גם כשמכניסים שבת מוקדם זה עדיין יוצא ממש מאוחר,

יש אפשרות לאחר את ארוחת צהריים ביום שישי ושישנו צהריים?

קחי בחשבון שלשנות הרגלים זה לא בפעם אחת, כמו שיש שעון ביולוגי- אז אם הילדים רגילים לריב- זה יקח זמן לשנות,

והכי חשוב שאתם ההורים לא תהיו עייפים ורעבים- להתכונן בהתאם (אם היו ילדים קטנים יותר הייתי מציעה להאכיל אותם לפני הארוחה, אבל זה לא המצב)

כאשר המצב הפיזי מאפשר רוגע, לנסות לשנות הרגל ע"י למשל להבטיח מנה אחרונה או מאכל מסויים מאוד טעים בתנאי ששומרים על אווירה רגועה בארוחה, אחרת לא מגישים לשולחן.

עניין נוסף- לא להכריח לשבת ליד השולחן את מי שלא מסוגל לכך,

עדיף שימרח על הספה עם ספר מאשר שיעצבן את כולם, ככה נשארים רק אלה עם מצב רוח רגוע- גם אם זה אומר רק ההורים, זה עדיף על פני כל המשפחה וכולם עצבניים.

ועוד עניין- אם אחד עובר את הגבול ולמשל אתם חושבים שצריך להעניש אותו, אז לא לעשות זאת בעצבים כי זה הורס גם למי שנשאר, בענייניות להגיד לו, חביבי, עברת את הגבול, החדר שלך מחכה לך (או כל דבר אחר)

להתחיל את הארוחה במנה שמדברת לילדים- למשל אם מתחילים בסלטים והילדים לא אוכלים אז זה פתח לצרות- גם הם עדיין רעבים וגם יש זמן של שעמום.

לקצר את הזמן שבין ההגעה הביתה ועד תחילת הארוחה-המלאכים יעדיפו שישירו לכבודם כל בית פעם אחת מאשר שהשולחן יהפוך למקום של מריבות.

בהצלחה!!

ליזום עזיבה של השולחן. אני מגישה מנה ראשונה ואז כשהילדים מסיימים אותה, אני מציעה להם ללכת לשחק/לקרוא. התאווררות באמצע האוכל. ואז מסיימת לאכול עם בעלי ומתארגנת למנה עיקרית. 

ונזכרת בעוד משהו - לא להכניס שבת רעבים. לפעמים מרוב טרדות ההכנות שוכחים שיש משפחה רעבה... אז להציע טעימות ממה שמכינים לשבת, שישבו, יאכלו משהו, לא מידי מאוחר כי אז לא יאכלו בשבת.

כשההורים לא עייפים, הרבה יותר קל להתמודד עם ילדים, אפילו עצבניים. להכניס שבת מוקדם ממש עוזר!!! 

על הנהגת החפץ חיים- שכאשר היה מגיע עליו אורח בליל שבת היה שר שלו עליכם אחרי המוציא, מחשש שאולי הוא רעב...

לגבי פתרונות: נראה לי שהעיקרון לפיתרון נתון כבר בשאלה: החכם עיניו בראשו. תתארגנו קודם , בדרך שמתאימה לכם, כיצד לשנות את האוירה, כיצד יהיה יותר רוגע.

מספר רעיונות(שכבר נכתבו): להכניס שבת מוקדם, לדאוג שלא יהיו " מורעבים", לנסות לעניין אותם במתרחש בסעודה (מבחינת תוכן: סיפורים, דברי תורה, שירים שואהבים, אפשר שכל ילד יכין משהו לשולחן שבת...)

נ"ל שהובאו כאן מגוון די כולל של הערות ורעיונות

סע' שבת היא כמו שמונה עשרה- חוזר על עצמו....

אמרו חכמים העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים

גם אם נק' חדשה תוסיף משהו- זה יחלוף..

הייתי שומר את העניין ככה ולא מתרגש.

כשהילד יגדל ניתן להעיר את עיניו-

כמו שעשינו סע' שבת וזרמנו עם החוסר השתתפות-.../

כמו שזה תמיד אותם עצבים- על האחות שמפריעה/ המרק הלא טעים-.../

כלומר- להשתמש בשגרה הנצרכת- ובקשיים שלה/ בקומבינות שנעשו לרכך את המפגש שלה עם המציאות-

כדי שיעזור לו עם החיים הבוגרים שם ייתקל גם בשגרה שוחקת..

