הוא כולה בן 14..
הצבא עוד רחוק..
אני נראלי יותר מפחדת מה יקרה לי,
אם הוא ילך ולא יחזור..
מי אמר שעד שהוא יתגייס אני יהיה באותו סטטוס עליו??
אוף.אוף.אוף.
יחד עם זה שאני זוכרת את אלה שנפלו,
אני גם חושבת עליו,
מה יהיה איתו?
אבל למה?!?!
מאיפה זה בא לי??
קשה לי...
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
צריך עצבים של ברזל
🥺
אין ישר מסולם עקום 🪜
(רבו מנחם מנדל מקוצק)
אם מה שאמר הרב סדן זאת אמת - אז זה נורא.
מה הילדים צריכים לסבול בגלל חטאי אבותיהם?
אז זה דווקא כן מופיע
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר