גם כשמכניסים שבת מוקדם זה עדיין יוצא ממש מאוחר,

יש אפשרות לאחר את ארוחת צהריים ביום שישי ושישנו צהריים?

קחי בחשבון שלשנות הרגלים זה לא בפעם אחת, כמו שיש שעון ביולוגי- אז אם הילדים רגילים לריב- זה יקח זמן לשנות,

והכי חשוב שאתם ההורים לא תהיו עייפים ורעבים- להתכונן בהתאם (אם היו ילדים קטנים יותר הייתי מציעה להאכיל אותם לפני הארוחה, אבל זה לא המצב)

כאשר המצב הפיזי מאפשר רוגע, לנסות לשנות הרגל ע"י למשל להבטיח מנה אחרונה או מאכל מסויים מאוד טעים בתנאי ששומרים על אווירה רגועה בארוחה, אחרת לא מגישים לשולחן.

עניין נוסף- לא להכריח לשבת ליד השולחן את מי שלא מסוגל לכך,

עדיף שימרח על הספה עם ספר מאשר שיעצבן את כולם, ככה נשארים רק אלה עם מצב רוח רגוע- גם אם זה אומר רק ההורים, זה עדיף על פני כל המשפחה וכולם עצבניים.

ועוד עניין- אם אחד עובר את הגבול ולמשל אתם חושבים שצריך להעניש אותו, אז לא לעשות זאת בעצבים כי זה הורס גם למי שנשאר, בענייניות להגיד לו, חביבי, עברת את הגבול, החדר שלך מחכה לך (או כל דבר אחר)

להתחיל את הארוחה במנה שמדברת לילדים- למשל אם מתחילים בסלטים והילדים לא אוכלים אז זה פתח לצרות- גם הם עדיין רעבים וגם יש זמן של שעמום.

לקצר את הזמן שבין ההגעה הביתה ועד תחילת הארוחה-המלאכים יעדיפו שישירו לכבודם כל בית פעם אחת מאשר שהשולחן יהפוך למקום של מריבות.

בהצלחה!!

ליזום עזיבה של השולחן. אני מגישה מנה ראשונה ואז כשהילדים מסיימים אותה, אני מציעה להם ללכת לשחק/לקרוא. התאווררות באמצע האוכל. ואז מסיימת לאכול עם בעלי ומתארגנת למנה עיקרית. 

ונזכרת בעוד משהו - לא להכניס שבת רעבים. לפעמים מרוב טרדות ההכנות שוכחים שיש משפחה רעבה... אז להציע טעימות ממה שמכינים לשבת, שישבו, יאכלו משהו, לא מידי מאוחר כי אז לא יאכלו בשבת.

כשההורים לא עייפים, הרבה יותר קל להתמודד עם ילדים, אפילו עצבניים. להכניס שבת מוקדם ממש עוזר!!! 

על הנהגת החפץ חיים- שכאשר היה מגיע עליו אורח בליל שבת היה שר שלו עליכם אחרי המוציא, מחשש שאולי הוא רעב...

לגבי פתרונות: נראה לי שהעיקרון לפיתרון נתון כבר בשאלה: החכם עיניו בראשו. תתארגנו קודם , בדרך שמתאימה לכם, כיצד לשנות את האוירה, כיצד יהיה יותר רוגע.

מספר רעיונות(שכבר נכתבו): להכניס שבת מוקדם, לדאוג שלא יהיו " מורעבים", לנסות לעניין אותם במתרחש בסעודה (מבחינת תוכן: סיפורים, דברי תורה, שירים שואהבים, אפשר שכל ילד יכין משהו לשולחן שבת...)

נ"ל שהובאו כאן מגוון די כולל של הערות ורעיונות

סע' שבת היא כמו שמונה עשרה- חוזר על עצמו....

אמרו חכמים העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים

גם אם נק' חדשה תוסיף משהו- זה יחלוף..

הייתי שומר את העניין ככה ולא מתרגש.

כשהילד יגדל ניתן להעיר את עיניו-

כמו שעשינו סע' שבת וזרמנו עם החוסר השתתפות-.../

כמו שזה תמיד אותם עצבים- על האחות שמפריעה/ המרק הלא טעים-.../

כלומר- להשתמש בשגרה הנצרכת- ובקשיים שלה/ בקומבינות שנעשו לרכך את המפגש שלה עם המציאות-

כדי שיעזור לו עם החיים הבוגרים שם ייתקל גם בשגרה שוחקת..