נ.ב- בשלום עליכם ואשת חיל - אצלינו- איני מאשר הפרעות ואיני מחייב נוכחות. מי שקשה לו יכול לצאת. קידוש צריכים להיות נוכחים ובשקט- מגיל חינוך

נבב- לפעמים לתתת לילד משהו לאכול לפני קידוש ובהתארגנויות וכו'- זה נצרך- הוא פשוט רעב ולא יכול לחכות

לקבוע לכל ילד את מקום הישיבה שלו בשולחן, בלי מריבות מי יושב איפה ומי לא יודע איפה לשבת...

שנית, לתת מראש ובתכנון לכל ילד תשומת לב חיובית פיזית ממלאת- חיבוקים ונשיקות, לשים לב למעוך כל אחד מהם. זה חשוב יותר משירה רוחנית קדושה של עוד בית מאיזה שיר. ועושה סיפתח רגוע

האם אתם מוזגים את האוכל לפי סדר הילדים? שכולם יודעים מי קודם ואיך מחכים בסבלנות?

או שכל פעם מי שבוכה יותר מקבל קערת מרק ראשון?

ולתת להם אחריות בשולחן- מי עוזר בזה, מי מביא הפעלה לשולחן, מי אחראי שקט בין האחים, מי תורן הזמנת האחים לקידוש, וכולי

אהבתי את הביטוי שלך להענקת חום ואהבה בזמנים הלחוצים של סעודת ליל שבת.

והנקודות שאת מעלה חשובות ומועילות.

@כוחות שמימים

מתי אמרת?

עודדת אותי

אז כנראה העייפות, הלהתחיל סעודה שכבר בדרך כלל הולכים לישון בערך, אולי גם כבר רעבים.

אפשר לומר לילדים מראש, לפני הסעודה, את הסדר:

היום נשתדל לעשות את הסעודה לא הרבה זמן, שלא תהיו עייפים מידי.

נשאל חידון קצר, כל מי שעונה בתור שלו, מקבל ממתק (תודיעו מראש, עונים לפי הגיל, כל שבת מתחילים ממישהו אחר).

וכל אחד יכול לספר משהו טוב שהיה לו השבוע.

ותנסו לעשות כך. לזרז בלי לחץ. להביא מהר מנה ראשונה. אחריה, חידון, כל אחד בתור, כל אחד יודע (חידה ברמה המתאימה), כל אחד זוכה לפידבק חיובי על התשובה. כל אחד ממתק על המקום.

אם יש רצון וכח לילדים, גם יספרו מהשבוע. אם לא, לוותר על זה.

ילדים קטנים. קשה לשבת בליל שבת הרבה זמן.

מתקלחים בסביבות 2,3 (אחרי ארוחת צהרים) וכולם הולכים לישון.

כל ילד בחדר אחר כדי שלא תהיה להם "סיבה למסיבה"... (ואין לי בית גדול בכלל!)

מי שהולך לישון בלי בעיות- מקבל משהו טוב אח"כ.

אצל כולם זה עובד חוץ מילדה אחת שלי. שתהיה בריאה.

אבל לפחות השאר- נחים.

זה עוזר מאוד בשבתות הקיץ!!
 

כשאנחנו ההורים עייפים ורעבים יש לנו הרבה פחות כח נפשי ופיזי לשלוט במצב ולהרגיע את האוירה, אנחנו אפילו לא תמיד שמים לב עד כמה הפתיל שלנו קצר

יום שישי עמוס, חייבים לתכנן איך להתארגן כך שיהיה להורים זמן לנוח מתישהוא במשך היום, וגם - לאכול. פשוט להקפיד לאכול.

הורים רגועים = ילדים רגועים

כל זה כמובן בנוסף לעצות של לדאוג שהילדים לא יהיו עיפים ורעבים - כמו לקבל שבת מוקדם ולדאוג שיהיה להם מה לאכול לפני שבת.

