מזה הדבר הזה הוא ממש חוקר אותה ודברים שממש לא אמורים לעניין אותו ועוד המשפט הזה של גם אם תירצי וגם לא בכלל מזעזע...לדעתי יש כאן בהחלט על מה לדאוג..הנושא הזה ממש מקומם אותי כפי שאתם רואים כי היה לי משו ממש דומה ..ככה שממש מצאתי את עצמי בכל מה שמחוברת סיפרה..

שהוא צריך לדעת כל הזמן לאן היא באה ולאן היא הולכת ועוקב אחריה כמו ראדר

זה מהסימנים של גבר מכה...ואם זה מעניין אותו כי הוא לא רכוש או חפץ שלו יש לה זכות לעשו תהמ שבראש שלה ילדה גדולה ואחראית אני אישית הייתי בוררח מכזה קשר כי זה להכניס ראש בריא למיטה חולה הבנאדם זקוק כנראה לאנשים שיהיו שפוטים תחתיו משו כנראה בילדות שהוא מקציןו אותו שתבדוק מאיזה בית הוא בא ושלא יביאו לה משו הרוס בעטיפה יפה ונוצצת שלא תסתנוור מזה...וכן את צריכה להגיד לה אבל לא ישירות כי הוא לא תקשיב לך כי מרוב לפעמים שאנשים חושבים שזה רק הלחץ של החתונה והבנאדם טב ואני מכיר וזה לא יקישבו שדהם יראו שהם טועים הם יגידו חבל שלא הקשבתי וכו' ואז יש ילדים ולא מפרקים חבילה כזאתי מהר מידי את אפילו יכולה להקצין מקרה כי אחרי זה נגיד את צודקת והוא יכה אותה היא לא תקום ותלך משם זה פסיכולוגיח כי לפעמים אנשים מעדיפים את הבוץ והשגרה שלהם !! מאשר משהו אחר שהם לא מכירים כי מרוב שהם פגועים מהעולם הם מפחדים ממנו ובכלל אחד התסמינים אם הוא מנסה לבודד אותה משאר העולם מהמשפחה שלה ומהחברות שלה אם הוא עושה עליה מניפולציות רגשיות כי אז יום אחד שיקום וימאס לה היחס הזה וזה עוד לטוב כי לפעמים מרוב שאתה ממתרגל ההיגיון שלך נשחק ותעוות ואת חשוב שזה מגיע לך ואת מוכן לכל ההסברים שהוא יתן לך וגם אין לך כלכ ךלאן ללכת

כי הוא דאג לבודד אותך שרק הוא ישאר לך בעולם לא הורים לא משפחה לא חברים כלום! אני אומר אם יש התנהגות כזאתי ברחי רוצי משם אל תתעסקי עם זה בכלל!

כי גם מרוב שלפעמים אכפת וזה ונגיד הוא נתן לך מכה הוא בא וביקש סליחה או זה יה בצחוק אין שום תירוץ בעולם!! שהוא ייגע בך כי את לא סמרטוט שלו ונשים כאלה בד"כ גם הן מזה כמועות לבעלים מפחד משגרה מיראה א. זה מסמל על חוסר ביטחון עצמי של הבעל הוא פחדן שהוא יודע להתמודד אז הוא מרביץ ולעוד מי למי שיותר חלש ממנו ..

ב.הוא בריון !!

ג.ברגע שזה קורה קומי וצאי מהדלת בלי לחזור אליו בכלל!!כי מצבים כאלה רק מסלימים ואת נאיבית אם את חושבת שזה היה מעידה ונפילה חד פעמית ...מי שמרים יד זה לא יקרה פעם או פעמיים זה יגמר ברצח כי לאנשים כאלה אןי גבולות הם נצרכים אובססיבים לשליטה וכח הם כוחניים ואגרסיבים ברמות ומי שינסה לעורר את מעמדם הם יכנסו בו כמו בולדוזר ירמסו ויקבצ'צו את שהמטרד האיום יוסר מעליהם...תראו נסחפתי אבל מה לעשות כאלה מקרים קורים!!

ובד"F אישה מוכה ואני לא מכליל ! יש לה היגיון שהיא אשמה כי הוא דואג לתת לה את התחשוה הזאתי שהיא אמרה ועיצבנה וכו'

אבל אם את חשוב לך הילדים ואין לו שום זכות שבעוולם להרים עליך יד אפילו לאיים עליך!!זה אמור להדליק לך נורה אדומה שעוד שנייה יפול אטום על החיים שלך כי אן לא תחתכי את זה כמה שיותר מהר את תסבלי אחרי זה הרבה יותר! מה שכן תמיד תדאגי להשאיר לך מפלט וחברה טובה לעת צרה שתשפכי לה את הלב וזה עוד ארוך ויש לי עוד המוון להגיד בנושא אבל חפרתי מספיק וסטיתי ונסחפתי ברמות על לקיצונות השנייה אז שיהיה לכולם

שבוע טוב!!ונשמע בשורות טובות למשיח צדקנו אמן!