נ.ב- בשלום עליכם ואשת חיל - אצלינו- איני מאשר הפרעות ואיני מחייב נוכחות. מי שקשה לו יכול לצאת. קידוש צריכים להיות נוכחים ובשקט- מגיל חינוך

נבב- לפעמים לתתת לילד משהו לאכול לפני קידוש ובהתארגנויות וכו'- זה נצרך- הוא פשוט רעב ולא יכול לחכות

לקבוע לכל ילד את מקום הישיבה שלו בשולחן, בלי מריבות מי יושב איפה ומי לא יודע איפה לשבת...

שנית, לתת מראש ובתכנון לכל ילד תשומת לב חיובית פיזית ממלאת- חיבוקים ונשיקות, לשים לב למעוך כל אחד מהם. זה חשוב יותר משירה רוחנית קדושה של עוד בית מאיזה שיר. ועושה סיפתח רגוע

האם אתם מוזגים את האוכל לפי סדר הילדים? שכולם יודעים מי קודם ואיך מחכים בסבלנות?

או שכל פעם מי שבוכה יותר מקבל קערת מרק ראשון?

ולתת להם אחריות בשולחן- מי עוזר בזה, מי מביא הפעלה לשולחן, מי אחראי שקט בין האחים, מי תורן הזמנת האחים לקידוש, וכולי

אהבתי את הביטוי שלך להענקת חום ואהבה בזמנים הלחוצים של סעודת ליל שבת.

והנקודות שאת מעלה חשובות ומועילות.

@כוחות שמימים

מתי אמרת?

עודדת אותי

אז כנראה העייפות, הלהתחיל סעודה שכבר בדרך כלל הולכים לישון בערך, אולי גם כבר רעבים.

אפשר לומר לילדים מראש, לפני הסעודה, את הסדר:

היום נשתדל לעשות את הסעודה לא הרבה זמן, שלא תהיו עייפים מידי.

נשאל חידון קצר, כל מי שעונה בתור שלו, מקבל ממתק (תודיעו מראש, עונים לפי הגיל, כל שבת מתחילים ממישהו אחר).

וכל אחד יכול לספר משהו טוב שהיה לו השבוע.

ותנסו לעשות כך. לזרז בלי לחץ. להביא מהר מנה ראשונה. אחריה, חידון, כל אחד בתור, כל אחד יודע (חידה ברמה המתאימה), כל אחד זוכה לפידבק חיובי על התשובה. כל אחד ממתק על המקום.

אם יש רצון וכח לילדים, גם יספרו מהשבוע. אם לא, לוותר על זה.

ילדים קטנים. קשה לשבת בליל שבת הרבה זמן.

מתקלחים בסביבות 2,3 (אחרי ארוחת צהרים) וכולם הולכים לישון.

כל ילד בחדר אחר כדי שלא תהיה להם "סיבה למסיבה"... (ואין לי בית גדול בכלל!)

מי שהולך לישון בלי בעיות- מקבל משהו טוב אח"כ.

אצל כולם זה עובד חוץ מילדה אחת שלי. שתהיה בריאה.

אבל לפחות השאר- נחים.

זה עוזר מאוד בשבתות הקיץ!!
 

כשאנחנו ההורים עייפים ורעבים יש לנו הרבה פחות כח נפשי ופיזי לשלוט במצב ולהרגיע את האוירה, אנחנו אפילו לא תמיד שמים לב עד כמה הפתיל שלנו קצר

יום שישי עמוס, חייבים לתכנן איך להתארגן כך שיהיה להורים זמן לנוח מתישהוא במשך היום, וגם - לאכול. פשוט להקפיד לאכול.

הורים רגועים = ילדים רגועים

כל זה כמובן בנוסף לעצות של לדאוג שהילדים לא יהיו עיפים ורעבים - כמו לקבל שבת מוקדם ולדאוג שיהיה להם מה לאכול לפני שבת.

סוף מעשה במחשבה תחילה

רציתי לספר לכם על שינויים שעשינו ושבאמת עזרו,

לא שאין ריבים, מעשי 'תשומת לב' למיניהן וכו', אבל הסעודה בערבי השבתות האחרונות הייתה בהחלט טובה.