סוף מעשה במחשבה תחילה

רציתי לספר לכם על שינויים שעשינו ושבאמת עזרו,

לא שאין ריבים, מעשי 'תשומת לב' למיניהן וכו', אבל הסעודה בערבי השבתות האחרונות הייתה בהחלט טובה.

אז

א. - זה היה גם קודם, מכניסים שבת מוקדם.

ב. התחלתי להקפיד על קניית עוגת שמרים טעימה או רוגלכים ולחלק אותם ממש מעט לפני הדלקת הנרות, לדאוג שכל אחד ואחד מבני המשפחה יאכל, שאף אחד לא ייכנס לשבת רעב.

(מלבד זאת תמיד באופן קבוע אנו אוכלים ארוחה משותפת ומזינה בשישי בצהרים).

ג. הודענו לילדים שבשלום עליכם הם יכולים להמשיך בעיסוקים שלהם, ובאשת חיל אנו מצפים מכולם לשבת במקומותיהם סביב השולחן.

ד. בזמן 'שלום עליכם' אני מעט רוקדת עם מי שנמצא באזור השולחן ולא מתעסק בעיסוקים אחרים. זה גם מכניס שמחה וגם תשומת לב לילדים

ה. עניין המקומות - הפסקנו את הריב התמידי של 'מי יושב ליד אבא, מי יושב ליד אמא'. קבענו סדר מקומות קבוע והוא משתנה בכל ארוחה בכיוון השעון וממשיך בשבת הבאה מהמקום שהפסיק. לפני הארוחה כל אחד יודע איפה הוא יושב ואין פה תחרות / אי צדק.

ו. בד"כ בסלטים רק בעלי ואני נוגעים. הוספתי סלט קצוץ שאני יודעת שיותר ילדים אוהבים.

ז. מנה ראשונה - בד"כ הייתי מביאה רק אחרי כמה דקות. עכשיו מגיעה על ההתחלה עם הסלטים.

ח. לפני שבועיים עשיתי ארוחה שונה בתכלית מהארוחה ה'פולנית' שלי - במקום מנה ראשונה, מרק, ומנה  עיקרית הגשתי מנה ראשונה ואז לחמניות המבורגר עם חגיגה של בשר טחון, מלפפונים חמוצים, מטבלים וכו' שכל אחד הכין לו מנה טעימה כרצונו, הילדים חיכו לזה והיה ממש מוצלח... (למרות שהייתה פחות אווירת שבת).

עד כאן...

כמובן שהמצב עדיין לא מושלם בכלל,

יש מי שמתעצבנים קבוע ומעצבנים קבוע

אבל קצת יותר טוב...

אהבתי את הרעיון של המקומות הקבועים

השינוים שעשית  הם שימת לב לצרכים של הילדים ולקצב שלהם..... 

לקצר את הסעודה ו מאחרי המנה הראשונה והזמירות הראשונות מי שרוצה לקום שיקום.... 

תעשו הפעלות שיחות עם הגדולים ואווירה משוחררת כולם ירצו להיות חלק מזה..

כי אני אישית לא בעד חלבי. לא כל כך מתחברת..

אבל גם כשהארוחה בשרית ויש סלטים ודגים ואח"כ בשרי-

כבר בתחילת הסעודה אני מוציאה לילדים צלחות עם אוכל מהמנה העיקרית והתוספות- מהאוכל הבשרי.

גם ככה לא מענין אותם הסלטים והדגים...

קבלת שבת מוקדמת ובלי לחץ על הקידוש בשביל לתת לילדים לאכול

אנחנו משתדלים שינחו /ישנו  בצהריי שישי .

ויש מעיין "שתי סעודות" ערב שבת .

אחת -ממש אחרי הדלקת הנרות .

השנייה היא אחרי שאבא חוזר מבית הכנסת עם שלום עליכם אשת חייל וקידוש.

הם שותים מהיין ואכלים משהו קטן ואז הולכים למיטה לישון.

אין אצלנו סלטים ומנות וכו .....

אחרי נטילת הידיים והחלה שמים את הכל על השולחן. (מנה /מנות עיקריות ).

נ.ב

אצלי הילדים גם קטנים יחסית . 4.5  , 8 (כיתה ב').

היא נשארת לפעמים קצת יותר זמן בשולחן . ובעלי מספר לה פ"ש .

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...