...כמו עיוור באפילה...כי היא במקרה זה די צפוי שהיא תא תגיב אבל את בתור חברה צריכה לשלוח לה קריאות השכמה...ודחופות לעורר אותה שתהיה עירנית למצב שלה..

תקשיבו, זה ממש ממש מלחיץ!

את חייבת להציל אותה ממנו!

היא יודעת שהוא כזה? כאילו, היא שמה לב שמשהו מוזר בו?

אם ממש לא, אז את חייבת ממש להראות לה את זה!

לודעת, תרמזי לה, היא ראתה את ההצגה של נעה אריאל?

אם כן, אז תדברי איתה על ההצגה איך שהוא...

ואם לא אז תציעי לה לראות..

את צריכה ללכת אליה ולומר לה בהרחבה ו''בפרצוף'' מה את חושבת..כמובן בעדינות..ואם את חברה טובה שלה ואחת שמכירה אותה אני חושב שתדעי איך ללכת לעניין גם אם בדרך עקיפה..מה שכן..לומר לה את זה ואפילו להבהיל אותה במידת הצורך..במקרים כאלה לא משחקים..ואם לא את..אז דרך חברה שקרובה אליה..

בהצלחה..

מה שהבאתי זו רק דוגמא קטנטנה...

(והוא ממש לא התכוון ל"40 יום קודם....";) )

בס"ד

צריך בהחלט להיזהר מתופעות כאלה.
"עם מי את מדברת"? "מה קנית"? כל התחקיר הזה שמתבצע דרך הטלפון,
בעתיד יתבצע בבית עצמו. ואם התשובות "לא תמצאנה חן בעיניו", זו כבר בעיה גדולה.
ועל אחת כמה וכמה כאשר כבר עכשיו הוא מרגיש שהיא ה"רכוש" שלו, כביכול...
כי הרי לא משנה מה היא תחליט, נכון?... כלשונו.

אם הוא אכן כזה, ברור שנעשה הכל כדי שהיא תעוף ממנו...

אבל..... (אני רוצה להאמין אחרת.. אז-)

בואו נצא מנקודת הנחה שהצדק עם- "הבעל של" ו"אלעדי" (בתקוה שאכן כך...)

איך בודקים את זה, כדי להסיר את כל החששות?

בס"ד

צריך להקדיש "זמן לחיזור".
וכאן מתעוררת לפעמים שאלה, אם כך, איך זה שבציבור החרדי בכלל, ובחסידי בפרט,
מחליטים על אירוסין/חתונה בשלב כל כך מוקדם, שאם עובר חודש, זה כבר נקרא "יותר מדי זמן".
ואין כזה דבר "זמן לחיזור", זמן לבחון, להתרשם, "לגלות סימנים מקדימים" של בעל כזה וכזה..
סתם תהייה שעלתה לי...

מנסים להוציא מהבחורה מה היא מרגישה וחושבת, מנסים לברר עם השדכן, ובעיקר עם חברים

בהצלחה רבה

גם כשהשלב בקשר הגיע לפתיחות נורא גבוהה
הבחור לא מחטט ולא מדבר בצורה שכזאת

אני לא אומרת להסיק מכאן שהוא בוודאות יהיה בעל מכה
אבל-----כן שתעלה לה את החשש הזה ושתתחיל לבדוק ולנסות אותו (לא נעים,אבל לפעמים נצרך).

בס"ד

באיזה טון נאמרו הדברים?

הצליל?

המנגינה?

תלוי ממש, הטון משנה את כל התמונה.

באיזה טון נאמרו הדברים?

בכל אופן כדאי שתבדקי עוד כמה דברים:

הוא מנתק אותה מהסביבה שקרובה אליה?

הוא מתעצבן וכועס אם היא מאחרת לפגישות?

 הוא קנאי בצורה קיצונית?

אם כן. מחובתך לעורר אותה לזה בכל צורה אפשרית אולי דרך: חברות, הורים, דמות שהיא מעריכה במיוחד(רב,מורה וכו').

אם החיים שלה באמת חשובים לך ואת רוצה שהיא תהיה מאושרת את חייבת לעשות את זה כי אם הוא באמת כזה היא תודה לך כל החיים שהצלת אותה מחיי אומללות.

לצערינו הסטטיסטיקה אומרת שאחד מעשר הוא בעל מכה! לכן כ"כ חשוב לעורר את זה למודעות!

 כן כן, זה לא פוסח על הציבור שלנו!!!

אז תפקחי עיניים חזק! ושיהיה לך המון המון המון ב"הצלחה לך ולה!

כאילו, בואו ניסחף!!!

אסור להתעניין ולשאול בן אדם איפה אתה ומה אתה עושה.. זה לא שהוא חייב אותה להגיד מיד איפה היא... אבל ת'אמת שאם חבר שלי לא היה שואל ומתעניין מדי פעם מה אני עושה אז הוא היה נראה לי סתם סנוב....

