בינתיים חיבוק

כל מה שעובר עליך.זה ממש עוזר..או להתיעץ אם מישו שגדול ממך

הייי , זה ממש טוב שאת מודעת לזה, הייתה לי תקופה שגם לי לא היה מישהו שיקשיב ורק אחרי שעברתי אתזה ראיתי מה היה המצב שלי, המצב שלך באמת לא נשמע יותר מידי מלבלב אבל אם אתר רוצה לשפר אותו את צריכה לעשות בשביל זה משהו, קודם כל זה נשמע שיש לך חברות רק שהן לא מצליחות להקשיב לך, תחשבי למה, את משעממת? חופרת? תנסי לשנות את הגישה תסתכלי על המצב שלך מהצד ותחשבי איזה אחת מהחברות שלך יכולה לעזור לך להתמודד, אני ממש מקווה שזה יעזור. בגיל ההתבגרות כולנו חייבים אוזן קשבת ואסור לך לוותר עלזה... בהצלחה!

את חייבת לשתף.

פני להורים שלך, למרות שאולי נראה לך שהם אינם מבינים, ספרי להם את מה שעובר עלייך.

ומה שכתבת:"קשה לי לשמור הכל בלב, למרות שאני משכנעת את עצמי שזה הכי טוב כדע לא לצער אף אחד"

זו מחשבה שגויה...אל תחששי.

 המחשבה שלך שאנשים מציעים את עזרתם רק כדי להיפטר, כלשונך, זו גם מחשבה שגויה.

בהצלחה.

מבינה אותך מאוד. מאוד.

אז שתדעי שלא כולם כואבים מלשמוע ולהקשיב לאחרים.

לי היתה תקופה שאם לא הייתי מידי פעם מקשיבה לאנשים הייתי ממש נשברת. העולם שלנו בנוי ככה שיש אנשים שיותר אוהבים להקשיב, ויש כאלה שזה מכאיב להם.

תנסי למצוא את הראשונים.

וחוץ מזה, אם אנשים מציעים לך עזרה- מותר להעזר. הם הציעו, אפילו אם יכאב להם- הם חשבו על זה מראש.

יש רגעים שאת צריכה לחשוב על עצמך הרבה יותר מעל אחרים.

ולדבר עם ה' זה הכי טוב בעולם! אבל נראה לי שלא כדאי שזה יהיה במקום אנשים..

ואני מכירה את ההרגשה שנבלעות המילים.. היה לי ממש לאחרונה שהיה לי ממש קשה עם משו ובאתי כזה לספר לחברה, וכשסיפרתי לה זה היה נשמע ממש שטותי... ובשניה הראשונה הרגשתי ממש מגוכחת.

ואז אמרתי לעצמי: שתחשוב עלי מה שהיא רוצה. אני לא משתפת בשביל שהיא תעזור לי, אני משתפת בשביל להקל על עצמי!

ולכן לא איכפת לי מה הצד השני חושב, מה הצד השני יגיד- אני משתפת בשביל עצמי בלבד!

ובאמת מה שהיא אמרה עזר לי ממש טיפה. אבל זה בכלל לא משנה, אני שיתפתי בשביל עצמי!

אז קיצר, בקשר למילים שנבלעות- אני ראיתי שהרבה פעמים יותר קל לי להביע את עצמי בכתב. שיותר קל לי להתכתב עם חברה על הקשיים שלי מאשר לדבר. אולי גם לך זה יעזור.

ואולי כדאי לשתף מישהו מבוגר? שאולי יבין יותר? כמו ש@בוערת לא"י!!! כתבה..

ודבר אחרון- אמא שלי פעם אמרה לי שכל החיים היא רצתה חברת נפש כזאת, אחת שאפשר לספר לה הכל, ואף פעם לא היה לה. עד החתונה. היא אמרה לי שזה קורה להמון אנשים ואין מה לחשוש, זה חלק מהמציאות וזה חלק גדול ממה שגורם לנו לרצות להתחתן..אז בינתיים לדעתי אפשר לשתף, אבל לא להבהל אם לא מוצאים את הבנאדם המושלם שמתאים לזה...

ודבר אחרון באמת- הרבה אומרים שכדאי לכתוב לעצמך. לדעתי זה לא פתרון. אפשר לכתוב בעצמך רק אם זה לא בא על חשבון השיתוף לאנשים. כשאני כותבת לעצמי זה רק מכניס אותי לכאב, זה לא משחרר אותו. לדעתי.

אז בהצלוחה צדיקה

אוהבתותך

גם לי בעבר היו תקופות כאלה אז ראש הישיבה שלי הבחין במצב והציע לי הצעה ללכת להתנדב ולעבוד, אצלי זה היה הדברים שאני אהבתי לעשות ונהנתי מהם אז התחלי לבנות דברים וללמוד עם ילד מתקשה וזה מחולל פלאים, כל דבר שיגרום לך לרגש של סיפוק זה טוב, זה גם תורם לעצמי שאני עושה משהוא וגם לאחרים, וכתוצאה מכך מגיעה השמחה וכשאדם שמח הוא לוקח את הכל יותר בפרופורציה, וגם חלק מהבעיות נפתרות ומה שלא הרבה יותר קל לפתור מתוך שמחה, ר' נחמן אומר שכשאדם שמח יש לו יותר שליטה על הדעת. ועוד דבר כמו שכולם הציעו זה לכתוב יש לי מחברות מהעבר וממש כיף לקרוא ולראות לאן התקדמתי, ממליץ בחום לכולם. 

גם לי היתה תקופה כזו והלכתי לפסיכולוגית והיא מאוד עזרה. בלי בושה.

נסי לחשוב עליו לעומק.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....