!
הנקודה היא האם אני רוצה לחיות עם הבחור שאיתו אני יוצאת? אנחנו יוצאות עם בחורים חתיכים, מגניבים, חכמים, מצחיקים, עשירים ועוד כל מיני שמות תואר שמככבים ברשימת הקניות שלנו. זה בסדר לצאת איתם. אבל כשחיים יחד, בייחוד כשמגיעים ילדים, העומס והקושי הופכים להיות מאוד מאוד קשים. והשגרה שוחקת. לכן לפני שבוחרים להתחתן עם מישהו צריך לבחון אותו בפרוטרוט ולפי סטנדרטים אחרים: האם הוא חבר אמיתי? האם הוא עוזר לי לקדם את עינייני? מכבד אותי ואת דעותי? איך הוא בבית- כמה הוא לוקח חלק בעבודות הבית?האם הוא עוזר לערוך את השולחן ולפנות בארוחות שבת אצל ההורים? אם אתם גרים יחד- זה הכי טוב שתראו ממנו. אחרי החתונה זה יפחת. ולכן- עד כמה הוא שותף לאחזקת הדירה? האם הוא מכין לך לפעמים ארוחה או שתיה ומגיש לך?
ולא, לא תוכלי לשנות אותו- בחור שלא משתתף בעבודות הבית לפני החתונה לא ישתנה ויתחיל להשתתף אחרי שיגיעו הילדים והוא יראה כמה קשב לך. עם בן זוג כזה עדיף להישאר רווקה ולגדל ילדים לבד.
ומכאן אני קוראת לכם: חתונה Zה לא המפתח לאושר ולא מתכון לחיים נכונים. חתונה עם בן זוג תומך וטוב היא כן. ואם אין בן זוג כזה- לכי תבני לך חיי רווקות טובים ותהני מהם! תזכרו: הכי גרוע זה להתחתן עם מישהו שאיננו חבר אמיתי"