אז אולי להרגיע? קצת נסחפתם (לעניות דעתי)

אבל- הסימנים של בעל מכה הם יותר מזה-

אם הוא לאט לאט מזיר אותה מהחברות שלה ומהמשפחה שלה ומשכנע אותה שלא תהיה עם חברות שלה כי הוא הכי טוב בשבילה אז זה כן...

ואם הוא קונה לה כל פעם מתנות ומנסה "לקנות" אותה בכל מיני דרכים - אז כן...

את המשפט השני שאמרת- זה ממש אבל ממש תלוי איך הוא אמר ומה ההקשר לאיך שהיא אמרה...

בהצלחה לכולם

ושלא נעמוד בניסיון בעז"ה.

אולי היא ניסה להיות נחמד..ליצור עניין?

ב.יש מצב שאת המשפט הוא אמר בצחוק

לא?

צריך ממש להזהר באבחנות האלה..אא"כ ראית אותו ואת רואה שזה דפוס ומצידה את שומעת שזה לא דברים שנאמרים בצחוק אלא ברצינות אז זו נקודה אחרת...

איך מעירים? אם את חברה טובה שלה-לדעתי את יכולה להגיד לה את זה בצורה מאוד כנה ואמיתית.מנסיון-כשאלו חברות אמיתיות הן יקחו את הדברים שאת אומרת ברוח טובה.

אם היא לא חברה טובה,או שמשום מה את מתקשה לגשת אליה זו דילמה אחרת שקצת קשה לי לענות עליה כי לומר את האמת,גם אני נתקלתי בזה פעם...

סליחה על הבוטות, אבל בחורה שחושבת להתארס עם מישהו צריכה לראות את המספר שלו בפלפון ולקבל אור בעיניים, לא השלמה. והיא לא חייבת לענות לו אף פעם, בעיקר אם לא מתאים לה מסיבות סביבתיות.
השלמה עכשיו משמעותה תשלום גבוה מאד , גבוה מידי בחיי הנישואין שלה. וחבל.

בס"ד בר"ה

ובמיוחד הסרט הזה אחת מעשר בסוף כמעט בכיתי (אפילו שאני בן ואני שותה בירה ואני גבר(סתם אני לא שותה בירה איכססס חחחחחח)) לפי מה שאת מתארת פה זה בדיוק מה שקרה בסרט הזה ולפי זה היא אמורה לברוח ממנו הכי מהר שהיא יכולה פשוט מחריד שקורים דברים כאלה....אבאאא הושיעה את עמך אהוביך!!!! 

מהדוגמאות שהבאת- אני ממש לא חושבת שאפשר להסיק כאלה מסקנות.

מה שכן, וזה משהו יותר כללי- על כל דבר שמציק לך בחבר של החברה (כל עוד הם לא נשואים) חשוב וכדאי לדבר. תגידי לה, בכנות. האם גם לה זה עלה בראש? האם היא יכולה להבין על מה ולמה החקירות האלו?

מערכות יחסים בין אנשים הן דבר מורכב. קשה מאד להבין אותן, ודבר שהוא רגיל באחת מאד מוזר אצל אחרת. איך מתנהלים היחסים בינהם? האם השיחות האלו הן חלק תקין ונורמאלי?

כל הכבוד על האכפתיות, והרבה אור וטוב.

הדוגמא הראשונה - באמת זה תלוי איך זה נאמר, האם בנימה של ביקורת או שסתם הוא חיפש נושא לשיחה.

לגבי הדוגמא השניה, זה באמת אמור להדליק נורה אדומה. זה וודאי לא אומר חד משמעי שהוא יהיה בעל מכה, אבל צריך לבדוק את העניין לעומקו.

בשורות טובות!!!

אף אדם לא יוכל להבין ולדעת ממש מה קורה במערכות זוגיות ולכן אי אפשר לדעת מה באמת קורה- חשוב מאוד לדוחפה לייעוץ.. ואם יש יזה אדם בוגר או מחנכת אומשהו בסגון לסות לערב אותו בסיפור, ובעז"ה יהיה להם הכי טוב!!

לא כל דבר מביע על משהו,

ואין צורך להלחיץ סתם בלי לבדוק אלף ואחת נתונים אחרים.

שהחברה הזאת, תעשה עם עצמה חושבים, מה נראה לה ומה מתאים לה,

עם מישהו מבוגר ולא עם חברה...

מישהו שמבין קצת יותר, ויש לו נסיון,

ולא חברה שעם כל הכבוד א.-לא אוביקטיבית, ב- בלי הבנה יש אדם בוגר עם נסיון.

יש כמה אספקטים לבחון בחור עם נטיות אלימות,

נכון, דבר כזה ישר קופץ לעין, אבל בלי לבדוק את שאר הנתונים זה מגוחך להעפיל עליו כזה דבר.

