אני לא יודעת לכבד אותו.
איפה שהוא עמוק בלב, אני עדיין טיפה רוצה לכבד אותו.
הוא תמיד מצליח לעצבן אנשים.
להשניא את עצמו על כולם.
בגללו דודים שלי פחות אוהבים שאנחנו מגיעים.
בגללו אנחנו לא חלק מהמשפחה.
בגללו אני הולכת לסבתא שלי, הבית מלא דודים ובני דודים ואני מרגישה זרה.
הקטנים פוחדים ממני כי לא מכירים אותי.
הגדולים יותר נבוכים ממני כי לא כל כך יודעים איך לגשת אליי. ואם אני בנאדם זר או שזה רק נדמה להם. ולא יודעים אם אני אני או אחותי.
לפחות הבוגרים שבגילי קצת זוכרים איך קוראים לי.
הוא התעצבן על דוד שלי, על זה שמשחק כדורגל חשוב לו.
מי אתה שתחליט בשביל אחרים מה חשוב?!
מבחינתו, כל מי שלא כמוהו הוא טיפש ולא מבין כלום.
הוא חושב צדיק. לומד תורה כל הזדמנות. מטיף כל רגע פנוי. כולם מסביבו לא יודעים כלום וכל המצוות שלהם לא נחשבות.
היום הוא דיבר על רבנים, שהם לא יודעים מה הם עושים וטועים.
אפילו הרבנים טועים! אבל הוא??? חלילה!
ואם אחים שלי היו אומרים שהרבנים טועים
הם היו נהיים חמורים, כופרים, טיפשים, מסכנים וכל מה ששלילי.
שבת שעברה השתקתי אותו בכוח. הוא חפר לאחים שלי
חושב שאם הוא יציק ויחפור ויטיף אז הם יחזרו בתשובה
שהחפירות שלו וההערות שלו יתנו להם חשק לשים כיפה, לשמור שבת, לא לעשן, ללכת לתפילות, להניח תפילין
אז השתקתי אותו. מולם.
הוא דיבר ואני קראתי בקול ואמרתי לכולם להקשיב.
היא שתקה. הסכמה שבשתיקה כנראה
או שהיא פשוט ידעה שלא יעזור מה שהיא תגיד.
הוא חושב שאני טיפשה
ולא מבינה מה אני עושה
הוא חושב שאני מסכנה, ושאני לא קולטת כמה חמור היחס שלי אליו
הוא לא מבין שכבר אין לי מה להפסיד ושהדבר היחיד שאני מנסה לעשות זה לדאוג שאחים שלי לא יפגעו ממנו עוד, שלא יתרחקו עוד בגללו
הוא לא מבין את הנזק שהטיפשות שלו עושה לכל אחד מהילדים שלו
הוא לא מבין שכבר לא מזיז לי כלום, שהוא יכול להגיד מה שבאלו, ואני עדיין אעשה מה שאני חושבת שנכון וטוב
הוא לא מבין כלום.
הוא פשוט טיפש. ומסכן.
ואין לי כח אליו.
(השרשור הקודם עליו נהיה עתיק.
סימן טוב, לא? הרבה זמן לא הרגשתי צורך לפרוק בגללו.)
איפה שהוא עמוק בלב, אני עדיין טיפה רוצה לכבד אותו.
הוא תמיד מצליח לעצבן אנשים.
להשניא את עצמו על כולם.
בגללו דודים שלי פחות אוהבים שאנחנו מגיעים.
בגללו אנחנו לא חלק מהמשפחה.
בגללו אני הולכת לסבתא שלי, הבית מלא דודים ובני דודים ואני מרגישה זרה.
הקטנים פוחדים ממני כי לא מכירים אותי.
הגדולים יותר נבוכים ממני כי לא כל כך יודעים איך לגשת אליי. ואם אני בנאדם זר או שזה רק נדמה להם. ולא יודעים אם אני אני או אחותי.
לפחות הבוגרים שבגילי קצת זוכרים איך קוראים לי.
הוא התעצבן על דוד שלי, על זה שמשחק כדורגל חשוב לו.
מי אתה שתחליט בשביל אחרים מה חשוב?!
מבחינתו, כל מי שלא כמוהו הוא טיפש ולא מבין כלום.
הוא חושב צדיק. לומד תורה כל הזדמנות. מטיף כל רגע פנוי. כולם מסביבו לא יודעים כלום וכל המצוות שלהם לא נחשבות.
היום הוא דיבר על רבנים, שהם לא יודעים מה הם עושים וטועים.
אפילו הרבנים טועים! אבל הוא??? חלילה!
ואם אחים שלי היו אומרים שהרבנים טועים
הם היו נהיים חמורים, כופרים, טיפשים, מסכנים וכל מה ששלילי.
שבת שעברה השתקתי אותו בכוח. הוא חפר לאחים שלי
חושב שאם הוא יציק ויחפור ויטיף אז הם יחזרו בתשובה
שהחפירות שלו וההערות שלו יתנו להם חשק לשים כיפה, לשמור שבת, לא לעשן, ללכת לתפילות, להניח תפילין
אז השתקתי אותו. מולם.
הוא דיבר ואני קראתי בקול ואמרתי לכולם להקשיב.
היא שתקה. הסכמה שבשתיקה כנראה
או שהיא פשוט ידעה שלא יעזור מה שהיא תגיד.
הוא חושב שאני טיפשה
ולא מבינה מה אני עושה
הוא חושב שאני מסכנה, ושאני לא קולטת כמה חמור היחס שלי אליו
הוא לא מבין שכבר אין לי מה להפסיד ושהדבר היחיד שאני מנסה לעשות זה לדאוג שאחים שלי לא יפגעו ממנו עוד, שלא יתרחקו עוד בגללו
הוא לא מבין את הנזק שהטיפשות שלו עושה לכל אחד מהילדים שלו
הוא לא מבין שכבר לא מזיז לי כלום, שהוא יכול להגיד מה שבאלו, ואני עדיין אעשה מה שאני חושבת שנכון וטוב
הוא לא מבין כלום.
הוא פשוט טיפש. ומסכן.
ואין לי כח אליו.
(השרשור הקודם עליו נהיה עתיק.
סימן טוב, לא? הרבה זמן לא הרגשתי צורך לפרוק בגללו.)
