את המרחק בין "רוצה" ל"לא" אתה מבין
רק כשאתה סוחב חבר מגעיל מקיא.
כשאתה בניגוד אליו שפוי כדי לחיות, כדי לכאוב.
כשאתה מבין כמה לא טוב לגדל פטרוזליה.
כשאתה מאורגן באמת.
כשאתה יכול להגיד לא נגעתי בלי להתכוון לבנות.
כשבסוף יום אתה יכול לרשום נקודה אחת לטובתך, ללא שהיא מאזנת משהוא.
כשאתה יכול עוד לרוץ אלפיים.
כשאתה לא נכנע לטעום מהמים, מים?!.
כשאתה שואף לא לשאוף ומרגיש קצת שוטה שלא שותה.
לא תמיד אותה שאלה
לא תמיד אותה כוונה
אבל תמיד אותו כיוון, אותה משמעות.
כשהכול מתבלבל מסביב, וכבר אין כיוונים.
יש רק
אנשים
רגשות
ואת האלה שקוראים להם גם "קלים"
לא הקלים, קוראים להם ככה בעיקר הכבדים
אלה שכבר לא מפחדים
להגזים ולעבור את הגבול והגדרות
כי במצב הזה הם כבר עפים בעננים בלי הרגשות
אז תודה ואל תיסתקלו מלמלא עלי
מה אתם מבינים
בחיים.
באנשים
אתם מבינים רק בספרים
אז תודה ולא תודה, אותי לא ישפטו לפי החברה הציבור והחברה, שהיתה או לא הייתה.
את המרחק בין "רוצה" ל"לא", אתה (לא ) תבין
כמובן קלים
רק אז אתה מבין את המרחק בין "רוצה ל"לא"
כול פעם
לא תמיד אותה שאלה
לא תמיד אותה כוונה
אבל תמיד אותו כיוון, אותה משמעות.
לפעמים הוא שואל ולפעמים אני.