בהצלחה.

לק"י

לנהל איתה סתם שיחת חולין ובתוך השיחה לספר על מישהי במשפחה שאת מפחדת עליה

שהיא כבר התארסה(מוריד חשד) ותתני את התסמיניםבצורה אחרת

כגון הוא מאוד קנאי ושתלטן החברה  תשאל ותגידי שכל דבר שהיא עושה מלווה בחקירות וחפירות וכו' וכו'

תתני תרחיש דומה שאפילו היה איתה מבלי להיות שקופה וזהו
למישהי אין כמעט סיכוי לראות את זה בתור מערכת היחסים במיוחד אם היא ארוכה
וכשהיא תביע דעה על עצמה מהצד היא תבין את זה
ה' יעזור ב"ה וישלח לכל אחד את הזיווג המתאים לו בעתו ובזמנו!
שבוע טוב ומבורך!

אחי וארוסתו היו מדברים ככה כל הזמן.. "מה את עושה?" "למה?" "איפה?" כמה?" - כי הם באמת רצו לדעת מה קורה אחד עם השני גם אם אלו לכאורה לא דברים מעניינים - וזה באמת עניין אותם. ועכשיו הם נשואים באושר... כמו שאמרו לפני, זה באמת תלוי בטון, בהקשר, בתחושות בטן... אי אפשר לזהות דרך האינטרנט.

שאנשים רוצים להתכחש למציאות הן יעיפו כל שבב אמיתי ורציונלי מהחיים שלהם ויאמינו שבדרך שהם בחרו היא טובה ואולי גם יתעצבנו..

וראיתי את ההסרט פשוט להיזרק לתוך מציאות מפחידה אמאלה..

הם זוג. מענין אותו לשמןע כל פרט מיומה, יש כאלה אנשים.

אולי הוא גם היה משועמם... וסתם רצה להעביר זמן, והיא אז לא בדיוק היתה בקטע...

בכ"א לא צריך לצאת ברעיונות מפחידים, צריך לדבר איתה, לראות מה היא מרגישה שהוא, אם היא מרגישה שהוא בן אדם טוב לב, תומך, חבר, או שהוא ח"ו שתלטן קנאי... זה לא דבר כ"כ מסובך לדעת... כשאת בת זוג של בנאדם.

ואדרת, לשאלתך על חרדים. שמעתי סיפור מצמרר על זוג חרדים שהיו אמורים לסגור וורט, ונהוג, שההורים יושבים וסוגרים ענינים והזוג מטייל למטה עד שיקראו להם לעלות, הקיצר, היה קר, והבחורה אומרת "קר לי", אז הבחור אומר לה "בסדר, עוד שניה נעלה אני רוצה קצת לטייל" אחרי 10 דקות היא אומרת שוב "בררר קר לי מאד" ושוב הוא עונה לה- "כן, כן שניה.." כך זה המשיך כמה פעמים, כשהגיע הזמן לעלות, היא בקשה ממנו להשאיר אותה לבד, התקשרה לרב שלה, וספרה לו את הסיפור,

הוא ענה לה, מותק, את לא עולה למעלה, עם הבחור הזה את לא מתארסת..

אז נכון שזה קיצוני, אבל הרבה פעמים אפשר לקלוט דברים- לטוב או למוטב.

בכ"א שנשמע רק דברים טובים...

על אף ההערכה האישית לגב' נעה אריאל, רבנים ואנשי חינוך צריכים לבחון היטב האם לאפשר לה להופיע בבתי הספר שלנו. נראה שאפילו היא לא התכוונה להיסטרייה פרנואידית ואובססיבית כל כך כמו שמשקף מראש השרשור.

גם בחלונינו עלה המוות הזה - ההסתה כאילו כל גבר הוא בחזקת חשוד עד שתוכח אשמתו?

לא סתם אחוז כל כך גבוה מהנשים שחופרות לנו בכל מקום על אלימות הגברים  נכשלו בהתנהלות הזוגית שלהן. הן רואות את העולם כשדה קרב לא כשדה לזרוע בו אהבה.

במסגרת תהליכי ההתפקחות של הציבור שלנו, שחוזר להיות עצמו ומפסיק להיות חקיין נגרר ולא מקורי - צריך לייצר אמירה יהודית בנושא הזה ולא לעשות copy+paste של הזבל הפמיניסטי שנשפך בראש כל חוצות.

ברור לי שצריך לדבר איתה, כמובן השאלה כיצד.

נראה לי הכי טוב לברר מהם מהם תסמיני הגבר המכה (מה שהתחילו לעשות בשרשור) ואולי לשמוע ממומחה (אני אישית ממליצה על הרב אבינר ועל הרב שמחה כהן) כיצד היא יכולה לבדוק זאת אצל הבחור.

ברגע שאת אומרת לה להתייעץ, את בעצם לא קובעת חלילה בשבילה שהבחור לא בסדר, אלא רק נותנת לה כלי לבדוק את המצב...

