בס"ד

עם בנים וחשבתי שאם היא תדע היא תתעצבן וזה..אבל שהיא ידעה היא אמרה בסדרררר

אבל אל תגזימי.. וזהווו

אז לדעתי, אל תגידי שום דבר לאף אחד.

אבל מה שכן, כדאי להנמיך פרופיל...

כשאחרים מתחילים לדעת זה כבר סימן שחצית את הקוים האדומים...

אתה חרטטן....

אסור ליעץ דברים כאלה....ועצוב אם אתה מייעץ אתזה לעצמך....הדבר הכי גדול שההורים רוצים ממך זה את האמון...שהם ידעו מה אתה עושה......גם אם הם לא אוהבים את זה שלפחות ידעו...

שאלה טובה.

תראי אני אומרת לך שתמיד כדאי להגיד את האמת. אפילו נגיד שבנים זה לא רע, ושזה לא משפיע עליך מבחינה לימודית, דתית וכו'. זה רע בגלל שזה גורם לך לא לשתף את ההורים שלך- שימי לב.

תספרי להם, תנסי שיבינו את הצד שלך- למה את עושה את זה, וממש חשוב- תחשבי לפני, תשטחי בראש שלך הכל. וגם תנסי באמת לפתוח את עצמך להבין אותם. תנסי גם לדבר! כי אם תתחילו לריב זה לא יעזור בכלום- את תעשי את ההשתדלות שלך לדבר, כדי שהם לא מיד יגידו לא ויקחו לך ת'פל והמחשב- סתם חבל, עוד מריבה מלאת תסכול, ותעצרי אותם אם את רואה שהם עומדים לצעוק, תסבירי להם שככה לא תגיעו לשום פיתרון.. לסיכום: תעשי את ההשתדלות שלך לדבר ולהקשיב, ותקווי שגם הם יעשו- כי זה חשוב באותה מידה.

ובאמת ממש חשוב שתספרי להם, זה ימנע המון מריבות ואי נעימויות.

חשיבה נעימה!

עזבי אותך בנים את לא צריכה את זה סתאם מביאי צרות ועד בכלל כשההורים שלך לא מסכימים לא חבל עליך תעשי טובה לעצמך ותעזבי את זה....

מניסיון....זה הכל חרטה אחת גדולה...

בנים בגיל הזה סתם דבילים...מה יעשה לך טוב?!טוב...נכון...זה עושה לפעמים טוב אבל סתם מביא רע בהמשך...

ואת חייבת להורים שלך הכל...אל תעשי דברים בלי שהם יודעים...תעשי מה שבא לך אבל שידעו מה את עושה....

לכל מי שלא הבינ/ה אותי נכון אז דעתי מתחלקת לשנייים.

א. תשתף ותספר את זה להורים ואף תשמע את חוות דעתם בעניין. יש להם הרבה ניסיון חיים.

ב. אם מתחילות להגיע שמועות שליליות מאנשים חברים וכו' רק אז זה כבר אומר שהגיע הזמן להוריד את הרף בינך לבין חבר/ה שלך.

נ.ב. המלצה שלי, לא להגיע לשלב ב' בכלל...

כי אני פשוט לא כזאת שתספר להורים שלה מה אני עושה.......

אבל לא יודעת מה תעשי בכולופן בהצלחה ......

אם את מספרת קחי בחשבון זהם יכעסו מאוד(אולי אבל רובם כן) אבל עם הם יגידו לך מה את עושה עם בנים רק  תגידי להם מה שאת חושבת על העניין  ואם לא מסכימים ההורים לא חיבים לדעת הכל ונ.ב. גם לי זה קרה מניסיון....

במיוחד שאני לא מספרת להורי היקרים על הכל...ומניסיון, זה לא עוזר לספר להורים. הם יכעסו ואת תהי סתם אנטי.

תדברי עם בנים, סבבה. תשדלי בנורמלי. ולאט לאט זה יבוא לך שתביני שזה לא טוב. את לא צריכה להילחץ..

בס"ד.

אני ל"י באיזה גיל את נמצאת, ואיזה קשר יש לך עם ההורים שלך.

תכל'ס- אחד האסונות הכי גדולים שיכולים לקרות לבנאדם זה שאין לו עם מי להתייעץ. ואם כל הכבוד לחבר'ה פה בפורום- מעטים מאוד נותנים עצות נורמליות. לרוב יש עצות שלא עוזרות ולפעמים מזיקות...

ובלי קשר- המשפחה שלך זה הקשר הכי חשוב בשבילך. כל פסיכולוג מתחיל יכול לזהות הרבה מאוד בעיות של אנשים בזה שלא היה להם קשר עם הוריהם...

איך לספר? אני לא יודע מה בדיוק המקרה כאן. אבל אם את חושבת שהם יכעסו, תפרקי את "גוש האבן" לחתיכות חצץ קטנות... תספרי להם  שלב אחרי שלב, לאט לאט, ככה הם לא יילחצו.

ולגיטל רייזל- זה שהם יכעסו זה לא סיבה לא לספר. זה אומר שצריך לספר בצורה חכמה...

מי שרוצה הסברים, פירוט ועצות תכל'ס- במסר"ש...

ב"הצלחה!

כדאי שתספרי להם ומקסימום אם הם יכעסו תגידי להם שלא יתערבו לך בחיים הפרטיים

נכון הם הורים שלך אבל זה לא אומר כלום

שכדאי שתספרי להם.

תמיד אומרים שלשקר אין רגליים? זה נכון- אם לא תספרי זה יתפוצץ מתישהוא, אי אפשר להסתיר סודות מההורים.

נניח שהם יכעסו, וינקטו בצעדים חריפים, זה לא יכול להחזיק מעמד והם יתרככו מתישהוא.. אי אפשר לעבוד בכח עם ילדים גדולים..

תספרי את לא יכולה לדעת מה ההורים שלך יגידו בסופו של דבר..

מה ש-"שבלול" רשם: "אם את יודעת שיש אחד מההורים שלך שיותר נוטה לכעוס אז דברי עם השני עצם העובדה שאחד ההורים ידע יגרום לך להרגיש יותר טוב".

זה הכי נכון! אפילו אותי זה היה מצליח לשכנע...חח

אני לא חושב שיש מה להסתיר מההורים אם זה מה שאת או אתה עושיים ואתם חושביים שזה הדבר הנכון אז למה לכם להסתיר את זה, אלא ההפך יהיה לכם עם מי להתייעץ אנשיים שקצת יותר מנוסים בעניין (ההורים שלכם)..

וחוץ מזה לא כל דיבור עם בת צריך להגיד להורים (כאילו מה) רק עם זה יותר רציני יש יותר עניין לספר להורים שלך.. בהצלחה!!

בתור התחלה הם ההורים שלך ואת חייבת להם הכול, את כל חייך, לא יהיה פייר לשקר להם
(גם אם זה לא הגיע עדין לשקר, אלא רק לחור אמת זה עוד יגיע) אין לך ברירה, תספרי...
אבל-- אני מבינה אותך לגמרי, יש לי אותה בעיה לאו דקוא בנושא הזה, אלא אם נושאים אחרים שאני לא רוצה שהם ידעו)
בגלל זה אני לא יכולה להגיד לך פשוט תספרי... אני חושבת שדבר ראשון תלוי עד איפה זה הגיע...
  אם זה בקטנה את לא חייבת לספר, אני לא מספרת להורים שלי שום דבר פרטי,חיה את החיים שלי בשקט...
אבל אם זה הופך לדבר משמעותי, אז זה כבר משהו אחר!
נראה לי שבמקרה שלך באמת חד משמעי תספרי, כשזה משהו רצתיני באיזה שהוא שלב ההורים ידעו...
אז עדיף שזה יהיה מימך, מאשר מהמכר, זה יגרום חוץ מהבעיה העכשוית גם לבעיה של חוסר אמון מוחלט!

אני חושב שכדאי יותר אם יש סיכוי גבוה שהוא יספר להם שתספרי להם

ועם כל החוסר נעימות שבדבר

כי תחשבי שהוא יספר להם אז זה ישמע להם הרבה יותר גרוע ולעומת זאת אם את תספרי

להם אז אני בטוח שיתייחסו למה שאמרת ואולי יקבלו בהבנה או ינסו לעזור וברור שכדאי

שאת תספרי מאשר שמישהו אחר יספר

בהצלחה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....