אז

א. - זה היה גם קודם, מכניסים שבת מוקדם.

ב. התחלתי להקפיד על קניית עוגת שמרים טעימה או רוגלכים ולחלק אותם ממש מעט לפני הדלקת הנרות, לדאוג שכל אחד ואחד מבני המשפחה יאכל, שאף אחד לא ייכנס לשבת רעב.

(מלבד זאת תמיד באופן קבוע אנו אוכלים ארוחה משותפת ומזינה בשישי בצהרים).

ג. הודענו לילדים שבשלום עליכם הם יכולים להמשיך בעיסוקים שלהם, ובאשת חיל אנו מצפים מכולם לשבת במקומותיהם סביב השולחן.

ד. בזמן 'שלום עליכם' אני מעט רוקדת עם מי שנמצא באזור השולחן ולא מתעסק בעיסוקים אחרים. זה גם מכניס שמחה וגם תשומת לב לילדים

ה. עניין המקומות - הפסקנו את הריב התמידי של 'מי יושב ליד אבא, מי יושב ליד אמא'. קבענו סדר מקומות קבוע והוא משתנה בכל ארוחה בכיוון השעון וממשיך בשבת הבאה מהמקום שהפסיק. לפני הארוחה כל אחד יודע איפה הוא יושב ואין פה תחרות / אי צדק.

ו. בד"כ בסלטים רק בעלי ואני נוגעים. הוספתי סלט קצוץ שאני יודעת שיותר ילדים אוהבים.

ז. מנה ראשונה - בד"כ הייתי מביאה רק אחרי כמה דקות. עכשיו מגיעה על ההתחלה עם הסלטים.

ח. לפני שבועיים עשיתי ארוחה שונה בתכלית מהארוחה ה'פולנית' שלי - במקום מנה ראשונה, מרק, ומנה  עיקרית הגשתי מנה ראשונה ואז לחמניות המבורגר עם חגיגה של בשר טחון, מלפפונים חמוצים, מטבלים וכו' שכל אחד הכין לו מנה טעימה כרצונו, הילדים חיכו לזה והיה ממש מוצלח... (למרות שהייתה פחות אווירת שבת).

עד כאן...

כמובן שהמצב עדיין לא מושלם בכלל,

יש מי שמתעצבנים קבוע ומעצבנים קבוע

אבל קצת יותר טוב...

אשרייך. משקיעה מחשבה ומאמצים לשינוי לכבוד שבת קודש.

אהבתי את הרעיון של המקומות הקבועים

השינוים שעשית  הם שימת לב לצרכים של הילדים ולקצב שלהם..... 

לקצר את הסעודה ו מאחרי המנה הראשונה והזמירות הראשונות מי שרוצה לקום שיקום.... 

תעשו הפעלות שיחות עם הגדולים ואווירה משוחררת כולם ירצו להיות חלק מזה..

כי אני אישית לא בעד חלבי. לא כל כך מתחברת..

אבל גם כשהארוחה בשרית ויש סלטים ודגים ואח"כ בשרי-

כבר בתחילת הסעודה אני מוציאה לילדים צלחות עם אוכל מהמנה העיקרית והתוספות- מהאוכל הבשרי.

גם ככה לא מענין אותם הסלטים והדגים...

קבלת שבת מוקדמת ובלי לחץ על הקידוש בשביל לתת לילדים לאכול

אנחנו משתדלים שינחו /ישנו  בצהריי שישי .

ויש מעיין "שתי סעודות" ערב שבת .

אחת -ממש אחרי הדלקת הנרות .

השנייה היא אחרי שאבא חוזר מבית הכנסת עם שלום עליכם אשת חייל וקידוש.

הם שותים מהיין ואכלים משהו קטן ואז הולכים למיטה לישון.

אין אצלנו סלטים ומנות וכו .....

אחרי נטילת הידיים והחלה שמים את הכל על השולחן. (מנה /מנות עיקריות ).

נ.ב

אצלי הילדים גם קטנים יחסית . 4.5  , 8 (כיתה ב').

היא נשארת לפעמים קצת יותר זמן בשולחן . ובעלי מספר לה פ"ש .

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....