ונקוה שהיא תגיע בע"ה למסקנות הנכונות...

בין אם הבחור כן מכה ובין אם לא - עדיף לבדוק את זה ולא לעצום עיניים עד שמאוחר!

גם אני ברווקותי הייתי כך וחשבתי שגבר מכה יבוא לפגישות עם סימן על המצח המעיד עליו כי הוא גבר מכה...

היום אני נשואה למישהו שבפגישות טשטש הרבה דברים, בהנחה שאחרי החתונה הוא יעצב אותי כפי רצונו

כשהיו פעמים שהמשפחה שלי רצתה להתערב בנושאים שקשורים לחתונה הוא ממש לא אהב את זה ואני לתומי חשבתי שהמשפחה שלי פשוט מתערבת מידי...

יום אחד לאחר שנה וחצי של נישואים, ישבנו עם שתי אחיות שלו אחת נשואה והשניה באותו זמן נפגשה עם איזה בחור, היו כל מיני דברים שאחותו התלבטה לגבי הבחור שאיתו היא נפגשה ואז האחות הנשואה אמרה "מה הבעיה אחרי החתונה תשני אותו כמו שאת רוצה" וכולם פשוט הסכימו איתה ואז הבנתי שזו בעצם הגישה של המשפחה (ואני יודעת שהם אכן עשו זאת לשאר החתנים והכלות שלהם)

בקיצור, היום אני חיה עם בחור שברור לו שהבית צריך להתנהל על פיו ומותר לו להעיר לי תמיד (הוא קרא פעם בספר של הרב ארוש שאסור להעיר לאישה אבל אז הוא טען שמותר לו להעיר לי כי אני לא אישה כיוון שאני מעצבנת אותו מאוד...) ופעם אחת שממש עצבנתי אותו (לדבריו כמובן) הוא צעק עלי עם אגרוף קפוץ מתחת לאף (לא היינו מותרים באותו זמן ואני לא יודעת מה היה גורל האגרוף אם כן היינו מותרים)

כשחשבתי לפרק את כל החבילה אמרו לי שכל עוד בעלי לא מכה אותי צריך לעשות כל השתדלות לשמירה על שלום בית....

בס"ד

אני לא מחווה דעה, יכול להיות שזה אלימות ויכול להיות שלא, אבל אני מכירה גם בחור שהתגרש כי הוא היה

הילד הטוב.. ואשתו היתה המכה!

בלי להכנס לסיפור האישי שלה.. אז כבת בעצמי, שגם מחפשת, אני גם בודקת ומתפללת לראות את זה,

אבל לידיעת כולן...וכולם...

ותשלחי אותה לדבר עם נועה אריאל מיצהר!

זה באמת קשה! אבל המאמץ שלך וההשתדלות שווים עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני לא הייתי פוסלת את האדם על שני הדוגמאות הללו...

כל משפט ניתן לאומרו במס טונים שונים וזה משנה אותה ואת משמעותו..

לכן הייתי בודקת יותר את הדברים ואם כן הדבר הייתי מסיבה את תשומת ליבה של חברתי לעיניין...זה כבר תלוי בחברות שלכם ובסגנון השיחות שלכם..

אבל לא לפני שאני אכן בטוחה שלבחור יש מידות לא טובות- אני יכולה לספר שלי היתה חברה שיצאה עם בחור עם תכונות לא משו בלשון המעטה... היא סיפרה לי כמה דברים והיתיעצה איתה בנושא...שאלתי אותה אם היא רוצה לשמוע את דעתי כאודליה חבתה או כיועצתנישואים\מדריכת כלות..

היא ביקשה לשמוע את שני הדעות..היא הבינה שיש כאן בעיה והראתה נכונות לפתור אותה...סייעתי לה בעיניין בדרכים שונות זה לא הייטיב עם תכונות הבחור אבל מכיוון שאהבה אותו היא למדה איך להיתנהג איתו ואט אט גם הוא לומג להיתנהג..הם נשואים היום ב'ה אבל זה לא משנה את העובדה שאני זיהיתי את הבחור כלא משו...

אבל עזרתי לה בדרכה שהיא בחרה אחרי שהייתי בטוחה במיליון אחוז בטענותי והיא החילטה אחרי שהבעתי את דעתי בנועם לפני ..

אגב אני עשיתי זאת בעזרת ההלכה וההדרכה לקראת חתונה{עוד בטרם הם חשבו על חתונה.}השאלה מה טיב היחסים ביניך לחברתך והאם את בטוחה במה שאת מספרת...

יישר כח על האכפתיות..

אשרי חברתך שזכתה לחברה כזו דואגת.

כבר הרבה זמן התלבטתי אם להעלות את השאלה הזו, ובצדק.....

א. כי באמת קשה לשפוט, ולתת פרופורציות נכונות לדברים כשהם מופיעים על גבי מסך, ולא רואים/ שומעים אותם.
(הדברים שהבאתי הם רק קצה קצהו של מה שמתרחש).

ב. בגללכם....

אני יודעת ובטוחה שלא כולכם כאלו. ולא כל התענינות יתר מצידכם משקפת אלימות,
(כפי שכבר אמרתי, במקרה שלהם- זה שונה!
חוץ מזה ש: עדיין לא הפכתי את הבחור הנ"ל ל'בעל מכה בפוטנציה'....
רק ציינתי שזה העלה בי אסוסיאציות..
וגם-----------

סה"כ שאלתי היתה:איך מעוררים אותה (ובכלל...) לבדוק כזה דבר?  )

בקיצור, נראה לי שהרבה מכם נפגעו ממה שהעליתי.
ולא, זאת ממש לא היתה כוונתי....

(פשוט מאוד, על אף גילי הצעיר, יצא לי להחשף למקרים לא נעימים בעליל של גברים מכים.
ורציתי למנוע סיפור דומה מחברתי. זה הכל!)

אם מישו מכם נפגע ממני, אני ממש מתנצלת!

בכולופן, תודה לכולכם והמשך שבוע נפלא!

תגידי, אפפעם לא קרה שיצאת עם מישהו ואז הוא התקשר וכזה את יודעת אין ממש על מה לדבר אז פשוט מתחילים כזה- איפה את? ואז אין מה לומר אז שואלים - מה עשית שם? ואז כזה שעונים לך שלא ממש עשו משו אז את כבר נואשת והשיחה הזו לא מובילה לכלום ולא בא לך לנתק ולצאת מעאפנה בשיחה חסרת תכלית אז את פשוט ממשיכה לחפש קצה מעניין להיתפס בו ולפתח שיחה????????????????????

 זה קורה, הרבה, אולי בתור בת זה פחות מוכר לך כי בנות תמיד מוצאות על מה לדבר.. אבל אני האמת בתור  בת בקטע הזה יותר כמו בן וזה באמת קורה שפשוט מתחילים לשאול סתם שאלות .

חוצמזה יכול להיות שזה בכלל היה כי הבנאדם בלחץ .. רואה שהקשר מתקדם ומפחד מההתחייבות ולכן הוא מרגיש צורך לבדוק טוב מי היא זאת שעתידה להיות כלתו.. ולכן הוא רוצה לדעת כמה שיותר ושואל.

קיצר נסכם את זה ככה שיכולות להיות הרבה מאוד סיבות להתנהגות שלו ודיי עם ה"בעל המכה" שקופץ תמיד.. ההצגה הזאת שיגעה בנות באמתת..:S אי אפשר לשלול את זה לגמרי כי כבר קרו מקרים מעולם אבל תחשבי שאת יכולה להרוס קשר שיכול להיות טוב לחברה שלך!! אל תנסי להיות סופרמאן או וואטאבר מה..!!

תדברי איתה על זה אבל את תגידי מכה.. תשאלי אם זה לא מפריע לה. תגידי לה שתשאל אותו למה הוא עושה ושזה לא נוח לה  ותראה איך הוא ממשיך את הקשר...

ובקשר למשפט שציינת שהוא אמר - בעצמך אמרת שזה לא היה בדיוק ככה אז.. אם את לא מצטטת נכון אל תצטטי בכלל כי את בטח יודעת כמה המילה הקטנה משנה. ויכול להיות שזו כלל לא הייתה כוונתו כי אני מניחה שחברתך היקרה לא טיפשה עד כדי כך שתישאר איתו אחרי משפט כזה. או שתבליג עליו..

בכולופן- בהצלחה שיהיה .. ותעדכני..

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

[שדרך אגב, מופיע ברשימה בצורה לא מעודכנת - 

ואולי בעיניך תראה עוד יותר מזעזעת: לא "דמי רישום", אלא בנוסף ל"דמי שידוך" (במידה ומצליח) - יש "דמי מנוי" שנתיים עבור הזכות לקבל הצעות.

מתאים לך? תשלם.

לא מתאים לך? אל תשלם.

כל אחד יכול לעשות כראות עיניו.

בעיניך זה נראה סחיטה, בעיני זה נראה התחייבות שלה להקדיש לי זמן.

הבאתי לך דוגמאות של שדכנים שפוגעים אקטיבית במשודכים( המשלמים! ) שלהם בשביל בצע כסף.

הראתי לך גם שכשמתייחסים לזה כעל עסק לכל דבר - האינטרס שלהם הוא לשדך כמה שפחות! כל עוד יש מספיק הצלחות.

זכותך לעשות מה שאת רוצה. אני מאיר את הצד האפל של תעשיה שמנצלת מסכנות.

ובחזרה לתגובה הראשונה שלי בשרשור - כנראה שהמיזם החדש הזה לא יצמיח לך בחור חדש מהשמיים. הבחור כבר נמצא איפהשהו, איך בדיוק המיזם הספציפי הזה יקדם אותו למצוא אותך? 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

לפני כמה שנים ארגון "באים בטוב" עשה סקר של רווקים ונשואים דת"ל. צילמתי מסך מכאן:

אם אנחנו מסתכלים בצורה סטטיסטית ויבשה, יש 75% סיכוי להכיר את בן\בת הזוג דרך מכרים\ספונטנית.

אפשר להעלות תאוריות למה. אפשר להגיד שדרך חברים\ספונטנית נכיר אנשים ששדכנים לא יחשבו בכלל להציע. הבעיה היא, שאי אפשר לתכנן להכיר ספונטנית - ובמיוחד למי שמבחינה דתית פחות נוח להסתובב במעגלים מסוימים, וגם להישען על מכרים לא מבטיח שיהיו הצעות.

האם יש קשר בין מי שמכיר לנו את הצד השני לבין טיב הקשר?

אם אני מבינה נכון, את אומרת שמי שמכיר יותר טוב, ויודע לדייק יותר - הפוטנציאל הוא יותר גדול.

מצרפת כאן קישור לשרשור מפעם, ובתוכו קישור לשרשור אחר - איך הכרת את שלושת המדוייטים הטובים ביותר שלך:

איך הכרתם את שלושת המדוייטים הכי פחות טובים שלכם? - לקראת נישואין וזוגיות

בקיצור,

אני לא חושבת שדווקא היכרות קרובה וטובה בהכרח מביאה להצעה מדויקת יותר.

אני לא בטוחה שיש פתרון מוצלח לדייק הצעות - זה לא דברים מדידים וכמותניים, ואפילו AI לא עשה מהפכה בתחום.

יצא לי להשתתף בכמה זום-דייטינג. הם מפרסמים שזה AI, אלגוריתם חכם וכו' - כאשר בפועל ההתאמה שם מבוססת על משהו כמו גיל, רמה דתית, מצב משפחתי, גובה ומקום מגורים. ואכן, רוב האנשים היו ממש לא קשורים. אבל היו כאלה שכן, וגם יצאתי איתם.  

הייתי מחלקת דווקא אחרת את הסקר ששלחת- 25% היכרות ספונטנית והשאר הכירו דרך גורם שלישי (חברים, משפחה, שדכן, אתר, וכו)

בהיכרות ספונטנית את לא מסננת מראש בכלל. כי לא חשבת שזה יוביל לשם בכלל, סתם פתאום קלטת שעם האדם הזה שנחמד איתו אפשר לבנות זוגיות.

השאלה היא מה עושים כשגורם שלישי כלשהו מציע הצעה. המיזם ששלחת פה בהודעה הראשונה אומר שהקונספט שלו זה שהוא ממש מדייק מראש את ההצעות. כלומר הרבה סינון עוד לפני שיש דייט (ואפילו הצעה)

ואני חושבת שדיוק זה לא הדבר שחסר. האם עדיין שווה לנסות את המיזם הזה? כנראה שכן, כי זה בחור חדש לפגוש ואולי בע"ה יתאים.

אבל הנקודה שלי היא שסינון מתקדם עוד לפני שפגשת את הבן אדם ודיברת איתו והרגשת אותו (באווירה, לא במגע), הוא לפעמים מיותר.

וזה לא משנה מבחינתי אם חברה אמרה שיש לה בחור מהמם להכיר לך או ששדכנית אמרה או מישהי אחרת. העניין הוא מה קורה לפני שפגשת את הבחור. האם בכלל כדאי לברר מאוד לעומק?

זאת שאלה, כי אני בטוחה שיש כאלו שיגידו שזה חשוב ועזר להם. מצד שני, ממה שאני רואה, הרבה מהזוגות סביבי הם דווקא כאלו שלא היו עוברים סינון של לפני דייט אחד אצל השני, והם כן העמיקו בבירור הזוגי, פשוט אחרי שהם הכירו.

הבנת?

אני אומרת- אם מציעים הצעה, היא לא צריכה להיות חופרת ומעמיקה, אלא פשוט שנראה שעל פניו הדברים הגדולים הבסיסיים די דומים, ומשם יאללה שיפגשו ויראו איך להם יחד.

ואני שמה על זה סימן שאלה, כי אני לא באמת יודעת, וגם מניחה שאנשים שונים צריכים דברים שונים…

לצאת לדייט כשאת בראש של "אין סיכוי שיצא מזה משהו" זה די בזבוז זמן בעיניי (יש לי חברות שעושות את זה לפעמים). אבל אולי דווקא הלבןא בראש של - אני לא יודעת, אבל הלוואי שיצליח. ובלי לחפור אינסוף על הבן אדם לפני וכבר קצת לקבע עליו הבנות לפי מה שביררת.

אבל אני לא חכמה גדולה, לא בכללי ובטח לא בעניין הזה.

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

בוא ניקח בחור ובחורה בני 24.

הבחור עשה הסדר - גיל 23. נשאר שיעור ו - 24. "ראה עולם" במסגרת הצבא. עד כה הוא נמצא במסגרת שמישהו דואג לרווחתו, לכלכלתו וכו'.

הבחורה בזמן הזה יכלה להספיק לעשות ש"ל, מדרשה, תואר ולהתחיל לעבוד. 

ויכול להיות שהכל סבבה וזה, אבל הוא לא עשה את הסוויץ בראש של המוכנות לקחת אחריות על עצמו ועל משפחה, וזה מתבטא בקשר. אבל אם נניח יעברו עוד שנתיים - תכונות הבסיס שלו אותו הדבר, אבל הוא כבר הספיק לחוות קצת יותר את מורכבות החיים, לגבש דעות עצמאיות, לנהל אורח חיים בלי מסגרת ישבתית (האם הוא מקפיד על תפילות? על מניין? על לימוד? מה הוא עושה בשעות הפנאי?).

לגבי המיזם, לא יודעת למה אתה מתכוון ב"אותם אנשים". אותם שדכנים? אותם מועמדים? לפי ההמשך אני מאמינה שהתכוונת לאותם הרווקים. לפי הסקר שציטטתי קודם, רווקים דת"ל בגילאי 25-40 - 80% מהם רשומים לאתרים. האם רוב האנשים הרלוונטיים נמצאים ב-20% האחרים?

בעיני להגיד אף אחד לא רלוונטי ולכן לא אירשם - מכשיל את המיזמים מראש. לא נותן להם סיכוי. המטרה שלי זה שאנשים רלוונטיים ימצאו אותי - ולכן אנסה להצטרף למקומות שבהם נראה לי שיש מישהו פוטנציאלי.

יש משהו במוסד ישיבתי שהוא לוקח אחריות מהבנאדם. האחריות היא לשבת וללמוד. לא צריך לבשל, לא צריך לעבוד כדי לשלם שכ"ד, גם לא צריך ללמוד למבחנים או להתחכך עם אנשים מגוונים בדעותיהם ובנימוסיהם. גם בצבא, כשהבייניש נפתח אליו בשלב כזה או אחר, היא מסגרת מאוד מצומצמת. הצבא מקום מאתגר, אבל מצדדים מאוד מסויימים. הצבא לא מאתגר את השקפת העולם לצורך העניין. הוא מאתגר את ההרגלים והנורמות שהאדם רגיל אליהם. זה יכול להיות וואחד אתגר, אבל הוא יחסית חיצוני לאתגרים אחרים שממש יכולים לערער תפיסות עולם. מהצד הזה, אני מסכים איתך. 

אממה, מי שלוקח אחריות במסגרת ישיבתית - וואו, כמה שהוא מתבגר. מי שלוקח אחריות על הלימוד תורה שלו. בישיבות ציוניות, לרוב, אין משגיח ואין מי שיכריח את האדם ללמוד. אדם שבונה לו"ז, מתאם חברתות, מסכם שיעורים, עסוק בבניין הלימוד והערכים שלו - זה משהו שמבגר לאין ערוך! לגבש דעה עצמאית? ברור שזה מה שאדם יעשה בישיבה. באמת מי שחוזר אחרי תוכי ממה שאמרו לו ולא מפנים את הדברים - הוא באמת אחרי זה עלול מאוד לאבד את הערכים שהוא היה עסוק לשנן אותם. אבללל, זה בדיוק התפקיד של הישיבה - לגבש השקפת עולם. ואם היא לא תהיה עצמאית, אז באמת אין בה יותר מדי ערך.

לנהל אורח חיים דתי מחוץ לישיבה - יש בזה משהו הרבה יותר קל. ישיבה זה מסגרת תובענית בטירוף. היום שאני בעלבת אני קורא שתיים מקרא ומוחה לעצמי כפיים. רק כדי לסבר את האוזן, אין דבר כזה מסגרת שמתחילה מקסימום מ7 בבוקר ומסתיימת ב10 בערב מנימום, עם הפסקה של שעתיים באמצע. אז נכון ללמוד דף יומי אחרי יום מפרך ולהחזיק לימוד ותפילות זה שיא העוצמתי ולא מובן מאליו, אבל לא יודע אם זה בהכרח יותר קשה מלימוד מסודר בישיבה. בישיבה צריך להיות עם מוטיבציה ממש גבוהה ויכולות לא פשוטות כדי לעמוד ביעדים.

הכללה לא מבוססת בכלל.

יש מיזמים כאלה ואחרים שיש בהם אנשים אחרים.

ברור שיהיו גם כאלה חופפים, אבל מיזמים תורניים יותר, תורניים פחות, מאיזורים כאלה מאיזורים אחרים.

ומי אמר שמיזמים נכשלים? הרבה מאוד עוזרים להקמת בתים נאמנים בישראל.

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)